הבלוג של Anna Shnaidman

The Great Dreamer

כשהייתי קטנה והלכנו לקולנוע, חשבתי שמאחורי המסך שוכב בן אדם וישן. על ראשו מודבקות אלקטרודות המקשרות אל המסך ככבל HDMI והסרט שאנו צופים בו, הוא למעשה החלום שהוא חולם ברגעים אלו. חשבתי שזה יהיה נורא אישי, אינטימי והזוי אם זה... +עוד

כשהייתי קטנה והלכנו לקולנוע, חשבתי שמאחורי המסך שוכב בן אדם וישן. על ראשו מודבקות אלקטרודות המקשרות אל המסך ככבל HDMI והסרט שאנו צופים בו, הוא למעשה החלום שהוא חולם ברגעים אלו. חשבתי שזה יהיה נורא אישי, אינטימי והזוי אם זה יהיה הסרט שאני חולמת, אבל ידעתי מאז ומעולם שאני גם רוצה לישון מאחורי המסך כי יש משהו מדהים בחלומות שלי. אז לא המציאו הטכנולוגיה הזו עדיין. החלומות שלי לא דעכו עם הגיל. הפשרה היתה ללמוד ולעשות קולנוע וטלויזיה - כשעודני חולמת, מושפעת מהחלומות ומקבלת מהם המון חומר ליצירה, במטרה להלך קסם על קהל הצופים. תסריטאית ומפיקה בעברי, כיום יועצת תקשורת דיגיטלית. בוגרת החוג לקולנוע וטלויזיה תואר ראשון. סטודנטית תואר שני לתקשורת פוליטית. מנסה לקדם ליברליזם בישראל.

עדכונים:

פוסטים: 10

החל מדצמבר 2011

אנה שנידמן עשתה גיחה לעולם האמיתי ולא התרשמה יותר מדי

12/05/2012

אני מכורה לסמרטפון שלי. זה ידוע. מכורה לרשתות חברתיות ושאר אפליקציות שהשתלטו על חיינו.

אני כה מכורה, שאם תשלח “ערה” בזמן שאני ישנה, סביר להניח שאני אענה לך שאני לא.

בשנה אחרונה, הטוויטר שינה את חיי. כל עולמי הסתכם בסיפורים עד 140 תווים. חבריי הפכו להיות פחות מוטרדים על ידי מאז שאני חולקת כל שטות בטוויטר. עולם הטוויטספרה הפך להיות המציאות העדכנית יותר.

יש משהו מאחד בשימוש ברשתות חברתיות. אתה קרוב לכולם ומעודכן על כולם בלי לעבור שיחות מעיקות של “היי מה המצב? מה חדש?” על בסיס יומי. הדוגרי והתכלס הם מנת חלקם של העולם הוירטואלי. יש תחושה שאתה לא לבד, כי כולם שם עבורך. תמיד יש מישהו ער בפיד.

טרם שאני פותחת את העיניים בבוקר, אני כבר יודעת שמופז וביבי התאחדו בזמן שישנתי. הטוויטר הפך להיות הכותל המערבי שלי. המקום להתבטאויות השטותיות שלי ומקור מידע בלתי מיומן אך מועיל.

יחד עם זאת, העולם הזה הפך להיות למחניק מדי עבורי. כולם שכבו כבר עם כולם. אנחנו גם גרים במדינה קטנה למדי, על אחת כמה וכמה, עולם הרשתות הוירטואליות בתל אביב הוא קטן מאוד. מי חדש כבר תכיר? מה הסיכויים שאחד מהם הוא אהבת חייך? הרצון להכיר אנשים חדשים ולהחשף לעולמות חדשים קצת הדחיק בצד את החברים הישנים שבינתיים התחתנו והשריצו להם. העולם הזה נתן לי שפה חדשה ויחודית שרק מי שמגיע ממנה יבין: כל דבר רע הוא אנטישמי. אם הוא טוב, אז זה חסיד אומות העולם. אם אני סובלת, סבלי גדול משל גלעד שליט, אם עשית משהו רע – תמות. הרבה סחים, הרבה היפסטרים.

הסטוקינג והקריפינג הפך להיות קל מדי. באיזשהו שלב התחלתי להרגיש כמו סטוקרית. הרעב שלי לסיפורים ולידע בא לידי ביטוי במעקב אחרי אנשים דרך מעט פיסות המידע שיש לך עליהם מעל הרשתות החברתיות (תמונות, סטטוסים וכו).

בשבועיים האחרונים התמזל מזלי להתאחד עם התמכרותי בעבודת התחקיר והליהוק שעשיתי לסדרה דוקומנטרית. האינטרנט עמד לצידי נאמנה בחיפושים הכי יסודיים שיש, בכל כלי שהוא רק יכול להציע. הפכתי כל אבן וסחטתי מים מסלע. שעות על גבי שעות מרותקת למסך המחשב, וכשאני כבר יוצאת להפסקת צהריים, אני מתעדכנת בסמרטפון כשאני בדרך לאכול.

היום בשבת בבוקר, יומי עמד לרשותי לגמרי. אני והסמרטפון שלי הגענו לשיחת יחסנו לאן. הרצון שלי לקבל וואטסאפ מאנשים מסויימים הפך להיות מעיק מדי.

הגעתי למסקנה שעלינו לקחת ספייס אחד מהשני. הדבר לא היה קל.

הלכתי לים. בלי הסמרטפון שלי. היציאה מהבית היתה מלווה בהמון חוסר נוחות. לשבת במונית שירות מבלי לתקוע את העיניים על המסך. אני ממש צריכה להביט מהחלון או על אנשים?

אין מוסיקה באוזניים. ובטח קיבלתי עכשיו איזה וואטסאפ.

בים שוכב כלב שדומה לשועל מתחת למטריית שמש, איזה חמוד, הוא יכל להראות נהדר בפילטר של הוולדן באינסטגרם. אבל העולם לעולם לא יראה את הכלב בוולדן באינסטגרם כי לא צילמתי אותו.

התחלתי להתחרדן בשמש. קוראת ספר של אריך פרום. אלוהים, זה ממש ארוך. יש לו פסקאות שלמות מעל 140 תווים!

עברו במוחי מחשבות מעמיקות ורעיונות נחמדים לדברים שאני רוצה לכתוב אבל הם כבר חלפו ממוחי ונשכחו, כי לא היה עליי את אפליקציית הנוטס בו אני רושמת כדי לא לשכוח. העולם פיספס את ההברקות שלי, כי הסמרטפון לא היה עליי.

נראה לי שכל העולם היה בים. פגשתי סלבס אבל לא היה עליי את הטוויטר כדי לרשום “ספוטד”. אני כבר לא זוכרת את מי פגשתי. העולם לא ידע שפרידה הכט עזרה לזקנה לחצות את הכביש.

כשיצאתי מהחוף, ניסיתי להבין מה הדרך הקצרה לאלנבי. אין עליי את הגוגל מפס. סבבה נלך על בליינד…

הלכתי לאכול שקשוקה בקפה ביאליק. אלוהים ישמור! אני לא יכולה לעשות צ’ק אין למקום הזה! צמרמורת של תסמיני גמילה הלכה והתקרבה והגיעה לשיאה כאשר הגיעה השקשוקה ואני מגלה שאני לא יכולה לעשות foodporn  באינסטגרם! כשגיליתי ידידה ממלצרת בקפה הזה, לא יכולתי לשלוח וואטסאפ לשותפה שלי להגיד נחשי מי פגשתי.

אבל עשיתי זאת, העברתי יום שלם מנותקת מהעולם. הלכתי לבקר קצת את המציאות האמיתית ולא היה בו שום דבר מעניין. כלומר, זה לא באמת מעניין אם אינני יכולה לחלוק את עולמי ולדעת מה קורה בכל רגע נתון.

הייתי מאוד גאה בנצח הזה ללא המכשיר הקטן. כמו חיילת שחזרה משדה הקרב. עד שבדרך הביתה גיליתי שהנצח הזה הסתכם בשלוש שעות בלבד.

בדרכי ידעתי שהסמרטפון מחכה לי בבית, מתפוצץ כולו במאה שיחות שלא נענו. בטח אמא חושבת שאני מתה. הטוויטר מודאג מזה שלא צייצתי מאז הלילה. בטח מלא וואטסאפים, לפחות שתי הודעות זימה, התראות במייל ומיליון לייקים בפייסבוק פלוס קומנטים. “חכה מותק שלי, אמא תכף באה הביתה” אמרתי לעצמי.

אבל כשהתאחדתי סוף סוף עם הסמרטפון האהוב שלי – גיליתי שאף אחד לא חיפש אותי. שום שיחת טלפון, שום סמס ולא וואטסאפ, לא מינשונים ואפילו לא פיברוטים, לא לייקים, לא הודעות בג’ימייל וג’יטוק. שום כלום – זאת ההרגשה הכי מבאסת בעולם.

לפחות הבטחתי לעצמי שאסיים היום את אריך פרום. אולי אפילו אראה סרט ואפגש עם חבר לקפה (ברגע שמישהו יזכר בקיומי). אולי אפילו אחשוב על רעיונות חדשים לכתיבה, אבל הבא לא ניסחף רחוק כל כך.

עוד מהבלוג של Anna Shnaidman

Thumbnail

מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה

כשהייתי בת 3 שאלו אותי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה. התייחסתי לשאלה הזו בשיא הרצינות ונלחצתי מאוד לענות עליה. הרגשתי שאני מוכרחה לענות על השאלה הזו, הרי שבני אדם מחליטים מה תהיה הקריירה שלהם מהשנייה שהם נפלטו מרחם...

Thumbnail

דרוש: חבר הכי טוב. משרה מלאה ותובענית 24\7

הדרך מגרוזנברג לאלנבי ממש קצרה ולכן לא היה נראה לי שיקרה משהו אם אלך לבד ב4 לפנות בוקר. אבל דברים הסתבכו לי קצת. איכשהו הצלחתי להתבלבל לתוך נחלת בנימין ולשכוח איפה זה אלנבי. אני לא זוכרת באיזה שלב שמתי לב שמישהו התחיל ...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 9 years
Thumbnail

אַ מענטש טראַכט און גאָט לאַכט *

איך הגעתי לפה? קמתי משינת הצהריים שלי. הגשם עדיין תיקתק לי על החלון. כשירדתי במדרגות ראיתי את נינה יושבת על השטיח עם כוס קפה קר ביד ובוהה בדממה בגשם האפור...

תגובות

פורסם לפני 9 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים