הבלוג של אפרת בנור

מגע מביא שלום

אפרת בנור

עדכונים:

פוסטים: 52

החל מספטמבר 2010

האם הגעת לאיזשהו גיל שבו ויתרת על מין? מה הסיפור שאת מספרת לעצמך או לבן זוגך?

21/10/2010

לגעת בחשק

נתחיל עם זה שאני מאמינה מושבעת ברעיון ש”מגע מביא שלום”.

לטעמי, אילו היינו מקבלים מגע תומך מרגע גיחתנו לאוויר העולם, ואחר כך ממשיכים לקבל כילדים, מתבגרים, מבוגרים – היינו מאושרים.  כולנו זקוקים למגע.

יש ביניינו הצמאים למגע ויש הנמנעים.  יש את אלה המתמסרים לגמרי ויש את אלה שמאוד קשה להם לאבד שליטה .

כשמתחילים לדבר ולעסוק במיניות, בדרך כלל מתחילים לגמגם, להסתבך, להסמיק. מתחילים “לא לדעת”.

מין זו מתנה מופלאה שקיבלנו. לחוות אורגזמה זה אחד התענוגות המהנים שהגוף מעניק לנו.

ההסתבכות טמונה אי שם בתחילת דרכנו כתינוקות ואחר כך כילדים קטנים. אנחנו חוקרים את הגוף, נוגעים – והכל כל כך תמים , ענוג ומופלא. ואז, סביב גיל 3 , עיניי ההורים רואות “אוננות”. ה”עניין” שאנחנו מצמידים לאוננות של הפצקולים האלו – נובע בעיקר מבורות שלנו, בושה ורגשות אשם. המוני ילדים מאוננים וזה נורמאלי לגמרי. הגילויי הזה של הגוף קשור קשר ישיר לתהליך התפתחותי ובריא של הכרות עם הגוף. להבדיל מהאוננות שלנו כמבוגרים, אצל ילדים האוננות אינה מלווה בתכנים מיניים, אין להם פנטזיות מיניות ולא, הם לא מראים סימנים של בגרות מינית מוקדמת בגילאי שנתיים, שלוש, ארבע ויותר! הנה קישורים לכמה דברים ברשת. אוננות מההיבט הפסיכואנליטי, עובדות על אוננות.

הכל מתחיל באופן שאנו כהורים מגיבים. סיפורים מסמרי שיער על תגובות הוריות , אפשר למצוא למכביר. את כל סל הפחדים, האשמה והבושה, אנחנו מעמיסים על הילדים שלנו , וכבר בתחילת הדרך, מחבלים להם בגילויים הקסומים של הגוף.

מי מאיתנו זוכרת כיצד הגיבו הוריה לאוננות שלה כילדה? האם כל תחום המגע בחיינו מושפע מאותה תקופה ילדית?

האם יש לך מותר אסור? מה שמעת / הבנת / הפנמת בילדות ואיך כל המילים מתורגמות עד היום למיניות שלך, למיניות שאת?

האם את נושאת את העבר על כתפייך עד היום? האם יצא לך לעצור לרגע ולחשוב איזו השפעה יש לעובדה הזו על חיי המין שלך?

האם הגעת לאיזשהו גיל שבו ויתרת על מין? מה הסיפור שאת מספרת לעצמך או לבן זוגך?

מין הוא דחף. צורך קיומי. כמו מנגנון הנשימה והרעב – אנחנו לא יכולות בלי. איכשהו הצלחנו לדחוק את המיניות למחבוא כל כך טוב שאנחנו כבר משוכנעות שאפשר בעצם בלעדיה. אנחנו לא מדברות עליה ( עם מי שצריך! ), מתביישות בה, מצליחות ובוחרות לחיות בלעדיה.

כאשר אנו עושות זאת, אנו למעשה יוצרות חסימה אנרגטית. למבנה האנטומי שלנו צורת אגן. האגן, מנקז לתוכו את כל מה שמתאפשר לו: אנחנו יכולות לצבור פסולת ארוכת ימים במעי הגס ולהסתובב עם עצירות כרונית. אנחנו מגיעות ל”שליטה” מופלאה על שלפוחית השתן ומצליחות להתאפק שעות ארוכות – שוב חוסמות את האגן. אנחנו יכולות לחוות כאבי ווסת איומים המלוווים בנפיחויות ובקרישי דם – שוב האגן מאותת לנו להרפות.

כך לגבי המיניות שלנו. כשאנו חוות אורגזמה, אנחנו מתחדשות, מאפשרות זרימה החוצה. יוצרות איוורור אנרגטי ותנועה באגן. מכניסות ושומרות על חיוניות ברמת המודע ובתת ממודע. ( אגב, המון כאבי גב נפתרים בעזרת אורגזמה ).

בתפיסה שלי, אני מציעה לגלות את הגוף לבד.  לבדוק סוגי מגע, עומק, קצב. למפות את הגוף כולו, להכיר ולהתיידד איתו באמת.  איזה סוג מגע מתאים לראש, לעיניים, לאוזניים, לפנים, לפות? וכך, לגלות את שאר הגוף: אצבעות הידיים והבהונות, הידיים והרגליים, הגב כולו, החזה, הבטן ואברי המין. בנינוחות, בהקשבה מלאה.

בכל הנוגע למיניות, נראה לי שכדאי שאכיר היטב את הגוף שלי ( כמו שאומרת יעלי ) ורק אז, לשתף / לחלוק / לתת אותו לבן / בת זוג שהקשיב היטב לגוף שלו בעצמו.

כאשר אנחנו לא עוברות עם עצמנו את תהליך הגילויי של הגוף, אנחנו מפספסות קודם כל את עצמנו. אחר כך, נגרור איתנו במהלך החיים את החסך הזה למערכות יחסים זוגיות, להורות, להתנהלות שלנו בכלל ולחיים עצמם. האשמה, הבושה, חוסר הביטחון, הרצון לרצות את הזולת ילוו אותנו באופן כזה או אחר.

אין גיל מאוחר להתחיל את החקירה הזו. בכל גיל אפשר להתחיל – כן, גם בגיל 80!

מאוד אשמח לתגובות, הרהורים, תהיות ומחשבות.

אפרת

עוד מהבלוג של אפרת בנור

תצוגה מקדימה

הלוואי שתמותי!

אין זה סיפורי האישי. זה סיפור המבוסס על סיפורים אמיתיים ששזרתי יחד על מנת לאפשר גם לקולות האלה להשמע. הלוואי שתמותי! מהרגע שנשמעו הצעדים במדרגות, באותו רביעי שקט אחה"צ, החיים שלנו נעצרו. בגללה. כאילו מישהו לחץ על כפתור...

תגובות

פורסם לפני 8 years

באות לקבל אהבה

כולן באות לקבל אהבה  או ראש בלטה מדבר את היחפה, אני הכי אוהב. אני מרגיש את הקלילות שלה דרך כפות הרגליים. האופן בו היא מניחה את כפות רגליה. אני חותם שיש לה ההפך מ"פלאטפוס". בטח יש לזה שם שאין לי מושג מהו. זה גם לא עד כדי כך...

תגובות

פורסם לפני 9 years

ציפורי טרף

יש סביבי כל מני.. מניחה שגם סביבכם. יש את אלה שעושים לילות כימים, את אלה שבעיקר מדברים, את אלה שמשקיעים זמן באינטרנט - וגם את היושבים על הגדר ומחכים כציפורי טרף לראות כיצד המחאה "מתמסמסת". אני פונה בעיקר לאחרונים... נכון,...

תגובות

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה