הבלוג של מרת נחת

מרת נחת

זוכרות את מר שמח וחבר מרעיו, אז אני נשואה למר נחת, ולכן אני נקראת מרת נחת.

עדכונים:

פוסטים: 75

החל מאוגוסט 2014

אני חדשה כאן.

אני לא חדשה ביקום. בכלל לא. יש עלי כמה וכמה שנים טובות. וכן, הן ברובן טובות.

אני אוהבת לקרוא. לא קוראת מהר. אבל קוראת בהתמדה.

לכל ספר אני נותנת עד 100 עמודים להרשים אותי. אין לי שום נקיפות מצפון אם הספר לא עבר את הביקורת שלי והפסקתי אותו אי שם בין עמוד 1 לעמוד 100. בעניין הזה אני מאד שלמה עם עצמי.

אני אוהבת ספרים מהרבה סוגים וסוגות. לא אוהבת:  מתח , אימה, מד”ב, פנטזיה וארוטיקה. כל השאר – עובר או לפחות שווה נסיון.

ישנו ספר אחד , קטנטן (125 עמודים, מרווחים כדבעי) שאני נושאת אתי כבר שנים אחדות. רוצה לספר לכם עליו. זהו ספר שעורר בי רגשות עזים של קשר ייחודי בין בת להוריה, שמתגלה קצת באיחור.

הספר הוא “איך רוקנתי את בית הוריי” שכתבה בצרפתית לידיה פלם ויצא ב-2007 בהוצאת רסלינג .

הסיפור , כשמו כן הוא : הוריה של המחברת נפטרו והיא מפנה את ביתם , עמוס הזכרונות , ומגלה עליהם סודות מן העבר אבל גם מבהירה לעצמה את טיב יחסיה עמם באמצעות החפצים שהיא מוצאת ונאלצת להחליט אם לשמור או לזרוק. היא מבינה את משמעותו של האבל.

לפני מספר חודשים התחלנו לעבור על אלפי הדברים שאנו אוגרים בבית. החלטנו (אני פחות) למיין, לצמצם, לזרוק, למסור, לשמור…

אמרנו לעצמנו שאנחנו מעדיפים שיורשינו לא ייתקלו בכמויות החפצים הצבורים אצלנו, ולא יתחבטו בשאלות מה לזרוק ומה לא , מבלי לפגוע ברגשות.

בינתיים, הפרוייקט הזה לא כל כך מצליח. קשה להיפרד מנוסטלגיה.

לידיה פלם

גם בספר. מצב דומה.

לכאורה, יושבת הגיבורה אחרי מות הוריה וממיינת את כל חפציהם, בגדיהם , רהיטיהם, מסמכיהם ומה לא. לידיה פלם לא היתה קרובה לאמה ולא ידעה הרבה על ההסטוריה המשפחתית. דוקא בימים אלה, שלאחר מותה, נקשרת הבת אל האם כי היא רואה את הדברים שהיא השאירה לה . יחד עם הגילויים שלה , היא רואה את הוריה בעיניים אחרות. היא מגלה את החמלה.

אני מרשה לעצמי להביא מספר קטעים אקראיים שמתארי התמונה בצורה הנכונה ביותר, והמרגשת ביותר, לדעתי

“הם היו מתים. סוף כל סוף יכולתי לפגוש אותם”

אם ובת – מורשת אמהות

“כשפשפשתי במגירות מלאות בדים ישנים שהיו רקומים עליהם ראשי התיבות של סבתא רבא שלי, ראיתי פתק , מחובר לשקיק קטן ושקוף שעטף שני קולבים מכוסים בלולאות מצמר כחול, שעליו כתבה אמי, ללא ספק עבורי  : נסרג על ידי ברטה קאופמן בסביבות 1920″

אמי דאגה , אם כן, בתאריך לא ידוע, להקדים את תגליתי העתידית. היא ידעה שיום אחד יהיה עלי לבצע את העבודה המתישה, הנוסטלגית, הכואבת הזו , לבחור את מה צריך או לא צריך להשאיר בבית המשפחה”

“אמותיי מזמן עבר, אנא אל תנטרו לי, אני בתם של המילים והנייר. מחפצי הכלה שלכן אשמור רק כמה פריטים, את היפים ביותר, כמזכרת מכן. אל תבקשו ממני לכבס ביד את אותם בדים יקרי ערך, לגהץ אותם, לעמלן אותם… נכדת נכדתכן החליפה את המחט בנוצת כתיבה ובעט אלקטרוני”

“עשרים, שלושים, ארבעים שנה מאוחר יותר עמדתי אני לפני המלתחה הפתוחה והתבוננתי בשמלות הללו שהיא תפרה ביד, בתשומת לב ללא דופי.. היא היתה גברת מושלמת בלתי נלאית”

“התכשיטים של נשות המשפחה זוכים לעתים קרובות לגורל אחר. אנחנו עונדים אותם על האצבעות, על פרקי הידיים…הם עוברים מדור לדור. אבל החפץ שהעניקה לי אמי, הירושה היקרה ביותר שלי, בלי שאוכל לומר מדוע, הוא מספריים קטנים מכסף לחיתוך אשכולות ענבים”.

“היעשותך יתום, גם בשלב מאוחר בחיים מצריכה דרך חדשה לחשוב על עצמך. אנחנו מדברים על עבודת האבל, ניתן גם לומר מטמורפוזה … אין קיצור דרך, אין להתחמק ממנו. המוות שייך לחיים. החיים כוללים את המוות. ”

עוד מספרת לידיה פלם בספר על ילדותה בצילם של אנשים ששרדו את המלחמה, שמשפחותיהם נספו, שאהבו אחד את השניה ושלחו פתקים קטנים של אהבה זה לזה.

הספר כתוב בשפה פשוטה ונוגעת ללב.

תנסו למצוא אותו, ולקרוא. זהו ספר אישי, טהור ומטהר .

שווה !

 

 

 

 

 

עוד מהבלוג של מרת נחת

תצוגה מקדימה

בוקר חום - משל לחופש הבחירה

יש לי משיכה לספרים מיוחדים. "בוקר חום" הוא אחד מהם. ספרון קטנטן. הסיפור מתרחש (במכוון) בארץ לא ידועה. הסופר, בעל ביסטרו וחברו צ'רלי נפגשים על בסיס יומיומי...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

מים עכורים - ריגול במיטבו

גילוי נאות: אינני אוהבת ספרות מתח רגילה, בלשים, שוטרים וגנבים וכיו"ב. אבל כשמדובר במותחני ריגול , ובעיקר ריגול ישראלי ומזרח תיכוני, הדמיון ניצת והעניין גובר . אהבתי הגדולה לסוג זה של סיפורים החלה , איך לא , בספריו המופלאים...

תצוגה מקדימה

של מי הילדה הזו ?

יש לי חברה בארה"ב. בתה היחידה חולה במחלה מאד נדירה , שלא אכנס כאן לפרטיה . היום היא בת 30 , חוסה תחת כנפי ההורים הדואגים לרווחתה ולביטחונה והיא מצליחה ליהנות מהחיים בדרכה המיוחדת. אולם, ההורים דואגים שבעוד מספר שנים ,...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה