הבלוג של דורית יצחק

dorititzhak

בוגרת תואר ראשון Bsc בביולוגיה (אונ' תל אביב) ולימודי רפואה סינית בקמפוס ברושים שבאוניברסיטת תל אביב בעלת קליניקה לרפואה סינית דיקור, צמחי מרפא ותזונה ברמת אביב.

עדכונים:

פוסטים: 43

החל מינואר 2017

אומרים שכל ההתחלות קשות, אך ההתמדה משתלמת ומתגמלת. זה מה שלימדו אותי הורי בסיפור עלייתם לארץ ישראל

22/07/2018

הנסיעה לאורך הטיילת בתל אביב , עם בריזה נעימה מהים ומוזיקה משובחת שמתנגנת ברדיו, כבר סימנה לי שערב נפלא לפני.

הייתי בדרכי למלון בראון, לעוד מפגש של סלונה ויקב טפרברג שם פגשנו את את נשות משפחת ורטהיימר יפות ושובות לב שסיפרו לנו על המשפחה שלהן – משפחה אמיתית.

“לא פשוט להיוולד למשפחה עם ייחוס, הסביבה תמיד שופטת אותך על פי המשפחה ולא על פי הכישורים האמיתיים שלך” במילים אלו הן פתחו את הערב.

הרצון להצליח בזכות הכישורים שלהם  הוא שהפך את חמשת  ילדיה של אריאלה ורטהיימר לאמביציוזיים ופייטרים. הם סללו לעצמם דרך שונה מהמצופה, בחרו בדרך האומנות, היצירה, המוסיקה. תוך מלחמה תמידית להוכיח להם ולסביבה שהם הגיעו לכל ההישגים בזכות עצמם.

אריאלה ורטהיימר ובנותיה סיוון ומאיה

אריאלה ורטהיימר ובנותיה סיוון ומאיה

 הסיפור של אריאלה ורטהיימר ובנותיה מאיה וסיוון (וואו כמה שהן מקסימות), על אמביציה ומלחמה קיומית, מיד העלה לי את דרכם של הורי פלורה ומשה גולפור ואת סיפור הצמיחה וההצלחה שלהם, פה בארץ ישראל.

הם הגיעו לארץ זוג צעיר, עם שני תינוקות. זוג עם חלומות.

אמרו להם שם, באיראן היפה, שפה זאת ארץ אבותינו, ארץ זבת חלב ודבש, שזה הבית, שישראל זה המקום לגדול ולגדל את ילדיהם –  והם האמינו.

 IMG_8788

עזבו את המוכר, את המשפחה הגדולה והנוחות, עזבו הכל והגיעו לחולות.

בלי שפה, בלי משפחה, בלי חברים, בלי הרבה כסף, לגמרי לבד, לתרבות כל כך שונה. הם ניסו לחפש עבודה, אבל היה קשה בלי שפה, לכן הסכימו להכל ועבדו מעלות השחר ועד השעות הקטנות של הלילה, בלי הפסקות.

 בלית ברירה, מכרו את הרכוש שהביאו איתם מאיראן. הכל נמכר ובמהירות ובדרך הביתה גילתה אימי שהכסף נגנב. היא הסתובבה ברחובות בבכי גדול ודמעות הציפו את עניה וזלגו בצער גדול. עכשיו באמת לא נשאר כלום.

אנשים טובים שראו אותה בוכה, רצו לעזור ולתת לה כסף, אך דבר אחד נשאר וזה כבודה. היא ברחה הביתה, לבית ריק בלי הרכוש שמכרה ובלי הכסף שנגנב.

 אומרים שמה שלא הורג מחשל. ברגע הזה, חסרי כל, הם יכלו לשקוע, לוותר. אבל הם בחרו לצמוח מתוך המשבר.

הם עבדו קשה, למדו איך להתפרנס בכבוד, התקדמו בחיים והתאהבו באנשים ובמדינה. היום הם חלק מהתרבות הארצישראלית, הם כבר לא זרים. הם מרגישים שישראל זה הבית, היא אכן ארץ זבת חלב ודבש. פה נמצאים השורשים שלהם וכאן הם נהנים מפרי עמלם.

לפעמים כשהאחים שלי מספרים על ילדותם, נראה כאילו הם הגיעו מעולם אחר.

החיים שם בחולות, לא היו פשוטים. תקופה של מצוקה כלכלית,  אלימות קשה ברחובות. אחיי למדו להסתדר לבד כי ההורים עבדו ולא היו כמעט בבית.

 אבל ההורים שלי הם האנשים הכי חרוצים שיש, הם למדו להסתדר והרימו את עצמם למעלה. אותי הביאו לעולם אחר, של שפע, בעיר אחרת, בתרבות אחרת.

 הם בחרו לגור ברמת אביב. כששאלתי את אבי למה דווקא רמת אביב, הוא אמר שזה המקום בו הוא מאמין שנגדל להיות הכי מוצלחים. זו שכונה שיש בקרבתה אוניברסיטה ומושכת אליה בעיקר אנשים משכילים, והשכלה עבורם היא הדבר החשוב  ביותר, זהו המדד להצלחה.

ההורים שלי הם האנשים הכי מוצלחים וחכמים שאני מכירה. כל כך שונים אחד מהשני, אבל ביחד הצליח להם.

יש להם יכולת אוטודידקטית נדירה, להתבונן וללמוד לשאוב את הידע וליישם. הם נחושים, ממוקדים מציבים מטרות ורצים להשיגן.

 וככה לימדו אותנו: הכל בהישג יד. כשרוצים משהו – פשוט לעשות. לא לבקש דבר מאף אחד כי הכל אפשרי, הכל.

עוד מהבלוג של דורית יצחק

תצוגה מקדימה

כשמתחשק פסטה

היא נכנסה אלי לקליניקה עם רבע חיוך, התיישבה בכבדות על הספה ואמרה : "כל מה שמתחשק לי זה פסטה" לרגע הייתי המומה, יושבת מולי אישה שעברה גיהנום: גירושים קשים, מחלה אוטואימונית נוראית, עודף משקל שגרם לה לא לקנות אף בגד למעלה משנה...

תגובות

פורסם לפני 9 months
תצוגה מקדימה

אוכל, סקס ולישון

יש לי וידוי קטן... אני שונאת לבשל, פשוט לא נהנית מכל ההתעסקות הזו עם אוכל . לבשל היא מבחינתי עוד מטלה כמו לנקות או לסדר . תמיד כשאני צופה בתכניות בישול לא ברור לי על מה התחרות?  מי מבשל יותר יותר טוב? זה מבחינתי כמו להתחרות...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה