גן עדן או גיהנום?

כיום, כשאני תופסת את עצמי נופלת למצב תודעה של "גיהנום": פחד שאולי כבר "איחרתי את הרכבת", חשש שאולי לא ירשמו מספיק אנשים לסדנה, קושי בלתי נסבל להתמודד עם אתגרי הטכנולוגיה שהולכים ונערמים, היאחזות בתוצאות מקוות (שרק מגבירה את האכזבה ), אני….

בשבת אנו מסיימים לקרוא את ספר "ויקרא" עם פרשת בחוקותי, ואפשר סוף סוף לחזור לנרטיב הסיפורי שהופסק בספר שמות וממשיך בספר במדבר.

הפרשה מתחילה עם המילה "אם". משפט תנאי לכל דבר:

אם תעשו כך (טוב)אז תקבלו כך (טוב), ואם לא תעשו כך (או אם תעשו רע) תקבלו כך (רע).

וה"כך" הזה הוא או "ליטוף" או "מכה".

בצעירותי הגבתי בכעס : איזה מן אלוהים זה שמאיים כדי שאבחר בו? אני לא אוהבת שמאיימים עלי.

מאוחר יותר כשהפכתי להיות אמא, יכולתי להגמיש את נקודת הראייה שלי ולראות בזה אמצעי לחנך. לפעמים צריך "לאיים" למען מטרה חינוכית. דבר שהיום הוא פחות פוליטיקלי קורקט.

כשבגרתי והפכתי ליועצת בבית ספר, העדפתי לקרוא את הפסוקים הללו כסוג של הכוונה. לא איום. אם אתם מעוניינים ללכת בדרך שתביא לכם אהבה, הצלחה ושפע- זאת הדרך, כי הדרך ההפוכה מביאה לתוצאות הפוכות..

אבל כל כך הרבה פעמים  בחיים אנו עדים למציאות של  "רשע וטוב לו צדיק ורע לו".

אז נראה ש הפרשנות הזו לא כל כך עובדת והעניין מחייב פרשנות אחרת.

בשנתיים האחרונות למדתי אודות מצבי תודעה והאפשרות להתמיר אותם. הרעיון הרווח בפיסיקה הקוונטית של היום, הוא שהכל בעולם הוא בעצם אנרגיה. גם רגשות, גם מחשבות, גם מצבי תודעה. וחוקי האנרגיה הם שדומה מושך דומה.

לפיכך אם אם אנחנו במצב תודעה של שפע, של שמחה על הקיים, על מה שיש זה מה שנמשוך לעולמנו וזה ייתגלם בעולמנו בצורות שונות ומייטיבות , למשל: ביחסי אהבה,בהשראה, בשפע כלכלי, או בלשון הפרשה: בגשמים בעיתם, בפירות בשפע וכד'.
ואם אנחנו אנרגטית במצב תודעה של ספירת את החסר, נמצאים ברעב תמידי, בחוסר סיפוק, בריב ומדון, בתחושת מרירות וכעס, אז נמשוך אלינו אנרגטית מצבים כאלה שיתגלמו בעולמנו וכביכול ״יוכיחו״ לנו שאנחנו ״צודקים". נחווה חוסר ביחסים, בכסף, בשלום ושלווה, או כפי שמתואר בפרשה: מלחמה, רעב וכד'.

אני מבקשת לשתף אתכם בדברים שמאד מדברים אלי, ששמעתי מפי הרבה שפע גולד (מתלמידותיו של רבי זלמן שכטר שלומי ז"ל, מייסד תנועת ההתחדשות היהודית בארה"ב ):

שני המצבים המתוארים בפרשה,עשיית הטוב ועשיית הרע, והגמול והעונש הנלווים להם, מייצגים למעשה שני מצבי תודעה בתוכנו:

מצב תודעה של "גן עדן" ומצב תודעה של "גיהנום". במצב תודעה של גן עדן אנו עדים לנס המתרחש לנגד עיננו של חילופי עונות השנה, אנו טועמים את הטעם  המיוחד של כל פרי בכל עונה, אנו חווים תחושה של "יש לי מספיק" בכל מה שאנו עושים, ומרגישים ביטחון  ומוגנות נוכח כל נסיבות חיצוניות. בתודעה גן-עדן אנו לא מנוהלים על ידי הפחד. ולכן אנו לא מרגישים מאויימים מאף מכשול או אוייב שאנו צריכים להתמודד איתו. במצב תודעה זה יש תחושה של רחבות ואפשרויות פתוחות.

כשאנו חווים במלואו את מצב התודעה של גן-עדן, זה יכול להפוך לזרע שאנו נושאים בתוכנו ,כדי להזכיר לנו שהשיחרור מעבדות ל"גיהנום" הוא  תמיד אפשרי.

איטליה היפה 10

במצב התודעה ההפוך, שאפשר לכנות אותו "גיהנום", אנו חווים כאילו החיים, האנשים ואפילו אלוהים -כולם נגדנו. אנו מנוהלים על ידי הפחד, וכל  אתגר שמגיע לפתחנו נראה בלתי אפשרי. אנו חיים באובססיה תמידית של הרגשת "חסר" ומרגישים ששום דבר לא בסדר.אפילו כשאנחנו אוכלים-אנחנו נשארים רעבים ולא יודעים שובע. החיים עצמם נראים כמו ארץ אוייב.ואנו חיים בתחושת מיגננה .

ההכרה בכך שאלו שני מצבי תודעה בתוכנו היא כשלעצמה כבר התחלת השיחרור משלטונו של המיינד.

כיום, כשאני תופסת את עצמי נופלת למצב תודעה של "גיהנום": פחד שאולי כבר "איחרתי את הרכבת", חשש שאולי לא ירשמו מספיק אנשים לסדנה, קושי בלתי נסבל להתמודד עם אתגרי הטכנולוגיה שהולכים ונערמים, היאחזות בתוצאות מקוות (שרק מגבירה את האכזבה )ועוד וכיוב',  אני מגייסת את משפטי ה'אופונופונו כדי להתמיר בעזרתם את התודעה שלי:

הווה:על כל מה שבי שנאחז בתוצאות מקוות- אני מצטערת, סליחה, אני אוהבת אותך תודה.

עבר:על כל הפעמים בהם נאחזתי בתוצאות מקוות- אני מ.ס.א.ת.

עתיד: על כל מה שעלול למנוע ממני לשחרר אחיזה מתוצאות מקוות, להישאר ממורכזת ויציבה מול כל תוצאה, מתוך אמון שהכל בסדר הנכון , שכל שקורה הוא לטובתי העליונה, שאני מוגנת, מודרכת ומבורכת אני מ.ס.א.ת.

מברכת את כולנו שנזכור  תמיד שתודעת "גן עדן" היא המצב הטבעי שלנו, וכשאנו נופלים לפעמים לאיזה "בור" שנדע לצאת ממנו (כל אחד והמפתח שלו) ולהתמיר את האנרגיות לתודעת "גן עדן".