הבלוג של סמדר דקל נעים

דינא דמלכותא

אשה ישראלית ויהודיה. מגשרת, עורכת דין ועורכת טקסים. מחתנת, מגרשת וחוזר חלילה. בלוג על משפט ותרבות, דין וטקס. על זוגיות ומשפחה. יהדות ודמוקרטיה. על הגשרים של החיים.

עדכונים:

פוסטים: 48

עוקבים: 25

החל מפברואר 2012

“בואי דינה”, אמרתי לה “נפניק אותך טוב טוב, יש לי בדיוק את הדבר בשבילך. סגרי ביומן, שבוע הבא את ואני עושות “ותיברח” ונוסעות לצפון”. כך ביליתי 24 שעות קסם עם חמדתי ב”חמדתיה” באילניה-סג’רה. סיפור של מקום.

22/06/2014

.

עת השתחררתי ויתרתי על ביקור בטרמינל ועשיתי מה שצריך – עבודה, לימודים וסתם חיים.

אחרי פסיכומטרי והתלבטויות שהובילו לסדרת הרשמות למוסדות השכלה גבוהה שונים, נחתתי ב 1996 בבית הספר למשפטים של המרכז הבינתחומי בליה-ליה הרצליה. מחזור ב’, “מסלול ערב” לאנשים עובדים. ערבוביה מוזרה של אנשים – חלקם צעירים ממש כמוני קצת אחרי צבא, חלק כבר אחרי תואר כלשהו, נשואים טריים, וחלקם “מבוגרים” – יוצאי צבא, פוליטיקאים, שחקנים (למשל מועמדת אחת לנשיאות המדינה, גנרל שהורשע בהטרדה מינית ואפילו כוכב סרטי בורקס ידוע).

תחילת הדרך, אני מנסה להבין איפה אני, מה לי ומי לי כאן, יושבת לבד על המדרגות ליד הקפיטריה עם נסקפה מים רותחים של פעם ממיחם. ניגשת אלי חברה לספסל – חתיכה הורסת, בטייץ וחולצת פסים צמודה, רעמת תלתלים אדומה של אריה ואנרגיות של שמש. “מה את אומרת שתזמיני אותי לקפה היום, והבא עליי? שכחתי ת’ארנק…“. ”סגרנו” עניתי. נתתי לה כסף לקנות קפה והיא חזרה והתיישבה איתי.

מאז היא שלי ואני שלה. דינה ודינה. עו”ד לורית גרון גלבוע, אחותי הגדולה.

היתה לנו את קבוצת הלימוד הכי מדליקה בסביבה. ימים ולילות רבים וארוכים, עם קלסרים עמוסים ממורקרים בשלל צבעים.  כשלמדנו למבחן המסכם במשפט עברי, באחד מפרצי הייאוש והשגעת, החבר (שכונה על ידינו “החרגול”) שאג עלינו את המשפט הבלתי נשכח: דינא דמלכותא דינא! את ואת, שתיכן דינה! דינא דינא אינעל דינעק!“.

הבנתם עכשיו? הבלוג הזה שלי, יש לו שם לא סתם מתחכם. הוא לא פחות מאשר משפט משנה זהות.

כי מאותו רגע התחלנו לקרוא אחת לשניה – דינה. לא משתמשות בכלל בשמות המקוריים, לא היא בשלי ולא אני בשלה. גם הילדים שלנו קוראים לנו דינה. “אמא תעני זאת דינה”, “בואו, הולכים לדינה” וגם “דין דין את באה?” ו”מה קורה דיני?”…

dina

מאז שהיא התחילה איתי בקפיטריה של הבינתחומי אנחנו בלתי נפרדות. כשסיימנו את הלימודים ולבשנו גלימות כחולות וכובעים של סטודנטים מאמריקע’, היא היתה בסוף ההריון והנעים ואני בדיוק החלטנו להתחתן. למדנו יחד לבחינות הלשכה. בילינו יחד. דיברנו אחת עם השניה בלי סוף בטלפון. אחרי שעזבתי לתקופה מסויימת את “המקצוע”, דינה שיכנעה אותי להצטרף אליה ולעסוק יחד בדיני משפחה. פתחנו יחד משרד עורכות דין, גם יפה וגם איכותי.

הזוגיות של דינה ושלי שרדה את סגירת המשרד המשותף, אחרי שהבנתי שאני מעדיפה לבנות גשרים בין אנשים במקום להלחם עבורם, אחד נגד השני. היה רגע אחד שבו הרגשתי כמו דולפינה בים של דגי טרף וכרישים. הבנתי שאני רוצה בדרכי שלום ולא בדרך המשפטית המקובלת. הבנתי את מה שאני מסבירה היום – דיני המשפחה בישראל הם טירוף מערכות מוחלט, ואני לא מוכנה לשתף עם השיטה הזאת פעולה. דינה המשיכה לעבוד במשרד המשפחתי בפתח תקווה, להתמודד בגבורה מעוררת השראה עם ובתוך המערכת. היא העורכת דין הכי מסורה ומקצועית שאני מכירה. נינג’ה לוחמנית איכותית שמתנהלת בנועם, בתבונה והגינות. היא מלמדת אותי המון, עד היום. גם אני אותה.

קצת אחרי פסח השנה, בסיומה של תקופה לחוצה ועמוסה מאד בעניינים משפחתיים, פלוס פלוס עבודה מעל הראש, הבנתי שדינה שלי חייבת להתאוורר. “בואי דינה” אמרתי לה “נפניק אותך טוב טוב, יש לי בדיוק את הדבר בשבילך. סגרי ביומן, שבוע הבא את ואני עושות “ותיברח” ונוסעות לצפון”.

תוך יומיים סגרנו הסדרי ראיה עם אבות ילדינו, בעלינו החוקיים, וקבענו לנו “רבעוש” בסג’רה-אילניה, ב “חמדתיה“ אצל עתליה ואלי תרועה.

תרו תרועה, תרו תרועה! חופש מושלם לדינה דינה, הנה בא!

3.5 ימים עבדנו שתינו במרוץ, כמו עכברות מעבדה. האמת, היו רגעים שלא האמנתי שזה באמת יקרה. יום רביעי 13:00 אני בדרך הביתה מהמשרד מתקשרת לדינה לוודא שזה קורה. היא בדיוק נכנסה הביתה מיום דיונים בבית משפט, מעדכנת שכבר ארזה. “אל תשכחי בגד ים” אני אומרת לה, “ברווור מה נראה לך“. “מה לקחת?” שאלתי. “כלום, בקטנה, ג’ינס ושני טי שרט, ומשהו לערב. אל תשכחי משהו חם, קר בצפון דיני“. “יאאאאלה! איזה כיף לנו! אני מגיעה הביתה צ’יקצ’ק אורזת, בשתיים את אצלי“.

באיחור אלגנטי, כצפוי, יצאנו לדרך. אני נוהגת והיא בטלפון. עד קפה בונו היא בטלפון. גם אחרי בונו היא בטלפון. היא תמיד בטלפון… ויש לה סבלנות של פיל. לי אין, בגלל זה אני לא “במקצוע” כמוה… ביוקנעם אני מכריזה “די דינה, מספיק עבודה, מעכשיו את לא עונה. חופש…”

הדרך היפה צפונה כרגיל עושה לי טוב. אנחנו עם החברים של נטאשה, בית הבובות ו ABBA נהנות מהדרכים הירוקות…. צומת גולני, פונות ימינה לכביש 65 ומיד ימינה נכנסות לכביש המוביל לאילניה – סג’רה. נוסעות ברחוב הראשי של המושבה הוותיקה, עד השלט המזמין אותנו, את חמדתי דינה ואותי, להיכנס בשביל ל 24 שעות של אושר. חופש. רגיעה. שקט ושלווה.

 הגענו ל “חמדתיה“.

כבר כשמתקרבים עם הרכב לשער, מתחילים להרגיש עולם אחר. עולם טוב של אדמה וטבע, שקט ואהבה.

עתליה מקבלת אותנו בחיוך מואר. אשת אדמה. היא מחזיקה צרור של עשבי תיבול, ומתנצלת שהיא נראית “כמו פועלת”, כי בחווה שלה עסוקים היום ביציקת שביל אבנים שמוביל ליקב.

עתליה ואלי תרועה, מתגוררים בסג’רה כמעט 20 שנה והקימו במקום בית ומשפחה. גם ההורים של אלי מתגוררים לידם, שותפים תומכים ועוזרים להם בכל. את השטח הנטוש והמוזנח של החווה החלקאית שמעבר לכביש מביתם, הם רכשו לפני כ 10 שנים. במשך 5 שנים בנו, פיתחו, שיחזרו וטיפחו את המקום, ויצרו סביב בית האיכרים ששוחזר לפרטי פרטים, מתחם בתי אבן לאירוח שעושה כבוד לטבע, להיסטוריה, ולתרבות עבודת האדמה.

עתליה היא זואולוגית ומורת דרך, והיא ואלי אוהבים מבנים הסטורים, שיקום ושחזור. את “חמדתיה” הם יצרו בעצמם. הם חלמו אותה, תכננו אותה וביצעו בידי הזהב שלהם, בעזרתם של אנשים טובים מהסביבה. ניכר כי “חמדתיה” הוקמה מתוך כבוד ואהבה גם לסיפור ההיסטורי המופלא של המקום ובעיקר לקשר הפשוט והעמוק בין אדם וסביבה, בין החי והצומח, בין אדם למקום. ובמקרה של עתליה – בין אשה למקום.

כבוד לאדם ולאדמה

עכשיו הזמן ללחוץ על ה PLAY ולהמשיך לקרוא…

embedded by Embedded Video

בבית הקבלה (יעני הלובי), עתליה מוזגת לנו מיץ תפוחים טרי טרי וקר. היא מספרת לנו על ההיסטוריה של סג’רה-אילניה. תחילת המאה הקודמת, ראשית העליה השניה, חוות האיכרים, אידאולוגיה של עבודה. על בן גוריון שהיה כאן פועל במשך שנתיים עם עלייתו, על הסובוטניקים והכורדים, על חוות השומר ורפול, ועל הפרעות במלחמת השחרור שהובילו לנטישה של תושבי המקום. על הבית, שהיה שייך לאחת המשפחות הכורדיות שחיו ועבדו כאן. ואיך הם הגיעו, היא ואלי, למקום המופלא הזה והפכו חלום של פעם למציאות של עכשיו.

חמדתיה (31) חמדתיה (33) חמדתיה (34)

מבית הקבלה יוצאים דרך דלת כחולה לחצר המתחם. ארבעה מבני אבן, שכל אחד מהם הוא יחידת אירוח פרטית וייחודית, כל אחת שונה בגודלה מרעותה. בתי האבן מוקפים חומה משוחזרת וכל היופי הזה טובל בחצר אקולוגית עם בריכה טבעית של חבצלות מים ושבט צפרדעים יפיפיות. עתליה לוקחת אותנו לסיור ומובילה אותנו לחדר. ותוך כדי מספרת לנו על הבניה של “חמדתיה“, על הרעיון של שימור רוח וסגנון התקופה של ראשית ראשית ההתיישבות העובדת בארץ ישראל. איך הם אספו במשך 5 שנים אבנים וריצופים ופירזולים ועצים ממבנים נטושים של התקופה ואיתם בנו מחדש את חוות האיכרים כמקום אירוח.

אנחנו עפות על המרצפות המצויירות, על האמבטיה. על הריהוט. על הקירות אנחנו עפות…

חמדתיה (9) חמדתיה (8) IMG_1874_450x600חמדתיה (2)

מתארגנות, קפה ועוגה של עתליה, ויוצאות לגינה. מתפעלות מהתכנון והביצוע של המקום, כמערכת אקולוגית הרמונית מושלמת ומאוזנת. עונג צרוף.

חמדתיה (36) חמדתיה (15)

חוץ מלצאת לארוחת ערב במרחק הליכה במסעדת הבשרים המדליקה “יהודה ורוזה”, לא עזבנו את “חמדתיה” במשך 24 שעות ברציפות. אמנם, יש הרבה מה לעשות ולראות בסביבה, אבל אנחנו היינו עסוקות בלמצות עד תום את מה שיש לחמדתיה להציע. ופשוט להיות – לנוח, לדבר, לצחוק, לקרוא, לשחות. להקשיב לפיכפוך המים, קרקור הצפרדעים וציוץ הציפורים.

חמדתיה (42) חמדתיה (18) חמדתיה (6)

ובבוקר. ארוחת הבוקר. אווווח ארוחת הבוקר של עתליה. הכל טרי טרי מהגינה.

p_22707_041 חמדתיה (32) חמדתיה (27) חמדתיה (21)

סלט עדשים וסלט ירקות, וסלט חסה, וחצילים ובורקיטס, וממרחים בכל מיני צבעים. גבינות משק מענגות. שקשוקה משמחת לבב אנוש. ולחם… אוי איזה לחם להתעלף, במיוחד עם הריבות תוצרת הבית מעשה ידיה של חמותה של עתליה. אפילו ריבת תותי עץ! אין, באמת שאין לי מילים לתאר את העונג הזה.

עתליה שמה מוסיקה, וישבה איתנו. שוחחנו על החיים בגליל, ועל החיים בכלל. ובדיוק כשדיברנו על האמהות שלנו ועל האמהות שאנחנו, התנגן לו השיר “אמא אדמה”.

IMG_1992_900x1200

אחרי ארוחת הבוקר הלכנו עם אלי ליקב הקטן ושתינו יין טעים טעים ששימח את ליבנו ורומם את רוחנו. שבעות ושמחות, המשכנו למצות כל רגע ביופי היפה הזה.

חמדתיה (22)

איכות, אמרתי? איכות, איכות, איכות! המיטה, הסדינים הלבנים, המגבות הרכות, המזרן הנוח, הכלים, הפרחים. לפנק לפנק לפנק… בדיוק כמו שאני אוהבת – תשומת לב והקפדה על כל פרט, מהקטן ועד הגדול. עוגת התפוחים, השוקולדים, היין וקופסת הפירות היבשים. פרחי הגרניום, הנרות. פינות החמד להסתלבט בהן, החלוקים הלבנים, הג’קוזי המטוייח אבן, ששוכן במקום בו היה “בית האפרוחים”.

חמדתיה (10) חמדתיה (4) חמדתיה (1)חמדתיה (7) חמדתיה (28) חמדתיה (40) חמדתיה (39)

והבריכה. הוווו הבריכה. חבל על כל מילה.

סתכלו על הדבר הזה! לשחות במעיין פרטי. פשוט ככה.

חמדתיה (35) חמדתיה (26) חמדתיה (19) חמדתיה (16) חמדתיה (17) חמדתיה (5)

לא הפסקנו להתפעל. מהפנים ובמיוחד מהחוץ. הגפן והתאנה, האלון והזית, עצי התמר המרשימים שמסמנים את גבולות הגזרה, הירקות והפירות שגדלים באדניות ענק בכל מקום, מטע הגפנים וחלקת האדמה הקסומה עם הנדנדות, האוהל והקראוון.

חמדתיה (13) חמדתיה (11) חמדתיה (12) חמדתיה (29) חמדתיה (43)

קיבלנו לא סתם מקום ללון בו. קיבלנו חוויה אמיתית שלקחה אותנו למקום אחר בזמן הזה.

תודה דיני, את חברה טובה. עשיתי אותי מאושרת, כלכלך הייתי צריכה את זה…” אמרה לי דינה חמדתי.

ושתינו קצת בכינו, והתחבקנו, והקשבנו בחיוך לקונצרט של הצפרדעים.

לסיכום הסיכומים, אשתמש בכמה שורות משירו של יובל בנאי “בחצר של אלינור” (שלדעתי נכתב על החצר של עתליה, פשוט לא הסתדר לו עם החרוזים…) מהדיסק המרהיב “מעבר להרים”, שהיה הפסקול של זמן העונג שלנו שם:

“לפעמים החיים הם יפים, בלי להסביר בלי דימויים

לפעמים רגע מדהים, כמו אחד שצייר לו אלוהים”

.

בדרך הביתה עשיתי סיבוב קצר אצל החברות והחברים שלי בכנרת. ליד הקבר של רחל ישבה קבוצה עם מדריך וגיטרה ושרה “התשמע קולי”. ואני הרגשתי מלאה בכל הדברים שהייתי צריכה כדי לחזור למירוץ החיים.

חזרתי מ “חמדתיה” עם חיוך ענק, גלון שמן זית משובח “סג’רה olive oil” ועם הצהרה – אני רוצה לעשות רילוקיישן! לא למנהטן, לא לשיקאגו, לא ברלין ולא לונדון.

רילוקיישן אין יזרעאל – רוצה להיות פועלת בסג’רה. מה אתה אומר?

תודה ענקית לעתליה ואלי תרועה, על אירוח מושלם ועל חוויה יוצאת דופן.

בטוחה שניפגש שוב. אם לא כשכנים, בוודאי כאורחים שלכם ב”חמדתיה”.

 

 

עוד מהבלוג של סמדר דקל נעים

תצוגה מקדימה

מלכותא בדרך

יצאתי למסע שבת מלכה ב VOLVO עם שתיים חברות, אחיות אהובות שלי. טלוש ממוש, הלא היא טל פריבנר, חברה של חצי חיים. בתקופה הסטודנטיאלית, כשאצלנו במקרר היה דיאט קולה ותותים, תבעה טלוש את המונח "חברת השפע" הפרטי שלנו. בהמשך יצרה...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

שוות אבל פחות. יום האשה 2016

יום האשה הבינלאומי – 8 במרץ 2016 כ"ח אדר א' תשע"ו. שמתי לב שהשנה יום האשה הוא ב כ"ח באדר. וחשבתי על המילה הזאת "כח". על כח בכלל, ועל כח נשי בפרט. יש משהו בחיבור של היום הזה, עם...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

רוח ים במכמורת. חַדְרִי הֶחָדָשׁ

הנעים שלי חוגג יום הולדת בחורף. תמיד באיזור של ט"ו בשבט ופורים, יום המשפחה וולנטיינס.  הוא חורף. אני אביב. הוא אוויר. אני אש. במיוחד בימי הולדת אנחנו משדרים על תדרים שונים. אני – תנו לי את כל החברות והחברים שלי, להזמין, לארח,...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה