הבלוג של דרור אור

droror

דרור אור פסיכותרפיסט גופני, מטפל גוף נפש מזה 14 שנים, בעבודתי אני רואה את החיבורים הנפלאים בין הגוף לנפש, ואת הכח הגדול של הזיכרון התאי והסיפורים שהוא מחזיק בתוכו. בבלוג הזה אני מבקש לחלוק את מהמסע האישי שלי ואני מזמין... +עוד

דרור אור פסיכותרפיסט גופני, מטפל גוף נפש מזה 14 שנים, בעבודתי אני רואה את החיבורים הנפלאים בין הגוף לנפש, ואת הכח הגדול של הזיכרון התאי והסיפורים שהוא מחזיק בתוכו. בבלוג הזה אני מבקש לחלוק את מהמסע האישי שלי ואני מזמין אתכם להכנס איתי לתוך חלקי הנפש שפגשתי בתהליך ההתפתחות, לפגוש את הסודות שעלו שהיו כמוסים גם ממני ורק הגוף שמר אותם לעצמו עד היום שבו הבשלתי לשאול את השאלות שפתחות את הצוהר עבורן לצאת שוב לעולם כאשר אני כבר גדול ובשל להתמודד עם אותה סוגייה. כמטפל אני מאמין שאני מיוחב לתהליך אישי עמוק ככל שניתן, וכאשר אני מכיר את היער האפל שלי אני יכול ללוות אנשים רבים בתהליך האישי שלהם, בעבודתי אני עוזר לאנשים לצאת מהמערבולת הנפשית רגשית בה הם נמצאים ויחד אנחנו מרחיבים את האפשרויות והפתרונות העומדים בפני האדם. בעבודתי אני מתמחה בהתמודדות עם סרטן, חרדות, הגשמה עצמית, ביטוי עצמי, פוסט טראומה, ניהול מתחים וכל עניין בו הנפש מבקשת ריפוי והקשבה.

עדכונים:

פוסטים: 2

עוקבים: 0

החל מנובמבר 2014

26/08/2018

שלום
קוראים לי דרור אור ואני היום בן 38, ברגע זה, כשאני כותב את המילים הללו, אני מרגיש קצת כמו ילד, וזה אחד הדברים שמאפיינים אותי – לפעמים אני מרגיש שאני לכוד בגוף של ילד. לא ילדותי אלא ילד קטן עם כל המימיקות הרגשיות של ילד קטן.

אומנם נולדתי לפני 38 שנים אבל קרוב ל- 15 שנים מהחיים שלי חייתי בסוג של הכחשה לא מודעת לסיפור חיי שהתחיל בגיל 4. כל חיי הצעירים הרגשתי שמשהו חסר בי, תחושה שלא הניחה לי, ודחפה אותי כל הזמן להיות בהתבוננות וחיפוש פנימי אחר הדבר הזה שאני חש שחסר בי.

 רק בגיל 24 אחרי שנים של טיפולים והתפתחות אישית התחלתי להיחשף לסיפור חיי האמיתי שהוחזק בלא מודע. סיפור שהוא לא פשוט להכלה כששומעים אותו מהצד. להתחיל להיזכר בו בגוף ראשון, עלי, היה מסע מאתגר בפני עצמו.

אני מברך על כל השנים בהם הגוף שלי שמר לעצמו בלא מודע את כל מה שעברתי. ככה יכולתי לגדול ולקיים סוג של ילדות נורמאלית (עד כמה שאפשר), כי אני לא יודע איך הייתי גדל ומצליח להתמודד עם החיים בתור ילד אם הסיפור היה פועם במודע שלי. זו היתה הזדמנות לגדול ולפתח עמוד שדרה נפשי כדי שאוכל להחזיק בעזרתו את הסיפור שלי.

תתארו לעצמכם איך זה מרגיש להתעורר יום אחד בגיל 24, אחרי שכבר בניתם לעצמכם אישיות ואופי, אחרי שיש לכם כבר כל מיני דעות מגובשות על עצמכם ועל העולם ולגלות שכל הבסיס שלכם הוא שקרי במובן מסויים. להתמודד עם זה ובמקביל להתחיל לבנות את עצמכם מחדש עם הידיעה החדשה.

צולם לתערוכת נראים

כילד עברתי מסכת של גילוי עריות על ידי הסבא החורג שלי, מסכת שנמשכה כ- 3 שנים. אני כאן כדי לספר את הסיפור שלי. הנפש שלי מבקשת לא לשמור יותר סודות בבטן, וכל עוד זה לא בחוץ ,ביני ובין העולם ,אני מרגיש שיש בתוכי סוד. על אף שכל החברים שלי והמשפחה הקרובה יודעת, אני עדיין אני מרגיש שהסיפור הזה מבקש לצאת לעולם. לא משנה כמה חלקתי אותו, הקריאה היא להוציא את הסיפור שלי החוצה ואני מחויב לדרור הילד, שנאלץ לשמור על הסוד הזה ילדות שלמה.
שמרתי על הסוד הזה כל כך חזק שאפילו העלמתי אותו מהמודע של עצמי למספר שנים טובות.

הסיפור שלי הוא לא רק על גילוי העריות שחוויתי כילד, הוא גם ובעיקר על ההשפעה ארוכת הטווח, הבלתי פוסקת של חווית גילוי העריות על חיי, שנים רבות אחרי שהאירוע הפיזי נפסק. הוא ממשיך להתקיים בנפשי, ובכל יום יש מאבק וניסיון להיות שלם, לאחות את השברים, לא רק הנפשיים של האירוע, אלא לאחות את הדיסוציאציה שמתקיימת מפירוק הנפש בסיפור כזה.

זה סיפור על הפצע שנוצר בעקבות חויית חיים זו. הפצע הנפשי, ההתמודדות עם הבלבול הגופני שנותר. סיפור על התמודדות ארוכת השנים, והניסיון הבלתי פוסק להצליח לרפא את החלקים השבורים שנותרו במודע מצד אחד, ומצד שני ניסיון לדלות מידע שהודחק מהלא מודע כדי לחזור ולהרגיש שלם עם מי שאני, הניסיון הבלתי פוסק לאחות את הפיצול שנותר בתוכי מתוך השסע הנפשי.

היום אני בעל משפחה משלי, יש לי שני ילדים מדהימים ואישה תומכת מאוד והם העוגן של החיים שלי. בזכות העוגן הזה אני נמצא במאבק כמעט יומיומי. מאבק לחיבור החלקים של חיי- ואני לא מדבר על החלקים של האירוע הטראומטי, אני מדבר על חיבור מה שהיה לפני שבוע אל ההווה היום, את החודש שעבר אל לפני שבוע וכו’.

המשפט ‘לפתוח דף חדש’ הוא כל כך מדוייק עבורי, כי הרבה פעמים הניתוק הדיסוציאטיבי כל כך חזק שאני לא זוכר למה אני בוחר לעשות את מה שאני עושה, ואני מרגיש כמו דף חלק, או דף ריק. אולי ברמת הפרקטיקה אני יכול לזכור את רצף הדברים, אבל החיבור הפנימי שלי אליו נעלם, וזו העבודה הקשה, למצוא בכל פעם מחדש את המשמעות, את הסיבה של מה שאני עושה, אם זה בבחירה שלי כמטפל בקליניקה, או כבן זוג, כאבא, כחבר, וכבן משפחה, בכל תחום בחיים.

זה המסע שלי, אותו אני מבקש לחלוק עם העולם. בימים אלו אני שוקד על כתיבת ספר, שמגולל את סיפורי ואת ההתמודדות הנפשית שמתלווה לגילוי העריות שחוויתי כילד.

בבלוג הזה אני מבקש לחלוק אתכם חלקים מהכתיבה שלי ומהמסע שלי בדרך אל הספר השלם.

היום, קרוב ל -15 שנים של פקחות פנימית, אני נמצא בנקודה שבה אני בשל ומוכן, לחלוק את המסע שלי ואת הסיפור שלי עם העולם.
חלק מתהליך הריפוי שלי, זה להוציא לעולם את סיפור גילוי העריות והשלכותיו, על החיים. קודם כול בשביל עצמי, ליצור חיבור ורצף, זה חלק חשוב מבחינתי בריפוי הדיסוציאציה, אך גם כדי להיות מעין מגדלור באפלה לאחרים, ולצערי רבים, שחווים את ההשפעות של אירועים טראומטיים שונים.

דרך הסיפור שלי אני מבקש להעניק כוח לכל מי שנמצא לבד עם הסיפור שלו ,בנים ובנות כאחד, כל מי שמרגיש, שהוא לא יודע מה לעשות. אני מקווה להעניק השראה ונרמול לחוויות גופניות ותודעתיות מבלבלות, שעולות כתוצאה מחווית חיים לא נורמטיבית זו.
אני מבקש לחלוק אתכם את המסע שלי מהילדות וחלקים חשובים ואינטימיים ממסעות הנפש שלי כחלק מתהליך הריפוי שלי.

אני מבטיח לעשות את זה בצורה כזו שמכבדת אתכם כקוראים, וכמובן לשמור על עצמי כאדם, אני הולך להתמקד בתהליך ובהתמודדות של ההשפעות וההשלכות ארוכות הטווח שגילוי עריות מביא איתו, אני הולך להעלות כלים להתמודדות, אבל בעיקר אני מקווה להצליח ליצור בית בטוח לנפגעי תקיפה מינית וגילוי עריות.

את הצעד הראשון כבר עשיתי, והגעתי לנקודה הזו בכתיבה שחלקתי אתכם- את היותי נפגע גילוי עריות ומכאן אני אתחיל לגלול את סיפור חיי.

עוד מהבלוג של דרור אור

השקט שאחרי הבשורה

אז זהו, הטלתי את "הפצצה". בחרתי לחשוף את הבלוג לפי מעגלים של קרבה וחשיבות עבורי. המעגל הראשון הוא המשפחה הקרובה שלי. שלחתי הודעת ווטצאפ בקבוצת בני הדודים מצד אבי, מבחינתי הם עוגן לחלק הבריא של ילדותי, הם חיבור לכל זכרונות...

תגובות

פורסם לפני 1 month

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה