זה רק אני וה"רנו 4" שלי.

סיפור אמיתי על מערכת יחסיה של הכותבת עם מכוניות מדגם "רנו 4" גם כקצינה בפיקוד הצפון בתחילת שנות ה-80, וכאם צעירה במושב נהלל. שמשלב בתוכו תהיות של מכונאים על יכולותיה של הכחולה, ושל אנשי מודיעין על מעלליה של הלבנה, והכל בהומור ובקריצה.

 מי שמחייך כבר למקרא הכותרת, או שהיא מצליחה להכניס אותו פנימה, הוא כנראה  משכבת גיל מסוימת,  דיי קרובה לשלי. אבל בכל זאת לטובת ה"צעירים" שבחבורה. היתה פעם מכונית  כזו שנקראה  "רנו 4", לא סתם אוטו, אלא רכבם של רבי סרנים בצה"ל. שלא כמו לאלופי המשנה,  שלהם כבר היתה "פורד אסקורט". ולמה אני מפגינה בקיאות שכזו, כי לפני שנים רבות ורחוקות, הייתי קצינת מטה צעירה במפקדה גברית וותיקה בפיקוד הצפון, כשעוד שכן בנצרת. גם בסיפור הזה נראה לי שאינני מסגירה שום סוד חשוב, אלא אם כן תחשבו אחרת, כשתגיעו לסוף הסיפור. תוך כדי הכתיבה אני מהרהרת שמא ה"רנו 4" , היה עוד אחד ההישגים של יחסינו המיוחדים  עם הצרפתים.

ובכל זאת כתבתי בכותרת , "הרנו 4 שלי", מה משמעורר שאלה ותהייה. למרות העבר הצבאי המרשים והקצר שלי, לא הייתי רב סרן. באמת היתה לי "רנו 4"  ממש שלי, באזרחות. אבל היתה אחת שהיתה קצת שלי, בצבא…

לא ההיא-אבל כמותה. התמונה מתוך אתר של "שלגית רכב אספנות"
לא ההיא-אבל כמותה. התמונה מתוך אתר של "שלגית רכב אספנות"

היה זה רכב מאוד פונקציונלי, 5 דלתות, פח דק, מהלכים ביד (תמיד מהלכים ביד, אבל אלו היו בידית היגוי צמודה להגה). כל יום שישי בבוקר, כן פעם היה צבא ביום שישי, היתה נערכת ישיבת מטה, ובה עלו ונדונו עניינים מעניינים שונים. אחד מהם היה רכב תנאי שרות לקצינים, וכששאלתי בעדינות אסרטיבית, אם לא מגיע גם לי להיכנס לסבב, ענו לי "חכי כשתהיי סגן בקבע, אז תקבלי",  ואתם יודעים, יום אחד, זה הגיע, הרי על זה פועל הצבא, יום אחד נהיים…. אז הוצאתי רישיון צבאי, וחיכיתי, ובבוא הרגע, גם אמרתי…

סגן מפקד היחידה פקד מיד על הטרחן, הקפדן, ו"אוהב רכבו" מבין מקציני המטה, לתת לי את הרכב שלו כבר בסוף השבוע הזה, כשהוא יישאר בתורנות, ואני ארחיק נדוד. הוא נכנע, אם כי לא בקלות.  עשה לי סיבוב הסבר בחצר המסדרים הפנימית, נתן לי את תלושי הדלק המיוחדים, עם הוראות תדלוק. אני חושבת שבעיקר הבין שאם יתמרד, אולי לא אתחשב בו בסידור תורניות "מפקד תורן" עליהן הייתי מופקדת.  אם יש משהו שלמדתי בצבא, זה להפגין ביטחון, אז הפגנתי, ויצאתי לדרכי, נזהרת שהאוטו לא יקפץ ויקרטע בעת העברת המהלכים, לפחות עד שאצא מטווח העין שלו, ומחצר הפיקוד, ומבטיחה לכם שעוד אספר לאן הגעתי ומה עוללתי.

אבל אדלג לרגע , ואספר על הרנו 4 שלי. זו שקנינו בכסף מלא. כשנולדה ביתי הבכורה, הייתי מורה ומחנכת בתיכון ביפעת, והייתי צריכה להגיע לבית הספר כדי לפתוח את הבוקר, לחזור ממנו בסוף היום, וגם להגיע במהלכו להפסקת הנקה.

זה רכב בצבע דומה, בגודל דומה, בדגם דומה אבל...זו לא הרנו 4 שלי. זו עמדה למכירה באנגליה במרץ 2014 dixer1 from Weymouth, ואולי כן...לך תדע
זה רכב בצבע דומה, בגודל דומה, בדגם דומה אבל…זו לא הרנו 4 שלי. זו עמדה למכירה באנגליה במרץ 2014 dixer1 from Weymouth, ואולי כן…לך תדע

הוא היה צבוע היטב בצבע שמן בתכלת כהה, שנצבע במשיכות של מברשת. צבע שלא היה מבייש אף בית באי יווני או בכפר ערבי. חוץ מצבעו, שהיה בו כדי לגרש כל שד וצרה, היו לו עוד כמה תכונות בולטות. ראשית, היה זול, הכי זול. שנית, כבר ידעתי לנהוג בו, כבר רכשתי ניסיון בצבא, גם עם ההילוכים. את מערכת מיזוג האוויר  סיפקו חלונות ההזזה שהייתי פותחת. את מערכת השמע, סיפקתי אני, שרה בקולי קולות את שירי חג ה- 65 למושב, ששקדו אז על ההכנות לקראתו. "על הגורן על הגורן"…. ו"שריפה, שריפה בשדות..".  עוד תכונה מופלאה היתה לרנו ההוא, כל כך מופלאה, שנפלאה גם מבינתם של טובי המכונאים שניסו להבין אותה, וניסו…. הוא היה מניע בבוקר ונוסע מצוין לעבודה, גם באמצע היום לא עשה חוכמות. רק בסוף יום העבודה, דהיינו בצהרים. בדרך הביתה, הייתי מגיעה לביתה של המטפלת, במגורי העובדים שאחרי חדר האוכל של בית הספר החקלאי במושב, לוקחת את הילדה, מקפלת את העגלה, פותחת בתנועה אמיצה את הבג'ז, מכניסה את העגלה למקומה, ואת הילדה למקומה, בלי להתבלבל או להחליף, מגיעה עד החיבור של כביש פנימי זה עם כביש הכניסה למושב, על יד העץ (והספסלים שהיו שם פעם), ושם הוא היה משתנק, מקרטע, נחנק ולבסוף נעצר ונתקע. בהתחלה היו תלמידים מהפנימייה שהיו מגלים רצון טוב, קמים בחבורה מהספסלים ודוחפים אותי, ואיכשהו הייתי מצליחה להניע ולהגיע הביתה. לאחר מספר פעמים, כבר לא הייתי נאבקת, ולא מטרידה. פשוט היתה תרגולת קבועה. הוא היה נתקע, אני הייתי מוציאה את העגלה ואת הילדה, את התיק שלי ואת התיק שלה, והולכת ברגל הביתה. בעלי היה מביא אותו אחר כך לחצר, כדי שאוכל לנסוע למחרת לעבודה.

IMG_20180122_112831_768x1024

לא הצליחו למצוא את התקלה. אולי זה היה האלטרנטור או הקרבורטור או סתם כי היה לו אופי של טרקטור . בכל אופן, לשבחו ייאמר שהיה לו מוסר עבודה גבוה. מעולם זה לא קרה בבוקר בדרך לעבודה, אז הוא היה פנתר, אלא רק בדרך הביתה.

אבל נחזור לרנו 4, הצבאי, הלבן ולחצר הפיקוד . גם אותו, הנעתי, קרטעתי, ונסעתי, עם הרבה ביטחון, היישר אל אהוב ליבי, שהיה מ"מ צעיר בשריון, לבלות, או ליתר דיוק "לסגור" שבת בחושנייה שברמת הגולן.  למרות שאנחנו בני אותו גיל, הקידום הצבאי שלי היה מהיר יותר (וגם הרבה יותר קצר…) אני כאמור כבר סגן בקבע, והוא עוד סג"מ בחובה, עומד עם חייליו, פלוגת מאי מסתערת למסדר כניסת שבת בח' מחלקתית בין המבנים הסוריים שזכו לשימוש מחודש, עם הרבה גשם שלוליות ובוץ, מתדרך אותם בפנים חמורות סבר על הא ועל דא. והנה נכנסת לה לחצר ברוב טקס, רנו 4 לבנה. אני רואה איך החיילים נדרכים במקומם, מיטיבים את עמידתם, משפרים את הופעתם וחיילותם, ומבינה מה הם רואים. לא אותי הם ראו, אוטו כזה מבחינתם, יכול להיות רק המג"ד. ואני שמתה לצאת מקופסת הפח הזו, תוהה מה יעשה יותר טוב למנהיגות שלו מול חיילו. אם להצטנף במקומי, ולא לצאת ממנו עד החושך, או לצאת ולהתמתח מלוא גובהי הנמוך מול המחלקה….

בשבת לקראת ערב,  כשעמדתי לצאת חזרה הביתה, התקשיתי להניע. מישהו עזר לי. התפלאתי, הוא נראה לי הטבח, אבל ענד דרגות של סרן. לא התווכחתי, הנעתי ויצאתי. אחרי שנים, שדיברנו עם חברנו המ"פ, הסתבר שהטבח סרב לקום להכין את ארוחת הערב, המ"פ שבא להוציאו בכוח מהמיטה שמע ממנו שאין לו מדים נקיים ויבשים, ולכן נתן לו את החולצה שלו שהיו תפורות עליה הדרגות…

אכן, דברים מוזרים קרו באותו סוף שבוע בחצר של חושנייה.  מזל שהסורים לא ידעו שהמ"פ הוא הטבח, והמג"ד הוא החברה של המ"מ….

1meyrav2
מירב מנהלל, בה נולדתי לפני כ -60 שנה , ובה אני מתגוררת היום עם משפחתי. משלבת בכתיבתי זיכרונות תובנות וסיפורים , מהווה ומהעבר האישי והפרטי, כמו גם הכללי ציבורי. מנסה לרקום בדברי, כמו בבדי צירופים מיוחדים, ושמו של הבלוג, נגזר משם מותג העיצוב שלי המוכר כ"בדים מדברים". לצד העיצוב והכתיבה עוסקת בהוראה תומכת ומתקנת דרך הכנה לבגרות במקצועות ההיסטוריה, התנ"ך והאזרחות.