הבלוג של עידית תמיר - NOMOREDIETS

diti

מאמנת אישית לחיים טובים יותר ומנחת תהליכי הרזיה לקבוצות וליחידים . אמא לחמישה , מרתוניסטית, אוהבת ים, שמש, ואת החיים הורודים.

עדכונים:

פוסטים: 34

החל מאוקטובר 2012

 

 

עד לפני שנה הייתי מסתכלת על הכותרת הזאת וצוחקת בפה מלא או פולטת הערה צינית. לרזות ? זה מהבטן, או מהתחת , או מעוד אינסוף מקומות שנראו לי שהם שמנים מדי אצלי ויש מאיפה לרזות.

עכשיו אני מחזיקה אצלי ביד את מפתח הקסמים. אני גיליתי איך מרזים מהראש. פעם אחת ולתמיד. נשארים רזים. בראש. ובגוף. 

בנוסף, על הדרך מקבלים כל מיני מתנות ופרסים נהדרים כמו למשל … ללמוד לאהוב את עצמי. אבל באמת. להסתכל במראה ולראות ולהאמין שאני נהדרת, מהממת, קורנת , מחייכת וכל זה ? בזכות “לרזות מהראש” . המפתח שגיליתי נמצא אמנם אצלי, עמוק ומוטען בתאים שלי , אבל יש לי אינסוף מפתחות לחלק לכולם. לכל מי שקורא אותי עכשיו ובכלל לכל מי שמתמודד עם סוגיית האוכל בחייו : מכור לשוקולד, בצקים או אוכל בכלל. לכל מי שמכיר מקרוב את המונח “מחר מתחילים דיאטה”. או בקיצור… “ממחר..”

יודעים על מה אני מדברת ?

אבל לפני שאתם מתמסרים ועומדים בתור לקבל את המפתח אני רוצה לספר לכם בכמה מילים את הסיפור שלי ואיך זה התחיל ….

היה הייתה פעם ילדה שמנמנה . חמודה. עם פנים עגולים וירכיים מלאות. מהאלה שהדודות צובטות בלחי ויש מאיפה לתפוס. סופגנייה. זאת הייתי אני .

הפעם הראשונה בה הבנתי שאני שוקלת באמת מעל הממוצע זכור לי כאילו שזה היה אתמול. כשהייתי בכיתה ג’, גיל 8 כזה,  אחות בית הספר ערכה “מבצע שקילה” לכול הכיתה. הבנות יצאו אחת אחת מחדר האחות ודיווחו על משקל של 24 ק”ג , 28 ק”ג , 30 ובאזור, פלוס מינוס. אני יצאתי מהחדר והמשקל שלי הראה את המספר 50 (!) קילוגרמים . אז הבנתי. אני שמנה !!

 לא עשיתי עם זה כלום. המשכתי לאכול. מתוקים. לחם. בורקסים. עוגות. גלידות ובין לבין גם סתם אוכל טעים . והרבה.

כשהייתי בת 16 נעמדתי שוב על המשקל בחדר השינה של הורי. המשקל הראה אז את המספר 100 ( !!!) קילו.

ירדתי מהמשקל. עליתי עליו שוב. ירדתי. עליתי עד שהבנתי שזאת לא טעות וההר אדם הזה שמביט אלי מהראי זו אני ורצוי וכדאי שאעשה משהו על מנת להיפטר מהדמות הזאת.

מאותו יום ועד שגיליתי את “לרזות מהראש” הייתי בדיאטה. שלושים שנה ( או קצת יותר ) של התעסקות אינסופית באוכל. לא הייתה דיאטה שלא ניסיתי. אין דיאטן שמכבד את עצמו שלא זכה לשקול אותי, למדוד לי את אחוזי השומן ולהתאים לי תפריט שמתאים, בול בשבילי. אין ספר פלא שלא נמצא אצלי בספריה, אין כדורים שלא ניסיתי. דיקור סיני. שיאצו. היפנוזה. כל האמצעים היו תמיד כשרים בדרך למראה הנחשק של ה”גבעול”.

גילוי נאות. הגובה שלי הוא 1.78 ואלוהים חנן אותי במבנה גוף גדול. גם כשירדתי במשקל ורזיתי נראיתי תמיד גדולה ומרשימה. לקסיקון המילים שליוו אותי כל החיים היו : “רזיתי” / “עליתי” / “רזיתי”/ “הורדתי” ועוד מילים נרדפות. אף פעם לא הרגשתי , גם כשהגעתי למשקל הגבעולי שאני “רזה” או חלילה “יפה” ו “נראית מעולה” כי כשהבטתי במראה תמיד אבל תמיד ראיתי את אותה דמות אימתנית במשקל של 100 קילו שהסתכלה עלי מבועתת  מהמראה בחדר של הורי.   

ואז זה קרה. השתנה לנצח.

ת’אמת ? זה היה תהליך . אבל יום אחד זה קרה. רזה. מהראש. לתמיד.

תהיו פה ומדי שבוע ( או שבועיים ) אשתף אתכם באיך זה קורה , אתן טיפים ואלווה אתכם צעד אחר צעד בדרככם לרזות גם . מהראש. לתמיד.

אהבת אמת,

עידית

מאמנת לחיים טובים יותר ומנחת קבוצות הרזיה באמצעות תכנות התת מודע.

עוד מהבלוג של עידית תמיר - NOMOREDIETS

אינטימיות באוויר

בא לי לפתוח עוד כפתור ולשתף אתכם בהצצה ( אל תתלהבו ...) אל מאחורי הקלעים של הבלוג שלי. נראה לי שאחרי למעלה משנה שאני מפרסמת פה שהגיע הזמן שאשתף בעוד כמה מילים על מי אני ומה...

תצוגה מקדימה

רזה בראש - יש דבר כזה ?

אם אתם רוצים לרזות, להעיף את הקילוגרמים העודפים שלכם ולתת ליהלום הפנימי שבכם לצאת החוצה ולנצנץ לעולם, אם ניסיתם את כל סוגי הדיאטה שקיימים, אם ביקרתם אצל כל דיאטן אופנתי , אם שילמתם למכוני כושר והתייאשתם אחרי שלושה...

תצוגה מקדימה

מבקשת סליחה. מעצמי.

בתמונה : אני, הילדה שלי והמבט שלא נתתי לילדה שבי. עד שסלחתי לי. אין פה היום מילים ורודות כמו שאני אוהבת . אולי זה קשור לעובדה שאנחנו נמצאים עכשיו בעשרת ״ הימים הנוראים ״...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה