הבלוג של דורית נחמיאס

הפוסטתֵּימה בסלונה

אמא, אמנית חזותית, כותבת את הבלוג "הפוסטתֵּימה", מתארחת בסלונה

עדכונים:

פוסטים: 3

החל מאפריל 2012

- – - : – : – : – : - : – : – : – : - : – : – : – : - : – : – : – : - : – : – : – : – : – : – : – : – - -

-

להדס יש פנים.

הדס. צילום: אליסיה שחף

הדס. צילום: אליסיה שחף

-

הדס, 13 בפברואר 2012:  “… אני רוצה שתחזירו לי את הילדות האבודה שלי! אני רוצה שלא יהיו בה אונס, וגילוי עריות, אני רוצה שלא תהיה בה בגידת המבוגרים. אני רוצה שלא תהיה בה ילדה קטנה שצריכה לנשוך שיניים ושפתיים ולגייס כוחות-על כדי לשרוד ולנסות לחיות חיים מאושרים..”

-

- – - : – : – : – : - : – : – : – : - : – : – : – : - : – : – : – : - : – : – : – : – : – : – : – : – - -

-

לשרה יש פנים.

שרה. צילום: אליסיה שחף

שרה. צילום: אליסיה שחף

- – - : – : – : – : - : – : – : – : - : – : – : – : - : – : – : – : - : – : – : – : – : – : – : – : – - -

-

שרה, 13 בפברואר 2012: “בעיניי רבים מדי, אונס אינו עבירה אמיתית. אפילו כיום, לנשים אונס היא רק עוד אחת מעובדות החיים.

אילו רק הוא היה דוקר אותי או יורה בי… אבל הוא לא עשה זאת. הוא רק אנס אותי. אין על גופי סימנים שיוכלו להוכיח את דבריי, פרט לצלקות שגרמתי לעצמי… האם הפיוס אפשרי?

אני מנסה. אני נלחמת על קיומי מאחר ואין לי כל אפשרות אחרת. יום ביומו אני נאבקת על מנת לשכנע את עצמי שאין לי חרטות. אינני יכולה לשנות את העבר, ולכן עליי לחיות עם ההווה. האם אני מי שאני כיום בגלל מה שנגרם לי?

הייתי קורבן של אלו המשקיפים בדממה בנעשה, ולא אשתוק יותר.

כן, אני כועסת על כל אלו שישבו בשקט. הם אלו שהוכיחו לי שהמילה שלי אינה טובה מספיק… האם היו מתנהגים בצורה שונה לו אנס אותי אדם זר? אם נידרש לזקק את הדברים, אלו הטוענים לאהוב אותי, איבדו את אמוני.

אני מודה לאליסיה שחף על נדיבותה, האומץ והסולידריות שלה. היא נתנה לי הזדמנות להפר את השתיקה. כמו כן, אני רוחשת כבוד עמוק והערצה כלפי הנשים האחרות שהעזו לחשוף את פניהן וזהותן.

אז החלטתי להיות שורדת. אישה שנלחמת מדי יום על החופש והשחרור שלה. לכן גם החלטתי להשתתף בפרויקט הזה, ששמו כשמנו שלנו – גיבורות.

[ההשמטות, מפאת קוצר היריעה, וההדגשות - כולן שלי. ד.נ.]

ובפרוייקט צולמו גם מורן ושרון, יסמין ומיקי, לילך והנני – שלכולן יש פנים ועיניים שתוכלו לראות להן באתר הפרוייקט. ורק אלוהים (?? נראה שלא) יודע לעוד כמה נשים וגברים פגועים יש פנים. וחיים. וחיים?? ככה. לפעמים

-

“והתערוכה הזאת – זאת כיכר תחריר שלי” אומרת הדס

-

אליסיה שחף מספרת ומשלימה פרטים:

“למה? מה עשית שאת צריכה לשתוק? להתבייש? להסתתר?

החלטתי לפתוח בפני נשים נפגעות תקיפות מיניות את האפשרות לבחור – לחשוף את פניהן, את שמותיהן. לספר. להשמיע את קולן. להחזיר אליהן את השליטה על איך הן רוצות להתנהל מול הפגיעה שלהן. כך נולד פרוייקט גיבורות… במהלך 4 השנים בהן עבדתי על הפרוייקט, בדקתי את האפשרויות השונות… היו לי קווים מנחים: המבט הישיר, הפורטרט הנקי, הקרוב, האינטימי. ההדפסות הגדולות… הקפדתי לפגוש כל אחת ואחת מהנשים לשיחה מקדימה, בלי מצלמה. כשהתעורר הצורך – נפגשנו לעוד שיחה. ועוד אחת. הבהרתי, שהפגישה לא מחייבת אותן להשתתף בתערוכה. פתחתי שוב ושוב את אפשרות הבחירה…

כל מי שהגיעה להצטלם בסטודיו קיבלה הנחיה אחת בלבד: המבט הישיר. לא מכוסה בשום צורה ואופן. כל היתר נותר פתוח לבחירתה של המצולמת: איך להתלבש, איך לסדר את השיער. האם להתאפר או לא. משקפיים. תכשיטים. מה את רוצה להראות. מה את רוצה להביע. מה את רוצה שמי שיצפה בתמונה שלך יבין…

לאתר הפרוייקט: כאן

- – - : – : – : – : - : – : – : – : - : – : – : – : - : – : – : – : - : – : – : – : – : – : – : – : – - -

-

ביום חמישי זה, 03 במאי, בשעה 18:30 תערך השקת תערוכת הצילומים “גיבורות” של הצלמת אליסיה שחף

להלן הפרטים:

- – - : – : – : – : - : – : – : – : - : – : – : – : - : – : – : – : - : – : – : – : – : – : – : – : – - –

-

שֶׁז | הרחק מהיעדרו, הוצאת עם עובד 2010

…” יום אחד אולי יצלצלו בדלת. בתקיפות. הקרחת של שֶׁז תבצבץ בדלת, תידחף פנימה. “אני מחפשת את הילדה, זה לא יתכן שככה היא נעלמה. “היא תהדוף את אבי, דרך ידיים גבריות שריריות תעבור כמו בעד גלים רבים, תגיע אלי.

יום אחד יצלצלו בדלת. בנחרצות. אגרופים רבים יכו בדלת. קולות רבים יצעקו. “תפתח, אדון משה, תפתח”.

אבל אבי לא יפתח, אבי יפחד. מהלומות האגרופים יהיו נחרצות ואלימות. בסוף, החבורה הנעלמה שמאחורי הדלת תביא מנעולן שיפרוץ את הדלת וימצא את אבי בגופייה ובמכנסיים קצרים, שוכב בתוך האמבטיה הלבנה מכורבל כתינוק. הפסיכולוגית שלי, שתעמוד בראש החבורה, תחפש אותי במטבח ולא תמצא, תחפש אותי בשירותים ולא תמצא, תחפש אותי בסלון ולא תמצא, תחפש אותי בחדר השינה ותמצא אותי מכורבלת במיטה, עטופה בסדין, מוצצת אצבע, עיני הוזות. היא תחבק אותי, היא תגיד: “באתי לקחת אותךְ הביתה”. [שם, עמוד 40. ההדגשה - שלי. ד.נ.]

-

כאןשז, בראיון על הקרקע הכבדה כבדה עליה צמח הספר

- – - : – : – : – : - : – : – : – : - : – : – : – : - : – : – :  - – -

בהערה גורפת:      הדברים המובאים בלשון נקבה – והקשר בינם לבין המציאות של שני המינים – אינו מקרי כלל וכלל

. . .        . . .


אפילוג:
-
גם את עצמי באתי לקחת הביתה. ועד ש
ולמי שקצת סקרן באשר למי אני, מאיפה צצתי ומה בעיקר, באשר לעשיה שלי במרחב האמנות הפלסטית – מזמינה אתכן-ם לאתר שלי - הפוסטתֵּימה. דורית


עוד מהבלוג של דורית נחמיאס

הסוד להצלחה בפרסום

- - - - : - : - - - : - : - : - - - : - : - : - - - :- : - : - - - : - : - : - - - : - : - : - - - : - : - - על רקע כהה לעילא של לילה מגוייס, נדמה שהסיפורון הבא של אברי הרלינג מהווה ייצוג למציאות קונטרסטית מתמיד: - ...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

אינטרפרטציה לפיק-אפ (שם זמני)

- : – : – – – : – : – : – – – : – : – : – – – :- : – : – – – : – : – : – – – : – : – : – – – : – : - - : – : – – – : – : – – – : – : – : – – – : – : - פוסט על עונתי. שלא נמות בחושך, בקור, ברעב ובעיקר מבדידות - - עבודה משותפת חדשה –...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה