הבלוג של מרת נחת

מרת נחת

זוכרות את מר שמח וחבר מרעיו, אז אני נשואה למר נחת, ולכן אני נקראת מרת נחת.

עדכונים:

פוסטים: 91

החל מאוגוסט 2014

לשמות בספר הזה יש סיבה. כל שם הוא סוג של סטראוטיפ: קדוש – החייל, אהוד תבן – מנהל בית הספר, נועה – החברה, עידו ורד – “טייס מלידה”, המפקד ניר והמפקד אורן , אניה ונסטיה….

21/10/2015

 החייל האחרון

אליאב קדוש. ממושב בכורות.

למה כבר אפשר לצפות עם השם הזה והמוצא הזה?

נראה שלזה בדיוק התכוון ה”משורר” , להנציח את הפער העדתי גם בשורות הצבא , שם כביכול הוא לא קיים.  אני לא אוהבת את הגישה הזו , של המסכנות והרחמים העצמיים . ברגעים מסויימים חשבתי לנטוש את סיפור גיוסו ושירותו הצבאי של אליאב קדוש. אבל משהו משך אותי באופן הביטוי, בלשון העשירה והרגישה, בתיאורים המרתקים של הווי החיילים, בחיים שלהם, בהנאות הקטנות שלהם, באהבות שלהם, בביקורתיות ובהומור המוצלח והסרקסטי לפעמים (“לא רציתי להיהרג ושזה יהרוס לוה את החיים”)

די מהר נבלעתי להרפתקאותיו של קדוש בצבא ההגנה לישראל וליוויתי אותו בכל שלבי ההתחיילות, הקורס, המעבר, והמסלול.

בהמשך הספר , כמו בהמשך השירות , יוצאים החיילים למשימות מבצעיות וגם ללבנון, אז גם מתווסף הסיכון שבשירות ומהותם של החיים הנפיצים כל כך.

גם על זה אומר קדוש ” קשה להכיר בנות כשיוצאים פעם בשבועיים, אבל עוד יותר קשה כשאתה מת”.

אכן כן,  המוות מעסיק את קדוש, כמו את חבריו החיילים ומפקדיהם. כאן אין מקום לאפליה מכל סוג שהוא, וזהו כור ההיתוך האמיתי של השירות הצבאי. על הטוב והרע שבו.

קבלתי את הספר כ”עותק לקריאה” . אז קראתי.

עותק לקריאה

(נסיתי לחשוב על עוד שימושים לספר פרט לקריאה)

אהבתי.

עוד מהבלוג של מרת נחת

תצוגה מקדימה

בוקר חום - משל לחופש הבחירה

יש לי משיכה לספרים מיוחדים. "בוקר חום" הוא אחד מהם. ספרון קטנטן. הסיפור מתרחש (במכוון) בארץ לא ידועה. הסופר, בעל ביסטרו וחברו צ'רלי נפגשים על בסיס יומיומי...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

איך רוקנתי את בית הוריי - חפצים יתומים

אני חדשה כאן. אני לא חדשה ביקום. בכלל לא. יש עלי כמה וכמה שנים טובות. וכן, הן ברובן טובות. אני אוהבת לקרוא. לא קוראת מהר. אבל קוראת בהתמדה. לכל ספר אני נותנת עד 100 עמודים להרשים אותי. אין לי שום נקיפות מצפון אם הספר לא עבר...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

מים עכורים - ריגול במיטבו

גילוי נאות: אינני אוהבת ספרות מתח רגילה, בלשים, שוטרים וגנבים וכיו"ב. אבל כשמדובר במותחני ריגול , ובעיקר ריגול ישראלי ומזרח תיכוני, הדמיון ניצת והעניין גובר . אהבתי הגדולה לסוג זה של סיפורים החלה , איך לא , בספריו המופלאים...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה