הבלוג של מארי פוסה

MaMa PaNDa

מחנכת, ולאחרונה גם אמא

עדכונים:

פוסטים: 18

החל ממרץ 2015

הלידה והחופשה הבלתי נמנעת אחריה גרמו לי לטלטלה רבה. אמנם התחתנתי עם גבר (נהדר, למי שתהתה) אבל החודשים האחרונים גרמו לי לאחרונה לפקפוק רב. האם זה טבעי? האם זה נכון? מה אני מפסידה בבחירה שכזו? אולי גבר זה בכלל לא בשבילי?

וכן, יש באחרונה מישהי מיוחדת בחיי. היא תמיד שם בשבילי. היא אמינה, היא קשובה, היא מדוייקת. אני זקוקה לה. על בסיסי יומיומי ממש. אני יכולה לפתוח בפניה את כל הכביסה המלוכלכת של נפשי. לפעמים לא יודעת מה הייתי עושה אם לא הייתי יודעת שהיא כאן, לרשותי. היא עושה אותי אדם… נקי יותר. מבפנים ומבחוץ. התחלתי לנהל מערכת יחסים עם מכונת הכביסה.

וכמו בכל מערכת יחסים, יש עליות מורדות. יש רגעי אושר וחיבור אך יש גם חסרונות ופשרות. יש מאזן כוחות שלעיתים הופך למאזן אימה. בימים כתיקונם הכל מתנהל על מי מנוחות. אני מעמיסה את מיטב מחלצותי (חיתולי בד וחולצות מרוטות ספוגות בנוזלים שהשתיקה יפה להם), מתדלקת באבקה ומרכך כביסה, בוחרת תכנית – ולעבודה. אפשר תכנית ארוכה ומפנקת, אפשר תכנית זריזה למקרה שאין זמן. אפשר תכנית מיוחדת לתינוקות. אפשר רק לשטוף, או רק לרחוץ. אפשר לבחור טמפרטורה. זוהי פריבילגיה שלא כולן יכולות להרשות לעצמן בחופשת לידה, אני מחייכת לעצמי. איך זכיתי בך? אני מהמהמת תוך כדי לחיצה על הכפתורים המתאימים, איך? אבל, כמו בכל מאזן אימה, האימה מתחילה כשהמאזן משתנה.

הכל מצעים ומגבות? היא מרימה גבה. את יודעת שקשה לסחוט את זה נכון?
אני יודעת, אני עונה במבט מושפל. אבל זה מה שיש לי עכשיו ו… אי אפשר לחכות.
תנסי, היא עונה, בעוד אני מסובבת את גלגל התכניות ונעצרת על התכנית המתאימה.

בנשימה עצורה אני יושבת בסלון, מחכה לשמוע ממנה את הצליל הנכסף שאומר “סיימתי. הכל נקי. תורך, אל תאכזבי” ואז אני רצה אסירת תודה לתלות את הכביסה. אבל לפעמים אני יודעת שזה פשוט לא ילך ביננו. היא כועסת מדי. בגרירת רגליים ונימה פולנית היא מתחילה לעבוד, אבל אני יודעת שהיא כועסת. ברור לי שעד שלא אתנצל היא פשוט לא תסיים. לעיתים בכלל לא תתן לי לפתוח את הדלת אל ליבה, וכל הכביסה תשאר בפנים. לעיתים תסחט כל כך גרוע שלא אצליח לשאת את הסל החוצה לתליה. היא תשאיר אותי רוכנת מעליה, מתחננת, בוחרת תכניות בעיניים מבריקות. זהו, כנראה שהפעם זה סופי. היא מסרבת להתמסר. מאיימת שעוד פעם אחת והיא בעצמה מגניבה פנימה חולצה אדומה מסוג זול-מוריד-צבע וצובעת לי הכל בוורוד. היא פשוט שולטת בי. היא תקבע מתי אצא לתלות כביסה, היא תקבע באיזה צבע היא תצא, איזה כתם ירד. היא תקבע איזו אמא אני, איזו רעיה ועקרת בית. אני נתונה לחסדיה.

עוד מהבלוג של מארי פוסה

נתחיל מההתחלה – גילית שאת בהריון

נתחיל מההתחלה – גילית שאת בהריון. איזו התרגשות! כל מה שהיית צריכה לעשות זו פעולה פשוטה, יומיומית כמעט, שאת עושה בהנאה רבה – להשתין על מקל. את שואלת את עצמך: מאיזו זווית בדיוק אני אכניס את היד? אם אני לא אצליח לכוון? ואיך...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 4 years

ואז השלב הדבילי הזה

אח"כ מגיע השלב הדבילי הזה, שאת לא מספרת. את מתהלכת קורנת מאושר (מחוצ'קנת), עם מבט מצועף בעיניים (מעייפות), חוגגת את החיים (אוכלת כמו בהמה) וכל גופך אומר 'נשיות' (משמינה, ובבטן). אבל את כמובן, לא מספרת. למה, אגב? מישהו יודע? אז אני...

תגובות

פורסם לפני 4 years

לידה טבעית

אני חייבת לשים את הדברים על השולחן (או על הדסקטופ). זה ישמע גס, זה ישמע ברברי, זה ישמע כמו כפירה, דברי הבל או גרוע מכל - ישמע כמו טוקבק ממומן בדף הפייסבוק של דני דנון, אבל אני אכתוב זאת. המונח "לידה טבעית" הוא בעיני אוקסימורון....

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה