הבלוג של סמדר דקל נעים

דינא דמלכותא

אשה ישראלית ויהודיה. מגשרת, עורכת דין ועורכת טקסים. מחתנת, מגרשת וחוזר חלילה. בלוג על משפט ותרבות, דין וטקס. על זוגיות ומשפחה. יהדות ודמוקרטיה. על הגשרים של החיים.

עדכונים:

פוסטים: 52

החל מפברואר 2012

תהיי חברה ושימי עלייך במירוץ את אחד הסטיקרים של המהפכה שאני שותפה בה. את הדבר שלמענו אני רצה בחיים באופן כללי. או מטרה אחרת. העיקר – תדביקי ורוצי!

11/04/2016

 למה רצה? למה? 

לפני 7 שבועות התחלתי לרוץ בפרוייקט “קמות מהספה” של סלונה. בתוך כל השבאנג הזה של האצה רצה שאלתי את עצמי המון המון שאלות. ועניתי עוד תשובה ועוד אחת, ולאט לאט הרכבתי את הפאזל שיש לי בראש.

מעבר לאתגר ולניצחון האישי, מעבר לכל הפאן, להתלהבות ולהתרגשות, פתאום קלטתי – עוד יומיים, ביום רביעי, יוצאות אלפי נשים לרוץ ברחובות ואני שואלת – איך אנחנו יכולות להשתמש בכוח הזה בשביל משהו גדול יותר? משמעותי יותר מ”רק” לרוץ? (שזו בפני עצמה משימה אדירה).

לא צריך ללכת רחוק להפגנות של הסופרג’יסטיות או לשביתת הנשים באיסלנד. צעדת העגלות בזמן המחאה החברתית, למשל, עשתה אימפקט גדול. ואנחנו הרי שואלות את עצמנו מידי פעם – מתי יצאו כאן לרחובות? עד מתי נעשה חו”ל, וסקי, וטריאטלונים, נשב בבתי קפה, נסתובב בקניונים ונצא לבלות, ונעבוד כמו משוגעות, נקטר על המדינה, נעשה עוד לייק ואפילו שייר?

הנה לנו הזדמנות אני אומרת. אם אנחנו כבר יוצאות לרוץ – נשלב בזה מסר. לא רק כאימהות. אלא כעצמנו. אישה לעצמה. ואשה לרעותה – לאחיותינו, אימותינו, בנותינו, חברותינו. סיסטרהוד. ראנינגהוד. בשם הנשים כולן. בשם עצמן (וכן גם בעזרת השם. )

זה מה שאני מתכננת לעשות, ואני מזמינה את הרצות במרוץ החיים – LIFERUN,  לשים על עצמן סטיקר. או סטיקרים מרובים.

מדבקות מטרה.

מה שבוער בך – מה שאת מאמינה בו – תדביקי.

נעביר את זה הלאה ונציף את המסלול במטרות חשובות מודבקות על חולצות צבעוניות של נשים רצות.

גם ככה אנחנו בחוץ, החולצות הכי מתאימות לזה, מקדימה מספרצה מאחורה מדבקצה עם מסר שחשוב לי. מדבקה אחת, שתיים, מה שבא לך.

נרוץ הלאה הלאה ונעלה מעלה מעלה. אני אומרת - בואו, נרים!

אני מדביקה הויה וישראל חופשית. מה איתך? 

עידן השיוויון והפמניזם שאנו חיות בו הוא דרמה בלתי רגילה בהיסטוריה של האנושות. הסדר החברתי משתנה. בעולם המערבי – נשים שוות לגברים בהכל, לפחות ברמה החוקית והמשפטית. לא שבזה סיימנו ויש שיוויון, יש עוד מה לעשות.

אבל בישראל, לא. ממש לא. כל זמן שההלכה, לא רק שאיננה הולכת אלא עומדת במקום, היא הקובעת והתקפה בענייני הקמת המשפחה ופירוקה – לא יכול להיות כאן שיוויון מגדרי. אם בבסיס – בגרעין של המשפחה – בזוג שיוצר המשכיות – אין שיוויון, איך יהיה שיוויון בעולם העבודה? בכלכלה? בפוליטיקה? או בכל אספקט חברתי אחר?

תהיי חברה ושימי עלייך את אחד הסטיקרים של המהפכה שאני שותפה בה. את הדבר שלמענו אני רצה בחיים באופן כללי. אני מזמינה אתכן לשים על עצמכן מדבקה שקוראת לישראל חופשית, לנישואים אזרחיים, לחופש דת, לחופש מדת, לחופש להתחתן בארצנו כדרכנו. לעזור לכולנו לצאת לחירות – החירות לחיות בהויה. בעכשיו, ולא בעבר הרחוק והכה לא מחובר לעולם שבו אנחנו חיות ורוצות לחיות בו. מגיעה לנו החירות להתחתן, להקים משפחה, להתפתח, לצמוח ולהצמיח, והחירות גם להפרד, להתנתק, לשחרר את מה שצריך, אם צריך. כי חירות לא מקבלים, חירות לוקחים. ובשפתנו – לוקחות. דורשות.

מדבקות הויה וישראל חופשית

מדבקות הויה וישראל חופשית

כל אחת והאג’נדה שלה

אתן יכולות להביא ולהדביק כל מטרה אחרת שנראית בעיניכן חשובה. העיקר שתהיה מטרה למען שיוויון מגדרי. למען נשים. אפשר לרוץ ואפשר לקחת את הריצה למעבר לריצה.

אני דואגת לכמות נאה של הסטיקרים של הויה וישראל חופשית. אם גם בעיניך שווה לרוץ בשביל זה, בואי הצטרפי אלי. תדביקי את המסר. סמני עוד מטרה, חוץ מלהגיע לקו הסיום. וגם פרגני לי ולכל החברותים שלי שם על העבודה שאנחנו עושותים למען החירות האישית של כולנו. וגם תשמחי אותי, בכל זאת – מרוץ ראשון ויומולדת גם.

אם הזוי בעינייך שההלכה מחוברת לחיים של כולנו, בעידן הזה בו אנו חיות, בטח תסכימי שהגיע הזמן לסיים את הסיפור. אפשר לתת להלכה בעיטה בתחת, שתתחיל להזיז את עצמה ותצטרף למרוץ. אפשר גם לעקוף אותה, בקלות ובפשטות כמו שדיתי, החברצה המופלאה שלי אומרת.

היידה הלכה. או שאת הולכת או שאת רצה. אבל ללכת אחורה או לעמוד במקום כשכולנו הולכותים ורצותים קדימה, זה ממש לא לעניין. את מעכבת אותנו. יאלה כנסת ישראל. גם את! כן את! תני גז, תתקדמי.

ובנימה הכי קיטשית והכי תכלס, אסיים בתפילה -

אלוהימא שבשמיים, תצעידינו לשלום ותוליכינו לשלום ותריצינו לשלום ולשמחה ולהצלחות רבות

ברוכהשם ותודה לאלות ולאלים, אינשאללה ואמן.

 

 וזה – הביצוע המופלא של “בגילגול הזה” ששרה רומי חנוך ביחד עם אבא שלה שלום. בגילגול הזה הוא אחד השירים שאני הכי אוהבת בעולם. פתחתי איתו עבודה סמינריונית מאד מושקעת בתואר השני. עד כדי כך. כששלום חנוך סיים את סדרת ההופעות 4 תחנות, הוא העלה לבמה את רומי לשיר איתו, ואת הנכד שלו עמרי לנגן. והיא, איזה קול יש לה לרומי הזאת. אריתה פרנקלין מינימום. אחד השירים שיותר דוחפים אותי בעליה, מעביר אותי מקושי לשמחה.

ליום הולדתי, אני מאחלת לי ולשלי, לכולם ולכולן – שיהיה לנו טוב בגילגול הזה על כל גילגוליו.

יאלה ביי. הלכתי לרוץ. רצתי ללכת.

embedded by Embedded Video

עוד מהבלוג של סמדר דקל נעים

תצוגה מקדימה

מלכותא בדרך

יצאתי למסע שבת מלכה ב VOLVO עם שתיים חברות, אחיות אהובות שלי. טלוש ממוש, הלא היא טל פריבנר, חברה של חצי חיים. בתקופה הסטודנטיאלית, כשאצלנו במקרר היה דיאט קולה ותותים, תבעה טלוש את המונח "חברת השפע" הפרטי שלנו. בהמשך יצרה...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

שוות אבל פחות. יום האשה 2016

יום האשה הבינלאומי – 8 במרץ 2016 כ"ח אדר א' תשע"ו. שמתי לב שהשנה יום האשה הוא ב כ"ח באדר. וחשבתי על המילה הזאת "כח". על כח בכלל, ועל כח נשי בפרט. יש משהו בחיבור של היום הזה, עם...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

רוח ים במכמורת. חַדְרִי הֶחָדָשׁ

הנעים שלי חוגג יום הולדת בחורף. תמיד באיזור של ט"ו בשבט ופורים, יום המשפחה וולנטיינס.  הוא חורף. אני אביב. הוא אוויר. אני אש. במיוחד בימי הולדת אנחנו משדרים על תדרים שונים. אני – תנו לי את כל החברות והחברים שלי, להזמין, לארח,...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה