הבלוג של סמדר דקל נעים

דינא דמלכותא

אשה ישראלית ויהודיה. מגשרת, עורכת דין ועורכת טקסים. מחתנת, מגרשת וחוזר חלילה. בלוג על משפט ותרבות, דין וטקס. על זוגיות ומשפחה. יהדות ודמוקרטיה. על הגשרים של החיים.

עדכונים:

פוסטים: 52

החל מפברואר 2012

כדי שנהיה מדינת מופת, אנחנו חייבים להתחיל לתקן מהשורש ולבטל את כל החוקים שמגָדרים ומָגדירים בינינו. כל מה שמונע שיוויון בין המינים חייב לעזוב אותנו לנפשנו. ההלכה היהודית האורתודוקסית לא תואמת את הערכים של מדינת ישראל. ויכולה גם יכולה להיות לנו מדינה שהיא גם יהודית וגם דמוקרטית יש דרכים לעשות את זה. אבל לאף כנסת עד היום לא היתה החירות או האומץ או היכולת לבחור ולעשות את מה שצריך. מה שכולם יודעים כלכך ברור שצריך. להפריד את הדת מהמדינה. לשחרר את הציבור היהודי מכבלי חוקי הדת ע”פ ההלכה האורתודוקסית שבידי הרבנות (שאותה קיבלנו ב”מתנה” מהמנדט הבריטי הגדול).

14/04/2014

בהמשך לסיפורי דינה דינה על הימים שלפני הפסח הפרטי שליבכל זאת – חירות, צדק, משפט.

ובעקבות שיחת ערב חג עם חברתי שותפתי לדרך, יעל יחיאלי – אנחנו צריכים וצריכות לשמוח ולהוקיר את העובדה שאנחנו הרבה הרבה יותר בנות חורין ממה שהיינו בעבר. עצם העובדה שאנחנו כותבות ואומרות ויוצאות לרחובות כשצריך, שיש לנו נציגות במקומות של השפעה, אומרת שאנחנו במקום טוב יותר ממה שהיו אימותינו. יש לנו את חירות הביטוי וההתארגנות, החירות לבחור מה נכון לנו.

אנחנו רק צריכות וצריכים להמשיך ולקחת אותה כל הזמן, בכל הזדמנות.

 הנה אני לוקחת את זכותי להביע דעתי על החירות בזמן הזה, במדינת ישראל. ובמיוחד עכשיו, מששבתי מגרייט בריטניה, ממלכת הממלכות שנתנה לנו את המשפט. 

לפני כחודשיים השתתפתי ביום עיון בנושא הורות וגירושין בלשכת עורכי הדין. חה”כ פייגלין היה דובר הפתיחה. הופתעתי לשמוע ממנו תפיסת עולם מעניינת וליברלית מאד בכל הנוגע לסוגיות המורכבות של דיני המשפחה בישראל. פייגלין דיבר הרבה זמן, ואמר הרבה דברים מעניינים, מעוררי מחשבה. בין היתר אמר את המשפט הבא: “אין חירות ללא זהות”. והסביר שיש לאפשר חירות אישית בהקמת משפחה, למשל ברית זוגיות לכווווולם, מבלי לוותר על הגדרת הזהות. טכנית אני לא לגמרי סגורה על איך הוא מציע לפתור את זה משפטית ברמת הלינק החוקי “דת-מדינה”. אבל מה? נתפסתי למשפט הזה שלו, שהוא סיסמה יפה, “אין חירות ללא זהות” אלא שלדעתי פייגלין טועה. הפוך גוטה, הפוך…  

 

 אין זהות ללא חירות 

חירות היא הבסיס לצדק. הבסיס לקיומה של חברה תקינה. נתחיל בחירות ומשם נתקדם הלאה. העם שיצא ממצריים צריך היה להיות חופשי, כדי לפתח את זהותו היהודית, לא ככה? גם אנחנו, היהודים והיהודיות של העידן החדש, צריכים קודם כל חירות כדי להתהוות כאן מחדש כעם חופשי בארצנו ולייצר לנו זהות מתאימה.

שיוויון הוא בסיס החירות של העידן החדש. של העת הזאת, המודרנית. הוא הבסיס של הצדק. ברגע שכולם שווים – יש צדק. צדק חברתי.

ואין צדק חברתי ללא צדק מגדרי. גם לא יהיה. אני מדברת את זה כל הזמן ובכל מקום (למשל כאן, בראיון רדיו אצל גיא זהר לאחר הפגנת “מפסיקות לשתוק”). 

אם אין שיוויון, אין חירות. ואם אין חירות – מי ומה אנחנו בכלל? ולמה דווקא כאן?

כדי שנהיה מדינת מופת, אנחנו חייבים להתחיל לתקן מהשורש ולבטל את כל החוקים שמגָדרים ומָגדירים בינינו. כל מה שמונע שיוויון בין המינים חייב לעזוב אותנו לנפשנו.

ההלכה היהודית האורתודוקסית לא תואמת את הערכים של מדינת ישראל. ויכולה גם יכולה להיות לנו מדינה שהיא גם יהודית וגם דמוקרטית יש דרכים לעשות את זה. אבל לאף כנסת עד היום לא היתה החירות או האומץ או היכולת לבחור ולעשות את מה שצריך. מה שכולם יודעים כלכך ברור שצריך.  להפריד את הדת מהמדינה. לשחרר את הציבור היהודי מכבלי חוקי הדת ע”פ ההלכה האורתודוקסית שבידי הרבנות (שאותה קיבלנו ב”מתנה” מהמנדט הבריטי הגדול).

יכולה להיות כאן המדינה המובטחת לנו במגילתנו. ההבטחה להיות חופשיים בארצנו, לחיות בשיוויון מלא וגמור לכוווולם ללא הבדל משוווווום סוג.

אנחנו חיים בחברה שהפערים החברתיים הכלכליים והתרבותיים בה רק הולכים ומתעצמים. אין צדק חברתי. כבר סיכמנו את זה בצורה מאד ברורה בקיץ 2012. ולא הרבה השתנה מאז, תכלס נהיה יותר גרוע ויותר ויותר אנשים מבינים את זה.

יש לנו כנסת חדשה, ממשלה חדשה, ועדיין, אנחנו לא מתקרבים לצדק. הוא הולך ומתרחק מאיתנו.

החירות פחות ופחות קיימת. והזהות, היא הולכת ונהיית יותר ויותר קשה להזדהות.

“כולנו שונים אך שווים” זו סיסמא מצויינת שטוחנים לילדים שלנו בבתי הספר, אבל היא כלכך לא מציאותית כאן שזה פשוט זועק השמיימה!

חירות צריך לקחת!

להיות עם חופשי אומר לי, שאני יכולה להיות חופשיה לחיות חיים יהודיים כרצוני החופשי, על פי בחירתי וכהבנתי במדינה שלי, היא מדינת ישראל המדינה היהודית וה ד מ ו ק ר ט י ת. ולא משנה אם אני על הצד הזה או האחר של איזושהי מפה חברתית, בין אם אני עירונית או קיבוצניקית,  דתיה או חילונית. זכותי לחיות את חיי לפי ראות עיני ובהתאם לתפיסת עולמי. זו זכות אדם בסיסית. זו חירות אמיתית. זו הכוונה ב”חופש מצפון ודת”.

וזה חשוב לי כלכך כי מדינות דמוקרטיות יש הרבה. אבל מדינה יהודית יש רק אחת. ואני רוצה שהזהות שלי תורכב מערכים של העולם החדש הליברלי הנאור החופשי בלי לוותר על זהותי כיהודיה ובעיקר כישראלית. זו הזהות שלי. ישראלית.  אני אוהבת את הארץ הזאת, זאת ארצי מולדתי. ואני מחוברת לתרבות ולערכים ולסיפור היהודי בטבור. אבל המדינה שלי כופה עלי זהות! אני הקמתי כאן בית ומשפחה, על אדמתי ארצי. והמדינה שלי כפתה עלי להכניס גוף ממסדי דתי, זר ואכזר לארוע חיים משמעותי ופרטי, אותו ציינתי עם משפחתי וקהילתי. גוף שאינו מייצג אותי בשום צורה, גוף שרואה בי בורה, זרה, עמלק הרסני (לקריאה מרתקת – בבלוג של תומר פרסיקו “רבנות רעה”).

