הבלוג של עידית תמיר - NOMOREDIETS

diti

מאמנת אישית לחיים טובים יותר ומנחת תהליכי הרזיה לקבוצות וליחידים . אמא לחמישה , מרתוניסטית, אוהבת ים, שמש, ואת החיים הורודים.

עדכונים:

פוסטים: 34

החל מאוקטובר 2012

תמונה אני על האופנוע

עד לא מזמן חשבתי שאני פחדנית. פחדתי מכלבים. פחדתי מחושך. פחדתי לעלות על אופנוע והכי פחדתי מלטוס להודו ולהשאר לבד.
בתמונה אני גם על אופנוע. גם בהודו. וגם לגמרי לבד.
פחדנית ? ממש לא. מצאתי את האומץ. התברר שהוא היה אצלי כל הזמן. כנראה מתחת לשומן .

אומץ לב אינו העדר פחד, אומר אושו, אדרבה , זאת נוכחותו המלאה של הפחד, עם האומץ להתייצב מולו. אומץ היא תכונה אנושית המגלמת את היכולת להתמודד עם פחד, כאב, סכנה, אי וודאות או איום.
הפוסט שלי הפעם יעסוק באומץ לב בנושא האומץ . אמאל’ה !!!
בימים אלו סיימו אצלי 2 קבוצות של ״לרזות מהראש״ את התהליך. במפגש האחרון שלנו מדברים ועוסקים ב״כוח״ . מפגש שמסכם את כל התהליך שעברנו ומקנה כלים וכוח להמשך התהליך כי NOMOREDIETS זה בעצם הקניית אורח חיים חדש לכל החיים היפים שלפנינו. התבוננתי השבוע באהבה על המסיימים שלי. ראיתי איך כל אחד מהם הוריד מעצמו חלק מהמשקל העודף איתו הגיע לתהליך. על פניו ולכאורה מדובר בקילוגרמים של שומן אבל תכל׳ס מדובר כאן במשהו עמוק יותר. מדובר בשיחרור של שכבות הגנה ומחסומים שהיו שם כל השנים האלו והיוו צורך קיומי של כל אחד ואחת מהם. להוריד במשקל משמעותו לוותר על כל ההגנות החיצוניות
( השומנים ) ולסמוך על הכוח שבתוכנו. זה לא עניין של מה בכך. זה אומץ.
כשבאים לערב מבוא שאני עושה לפני תחילת הסדנא ( בקרוב אודיע על ערב מבוא נוסף. פותחת קבוצות חדשות שיוצאות באומץ לדרך ) , אני מבקשת מאנשים לעצום עיניים ולדמיין את עצמם כבר שם , רזים, יפים, חטובים, לבושים בג׳ינס סקיני וטישירט לבן, שמלה שחורה צמודה או סתם בגד ים שאפשר לשים ולעלות על הסאפ בלי לדאוג איך אני נראה מקדימה ומאחורה עם השומנים , קפלים ובכלל …
לא כל האנשים יכולים לחלום על עצמם במצב הזה כי זה מפחיד.
תשאלו למה , הרי זה חלום רטוב שלנו להיראות במיטבנו …
מסתבר שלא לכולם. יש משהו נוח בלהיות בהמתנה . ללבוש את הטרנינג המהוה , החולצה הגדולה , הפיג׳מה הלא מחמיאה ולהיות בדרך לשם. לפני שהחלום מתגשם . להיות עוד רגע, או עוד חודש או עוד שנה בדרך לג׳ינס או לביקיני או לשמלה הצמודה . כשאני בדרך ל … אני עוד לא חייבת להיות כלום וכשאני שם אני כבר צריכה לקיים את ההבטחות שהבטחתי לעצמי . למצב הצבירה החדש והנשגב ההוא שנקרא ״כשאהיה במיטבי״ יש מחיר ויש השלכות . זה אומר שאני במיטבי לא רק באיך שאני נראית אלא גם בקריירה שלי, בזוגיות שלי, באמהות שבי, בחברות שלי, בתחומי העניין שלי, התחביבים, האנשים שסביבי, ובכלל. כשהחלום מתגשם צריך לחיות אותו והדרך לשם מפחידה .
השהייה במקום הפחות טוב מאפשרת ומשרתת אותי ואת התירוצים שלי. כשאני ״שמנה״ אני לא חייבת להיות בזוגיות כי כביכול מי ירצה אותי כשאני ככה . מצד שני כשאני ״שמנה״ ובעלי או הילדים או הסביבה אוהבים אותי כמו שאני , מה יקרה לאהבה שלהם כשאהיה רזה ? האם אותה אהבה תספק אותי ? האם זו האהבה שלי ? האם זה המקום בו אני רוצה להיות ? זה הקשר הנכון, החיבור המדויק או הבית עליו חלמתי ?
כשאני ״שמנה״ אני יכולה גם להשהות ולעכב את עניין הכניסה להריון כי איך אפשר להשמין עוד במצבי הנוכחי . או שהשומן מאפשר לי להשאר ככה עד שאגמור עם ההריונות והלידות כי במילא אין טעם לרזות . עניין השומן רלבנטי ומשרת גם תחומים רחוקים יותר מהגוף כמו קריירה וייעוד . כשאני ״שמנה״ אני לא יכולה להתראיין לתפקיד שאני באמת רוצה כי מי יקח אותי ואז אני נשארת במקום העבודה הוותיק והנוח .
לכל הרזים בחבורת הקוראים שלי שהגיעו עד לפה ובטוחים כי הפוסט הזה הפעם לא נוגע להם – בואו נרגיע ונצטרף למעגל האומץ והפחד כי הוא רלבנטי לכולם . הרי ברור שלא מדובר פה רק על שומן כקליפה, שריון והגנה ולכן שמתי את ״כשאני שמנה״ במרכאות כפולות. גם מי שלא סובל מעניין משקל ודימוי גוף לקוי רלבנטי . מכירים את אלו סביבנו שחיים בזוגיות משמימה ? את אלו שהאהבה שלהם מתה מזמן והחלום שלהם הוא להיות בזמן אחר עם איש ( או אשה ) אחר/ת ובעיקר עם רגש אחר שייפעם ויפעים לו את הלב ואת כל החיים סביב .
זה החלום . המציאות אחרת לגמרי . אפורה, לא מרגשת , מרגיזה, מתסכלת ולא מספקת . מכירים ? איש ואשה , נשואים עשור או שניים או שלוש וכל מה שנמצא שם ביניהם זה תסכול , מירמור וחוסר פירגון הדדי . וכשאני מבקשת מהם לעצום עיניים ולדמיין את הבית החדש הם רואים שם לכאורה בנזוג אחר ( השלכה כמובן . כמה קל ) אבל תכל׳ס זה לדמיין את עצמם במצב צבירה אחר. אוהב, חושק, מעניק, מפרגן, מרגש ובעיקר מרגיש. ואז כשאני ככה גם הבנזוג שאיתי מגיב ונראה ככה. חלום ? כן. אמיץ ? מאד !! אבל גם מציאותי ואפשרי.
אז מה צריך תשאלו. הרי הבטחתי לכם בתחילת הדרך שהפוסטים שלי הם פרקטיים.
צריך אומץ.
כשאני חולמת על המצב הרצוי שלי ( נגיד … להיות רזה, לחיות בזוגיות נפלאה או אפילו סתם חלום בנאלי כזה של לחיות בשפע כלכלי עם פלוס נעים בחשבון הבנק ) , צריך להיזכר לרגע במצבי המצוי
( נגיד… שמנמנה, רווקה, בלי ילדים ועם מינוס תמידי בבנק ) ואז באומץ לחפור לרגע בנפש ולגלות איזה דפוס נמצא שם בדרך שמעכב אותי מלהיות במצב הרצוי עליו אני חולמת – חרדת נטישה, תחושת חוסר ערך עצמי, דחייה, קורבנות , או אולי אפילו הפחד מלהצליח .
איתור הדפוס הוא קריטי אבל מה שיאפשר את השינוי והמעבר מרצוי למצוי , מלהפוך את החלום למציאות זה האומץ לעבור דרך הפחד, שהוא בעצם הדפוס המעכב. חשוב להדגיש שהמעבר דרך הוא כמו חווית לידה . הדרך החוצה מלווה בצירים, התכווצויות, ובעיקר כאב גדול . וזה מפחיד.
אני כותבת ומול עיני את רואה את א. שצריכה לרדת 15 קילו אבל פוחדת כי אז היא מאמינה שכשהיא תהיה רזה היא בטוח תעזוב את הבית .
אני רואה את ב. שהיתה הבטחה גדולה בעברה ועם השנים התעבתה והתקבעה במעמד של אמא ואשת חברה כשכל ההבטחות סביבה התפזרו לכל עבר . היא רוצה לרדת 20 קילו ולחזור להבטחה שהיא היתה או להבטחה הבאה .
אני רואה את ג. שעובד מאז שהשתחרר מהצבא בעסק המשפחתי. הוא לא צריך לרדת במשקל אבל הוא צריך אומץ להגיד למשפחתו שהחלום שלו הוא אחר, והאומץ שלו הוא לעזוב את העסק וללכת להקים את החלום.
אני רואה את ד. שכל מה שמפריע לה זה 5 קילו אבל מתחתם נמצא החוט הדקיק של השמחה אליו היא מנסה שנים להתחבר. יש לה לכאורה כל מה שהיא אי פעם חלמה שיהיה לה : בעל שהוא חבר, ילדים יפים ובריאים, קריירה מצליחה אבל שום דבר לא מרגש ומשמח אותה . מין אדישות תיפקודית שכזאת .
יש לי את ה. שהוא כבר הודיע לאשתו שהם נפרדים ומתחילים מחדש אבל הפחד לעשות את הצעדים הקונקרטים משתק אותו . למכור את הבית, לשכור לעצמו דירה, להודיע לילדים, להורים , לחברים . לעצמו .
יש לי את ו. שהיא חד הורית לילדת מבחנה ונמצאת בטיפולים בדרך להריון מבחנה נוסף ומפחדת
ויש את ז. שחגגה עכשיו 40 חורפים ותחליט אם קודם תחכה לגבר או קודם יבוא התינוק ובכל מקרה ההחלטה תתקבל רק בעוד …עשרה קילוגרם .
אני יכולה להמשיך ולתאר את שאר אותיות האלף בית אבל הרעיון כבר מובן נראה לי .
כל חלום. כל רצון . כל חזון מחייב שנקפוץ באומץ או נשחה באומץ מעל או דרך הנהר של הפחדים שנמצא שם בין הרצוי למצוי. אין קיצורי דרך ואין אפשרות לעקוף . הדרך הארוכה היא בסופו של יום הדרך הקצרה .
וכמו שכתוב בסיפור הידוע על אליס בארץ הפלאות שהגיעה יום אחד לפרשת דרכים בשביל וראתה את החתול ושאלה אותו ״באיזו דרך לבחור ? ״
״ לאן את רוצה להגיע ? ״ הוא ענה .
״ אני לא יודעת ״ ,אמרה אליס
״ אם ככה ״, השיב החתול ״זה לא משנה …״
אבל אם אתם כן יודעים לאן אתם רוצים להגיע ומה החלום שלכם אז אל תעצרו את עצמכם .
כל מה שצריך זה אומץ .
ועד הפעם הבאה חפשו בינתיים את החלום ואת האומץ שלכם .
הוא שלכם ואצלכם .
כבר חוזרת .

עוד מהבלוג של עידית תמיר - NOMOREDIETS

תצוגה מקדימה

לרזות מהראש

    עד לפני שנה הייתי מסתכלת על הכותרת הזאת וצוחקת בפה מלא או פולטת הערה צינית. לרזות ? זה מהבטן, או מהתחת , או מעוד אינסוף מקומות שנראו לי שהם שמנים מדי אצלי ויש מאיפה לרזות. עכשיו אני מחזיקה אצלי ביד את מפתח הקסמים. אני...

תגובות

פורסם לפני 6 years

אינטימיות באוויר

בא לי לפתוח עוד כפתור ולשתף אתכם בהצצה ( אל תתלהבו ...) אל מאחורי הקלעים של הבלוג שלי. נראה לי שאחרי למעלה משנה שאני מפרסמת פה שהגיע הזמן שאשתף בעוד כמה מילים על מי אני ומה...

תצוגה מקדימה

רזה בראש - יש דבר כזה ?

אם אתם רוצים לרזות, להעיף את הקילוגרמים העודפים שלכם ולתת ליהלום הפנימי שבכם לצאת החוצה ולנצנץ לעולם, אם ניסיתם את כל סוגי הדיאטה שקיימים, אם ביקרתם אצל כל דיאטן אופנתי , אם שילמתם למכוני כושר והתייאשתם אחרי שלושה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה