הבלוג של אפרת אזולאי- אפרים

הבלוג של אפרת אזולאי-אפרים

מעירה שנית את הקופירייטרית שבי

עדכונים:

פוסטים: 9

החל מינואר 2012

20:00 בלילה, הבית מתחיל להיות שקט, מתחיל לאט לאט להיראות פחות כמו ג’ימבורי- עם כריות נוי מפוזרות, שמיכה קטנה וכמה בובות, גרביים בודדים על הרצפה, משחקים וחלקי פזל מפוזרים- וחוזר לקבל צורה של בית. ובאופן בלתי תלוי, על הספה הקטנה מצד שמאל, בצד הכי רחוק מהטלוויזיה, עדיין עומדות, וכנראה עוד תשארנה שם לזמן מה, זכר לחורבן בית המקדש, כמה ערימות כביסה מקופלות.

למי שלא יודע, תהליך הכביסה הינו מורכב וכולל כמה וכמה שלבים, כולל המתנה באינטרוולים שונים: ראשית- אם עבר כבר השלב שבו נמאס לנו להיראות כמו סטודנטים דהויים- מיון לפי לבן וצבעוני, ואז- למלא מכונה, לשים ג’ל ומרכך, להפעיל, להוציא, לתלות או להעביר למייבש, להוריד מהחבל או להוציא מהמייבש, לקפל. אבל, השלב הבעייתי ביותר עבור רוב האוכלוסייה, ללא קשר לדת, גזע ומין- הוא שלב הפיזור בחזרה לארונות.

וזה דווקא מפתיע כי זה לכאורה השלב הכי פחות קשה. הוא לא כרוך בהתעסקות עם ריח לא נעים- הרי הכביסה כבר נקייה. הוא לא דורש עבודה עם אביזרים נלווים כגון חבל ואטבים, והוא לא נוגע למיומנות במוטוריקה גסה כמו הקיפול. הדבר היחיד שצריך לעשות הוא לקחת כל ערימה לארון בחדר המתאים. ובכל זאת זוהי עובדה מוגמרת שבכל כך הרבה בתים הערימות האלה לא מצליחות להגיע בשלום למחוז חפצן ונשארות עגונות על הספה.

בעקבות התופעה הידועה בלדות נכתבו, מאמרים נוסחו, עבודות דוקטורט חקרו, ובזכותן הועלו השערות לסיבת העניין: אפשר כי בליבות האנשים עולה הרגשת הקלה וזיכוך שהיא סוג של נפילת מתח אחרי שהשלבים הקריטיים קרו- הכביסה כבר לא מלוכלכת אלא נקייה ומדיפה ריח רענן, והיא גם לא רטובה, אלא יבשה ורכה (אם זה אחרי המייבש, בזכות הדפים המעולים האלה למייבש!). על כן רגע לפני סיומו של התהליך מאפשרים לעצמם לשחרר ולוותר על סיומו כדין.

ואפשר שהסיבה כרוכה בתופעה מצערת אחרת לפיה קשה עד בלתי אפשרי להחזיר דבר למקום בדיוק באותה צורה שבו הוא היה- בגדים, ובכללם גם מצעים ומגבות, גרביים ולבנים, שהיה להם מקום מוגדר בארון, אחרי שהוצאו, פשוט לא נכנסים, לא מסתדרים בחזרה במקומם בדיוק כפי שהיו. (שכחתי כרגע את שם החוק הפיזיקלי שמתאר זאת, אולי זהו “חוק ערכת הקפה”).

וככה כביסה נקייה ויבשה שוכבת לה על הספה- מקופלת בערימות מסודרות במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב בערימה מקומטת מטה לנפול- מי יודע כמה זמן. אפילו בואה של נגלה נוספת לא מדיר את מקום קודמתה מהספה. וכך מכביסה לכביסה הארון פשוט עובר להיות על הספה.

ובבוקר, בני הבית מהלכים טרוטי-עיניים לסלון, רוכנים מעל הספה כדי לשלות מתוך הערימה את הבגדים שרוצים ללבוש- מקומטים לגמרי על פי רוב; נשמעות קריאות “אמא, ראית את חולצת הספורט שלי? שנענות בשאלה חוזרת– היא לא בערימה?”; בחירת זוג גרביים הופכת להיות משימה ממש בעייתית. אגב, יכול להיות שזו הסיבה האמיתית לכך שאנשים יוצאים מהבית עם זוג גרביים לא תואמים (ומקווים שאף אחד לא ישים לב).

מתוך הבלדה לבגדים המפוזרים-
“את גורלם אין איש יודע, את קיצם אין איש מכיר;
כנראה עוד יישארו ללא הפרעה, עד בואו של אורח ללון על הספה”.

עוד מהבלוג של אפרת אזולאי- אפרים

משכמו ומעלה

ציון היה בחור שאומרים עליו שהוא משכמו ומעלה. הוא היה גבוה, יפה, מבית טוב. בבי"ס הוא היה תלמיד חרוץ, כל המורות אהבו אותו, בתיכון הוא היה בכיתת מצטיינים ובצבא נפל מקורס טיס אז הלך ללמוד רפואה. ככה זה כשאתה משכמך ומעלה. בוקר אחד,...

תגובות

פורסם לפני 5 years

הילדה שהתחפשה

היה היתה ילדה, שלא ידעה להיות ילדה, מפני שלא באמת ידעה- לא לצחוק, לא לבלות ולא סתם לעשות מה שבא לה, וכל הזמן היתה רק אחראית ודואגת. פגשה הילדה כדור פינג פונג: "תראה אותך, אתה כזה קטן ואנרגטי- גם אני רוצה להיות ככה,...

תגובות

פורסם לפני 8 years

בשורה חרא

היא כתבה לי שהיא מתאוששת מהבשורה המחורבנת שקיבלה היום. אני מכירה אותה כמספרת סיפורים מקצועית, וככזו אני יכולה להיות בטוחה שכל מילה שלה נמדדה ונבחרה בקפידה. "מתאוששת מהבשורה המחורבנת" שלוש מילים שהולכות ביחד בהרמוניה...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה