סליחה

לכבוד יום הכיפורים הבא עלינו לטובה, החלטתי לפתוח את שק רגשות האשמה שילדתי יחד עם בתי היקרה, ולנסות לכפר על עוונותי, כי רבים וחמורים המה.

סליחה שאני לוקחת אותך איתי לכל מקום, ולכן את לא ישנה וכך אני הורסת לך את החיים. עם זאת, סליחה שאני נשארת איתך הרבה בבית ואז את ישנה הרבה ולא סופגת גירויים חדשים וכך אני הורסת לך את החיים.

סליחה שאני מאכילה אותך גם אם עוד לא סימנת לי שאת רעבה, ובכך אני מאביסה אותך ולכן הורסת לך את החיים. עם זאת, סליחה שכשאת רעבה האוכל לא תמיד מוכן באותו רגע וכך את מאבדת אמון בבני אדם. ואז בעצם אני הורסת לך את החיים.

סליחה שאני מוותרת על קנייה של המון חפצים שנחיצותם מוטלת בספק, ובכך אני מונעת ממך צרכים חיוניים ואני הורסת לך את החיים. עם זאת, סליחה שאני קונה מלא חפצים לא נחוצים ובכך מלמדת אותך שהכל בחיים בא בקלות. ואז אני הורסת לך את החיים.

סליחה שלפעמים אני לא מקדישה לך זמן ומתפללת שתעסיקי את עצמך עם האוניברסיטה איזה שעה-שעתיים וככה אני הורסת לך את החיים. עם זאת, סליחה שלפעמים אני מציקה לך ומציקה ומציקה לך עם הזיופים שלי ומשחקי קוקו דביליים. והורסת לך את החיים.

ואת יודעת מה? סליחה באמת שיש לי חיים. סליחה באמת של תמיד יש לי כוח אליך. סליחה באמת שלא הכל אני יודעת! סליחה שאין לי כוח! ואני שוכחת כל מיני דברים! סליחה שלפעמים גם אני עייפה ורעבה! סליחה! את יודעת מה? אני כבר אנוח בקבר!

אוי, סליחה שהתפרצתי. והרסתי לך את החיים.