אסתר ציבל
גלריית אספייס 10 , רח' באר שבע 10 נחלאות, ירושלים
" התחלתי לצייר בגיל 3 ומאז לא הפסקתי, כאמנית לגמרי אוטודידקטית , מטרתי תמיד הייתה לשמור על הקשר ביני לבין הנושאים כמה שיותר בזכות ורגישות, ותמיד ניסיתי להעביר למתבונן ביצירותיי את תחושת הפלא.
בחלק גדול מעבודותיי נושאים יהודיים אבל לא שייכים לקטגוריה של יודאיקה. אני מנסה להגיע לרבדים יותר עמוקים , לגעת ממש בנפש. ולא משנה אם אני יוצרת , ציור של פרחים , או הדפס אמנותי, המטרה היא תמיד להביא את הקהל לצלול יותר עמוק לתוך הנושא , ואולי לתת להם לגעת באלוהות שביצירה"
נולדתי בליל צרפת בשנות החמישים, במשפחה מתבוללת / חילונית. אבל אני זוכרת, כילדה קטנה, מביטה בשמים המכוכבים, כבר היו לי שאלות …
התחלתי לצייר בגיל שלוש, ולא הפסקתי לצייר מאז. לעשות צורות אחרות של יצירתיות (פיסול, תכשיטים, בובות) היו תמיד חלק מהחיים שלי.
החלטתי להיות אמן עצמאי, לשמור על החזון שלי, ואחרי התיכון זה היה "שנות ההיפים ואני גרתי בטבע, גדלתי בגינה שלי בין תרנגולות ודבורים, והתפרנסתי במכירת הבובות וציורים שלי כמובן! עד שהתחלתי בגיל עשרים ושבע, לשאול את עצמי שאלות רבות על משמעות החיים, ועל סופיותה … תשובה היא התעוררות, ההתעוררות של הניצוץ הקטן של אלוהים, שכולנו מכירים בתוכנו. זה יכול לקרות אחרי אירועים נוראים, אבל ב"ה, לא הייתי צריך לעבור מבחנים נוראים כאלה, החזרה שלי באה אחרי סדרה של אירועים מוזרים, שגרמו לי להבין שיש השגחה אלוהית, ושהוא מתבונן ועוזר לנו כל הדרך, ואחרי 40 שנה, אני עדיין תופסת ותוהה על זה!
בעלי, מורה למתמטיקה, ואני, היינו מאותו רקע מתבולל, וכשנפגשנו היינו באותה נקודה של התעוררות, עם אותן שאלות, וצמא לדעת יותר על השורשים שלנו, גדלנו יחד, ותוך כמה שנים היינו כבר היינו חרדים בפאריס, בעלי לומד חלק בישיבתו של הרב רוטנברג, עם משפחה (2 ילדים באותה תקופה) על סמך תורה ומצוות.
ההשראה שלי בציור הלכה באופן טבעי לאבולוציה הדתית שלי, והנושאים של חתונות, שבתות, ילדים, נעשו מרכזיים באותה עת. אני לא רואה שום קושי בתשובה שלי, חוץ לצד המרחק שהוא יצר עם המשפחה שלנו שלא הבינה אותנו.
התקשרנו לחב"ד, שהפילוסופיה היהודית הרוחנית העמוקה שלה, בשילוב עם האהבה ללא תנאים ליהודי אחר, השפיעה עלינו מאוד. עברנו לקנדה, שם היתה לנו השמחה להביא ילד נוסף, ובמשך 18 השנים האחרונות חיימו בברוקלין, ניו יורק, שם בעלי היה ראש המחלקה למתמטיקה בבית ספר צרפתי אמריקאי, ושם ציירתי בהרחבה, נפגשתי אומנים נהדרים שלימדו אותי, ושם למדתי סוף סוף בבית ספר לאמנות נהדר, ליגת הסטודנטים לאמנות בניו יורק, שם למדתי את אמנות הדפוס (דוגמאות רבות מוצגות בתערוכה זו בירושלים). היו לי תצוגות רבות בניו יורק, אחד הרגעים המאושרים ביותר שלי הייתה תצוגת סולו במשך 3 חודשים בספרייה המרכזית של ברוקלין, שם הוזמנתי כי הם חשבו שהציור שלי בחיים היהודיים לא רק יפה, אלא גם הדרך הטובה ביותר ללמד אתניקים אחרים ודתות אחרות שמגיעים לספרייה על שכניהם היהודים!
שמחתי כל כך להגשים את החלום של ילדותי, להיות אמן מוכשר, להעביר את היפות של עולם האלוקים לאחרים, ולהישאר אשה דתית לחלוטין; אני מעז לומר שהייתי בין החלוצים בתחום הזה.
לפני שנתיים פרש בעלי לפנסיה, והחלטנו ללכת בדוגמה של בננו הבכור, שקדם לנו ועלה לארץ עם משפחתו לגולן, שם הקים את המזקקת רמת הגולן, הוויסקי הישראלי הראשון. בחרנו לעבור לצפת ולהשאיר מאחור את הבת שלנו שהיא אחות בפלורידה, ובנו הצעיר ומשפחתו, שליחי חב"ד בפלורידה.
אנחנו מרגישים כל כך מבורכים כל יום להיות כאן בצפת; בעלי לומד תורה ומלמד חסידות בכולל ואני מושפע לחלוטין מצפון הארץ, מנופיו המרהיבים, משמי הקסם שלו, זה יהיה בטוח הנושאים של התצוגה הבאה שלי!
האמנית בפייסבוק:
https://www.facebook.com/esther.zibell
אתר האמנית:
http://www.estherzibellsart.com
נעילת התערוכה:
19.7.2018