נכפה עלי להקים את ביתי בישראל ולהתחיל את חיי המשפחה שלי בהסדר שותפות בלתי שיוויוני בעליל ביני ובין בעלי. הסדר שאני לא מאמינה בו, שאנחנו לא חיים על פיו, ותכלס גם לא הבנו אותו. כל התהליך עם הרבנות היה מרחיק, מעצבן, מנותק. הסיאוב של החילונים מהרבנות והחרדתיות מייצרות ניתוק מהזהות היהודית שלנו. מרחיקה אותנו במקום לקרב אותנו לערכים, לסיפור, לחוכמת המסורת שלנו. אפשר לחיות חיים יהודיים מבלי להיות אדם דתי! אפשר גם אפשר, וזה קורה גם קורה.  

בישיבות החילוניות של בינה בתל אביב וירושלים. בבתי המדרש החילוניים, בתכניות לנוער ולמבוגרים, בצבא ובקהילה. וכמובן בטקסי מעגל החיים היהודי.

אני רואה בפעילות טקסי הנישואין שלנו ב“הויה” ושל כל שותפינו במרחב היהדות הפלורליסטית, את הזרוע המהפכנית של תנועת ההתחדשות היהודית בישראל.

אתר הויה – טקס ישראלי

#מהפכהבשמחה

pesah_2014

במדינת ישראל ההלכה הפסיקה ללכת.

משך מאות ואלפי שנים תמיד נעשו שינויים בהלכה. תמיד היתה התקדמות בהתאם למציאות. לכן קוראים לה “הלכה” כי היא הולכת…. היו חכמים, ראשונים, אחרונים, בבלים וירושלמים, והיו מתווכחים והיו פוסקים והיו מתקנים וממשיכים הלאה. והיו גם חרמות! חרמות רציניות שהובילו לשינויים מהפכניים בהלכה (שהובילו לאיסור לשאת יותר מאשה אחת ולחיוב בהסכמת האישה לגט).

אבל, לפני איזה 100 שנה העולם השתנה לבלי היכר. נשים נהיו “שוות”…. וההלכה מה איתה? היא המשיכה ללכת, אבל רק בתפוצות. ברוב העולם היהדות השלטת היא היהדות הליברלית – הזרמים הרפורמים והקונסרבטיביים.  אבל כאן, בישראל, המדינה המשיכה את דרך המלך של המנדט ונתנה לרבנות הראשית את הסמכות ההלכתית על חיי הפרט, על חיי המשפחה, על המקום הכי אישי ופרטי ושאמור להיות הכי הכי חופשי.

וההלכה הזאת לא רק שנתקעה, אלא מתקשה ומתחרדת ומקצינה.

וההלכה הזאת, היא ההלכה בה אנחנו – אזרחיה החופשיים, עאלק, במדינה חופשית, עאלק, צריכים ללכת! זה הזוי, לא?

הרעיון של מדינת היהודים היא שיבואו הנה מכל קצוות תבל. מגילת העצמאות אומרת – כל היהודים מוזמנים למדינה הדמוקרטית המגניבה שלנו על חוף הים התיכון. בואו, תפדאלו זו המדינה שלנו, היהודים! אבל הרבנות אומרת מי יהודי ומי לא. מי “מתקבל” ומי “בחוץ” מי יכול להקים כאן בית יהודי ומי לא. עושים כאן סלקציה. כאן! סלקציה!

בעולם כולו ההלכה המשיכה ללכת. היהדות הרפורמית, הקונסרבטיבית, וכמובן החילונית התפתחו עם ומתוך השיוויון, ויצרו יהדות חדשה שלא מקובלת כאן. במקום בו אמור להיות החופש המוחלט לחיות חיים יהודיים.

ואני אומרת ביחד עם חבריי וחברותיי החילונים – אנחנו לא עגלה ריקה! יש לנו אמונה, ויש לנו תרבות, ויש לנו רצון לקיים חיים טובים ומשמעותיים בארץ הזאת. מספיק לכפות עלינו את הדת! אנחנו לא דתיים, אנחנו חילונים! אל תכריחו אותנו לחיות בצורה שמנוגדת לעקרונות החיים הבסיסיים שלנו.

המדינה שלנו מאפשרת לנו להקים כאן תא משפחתי שהוא התא הבסיסי של החברה על בסיס לא שיוויוני בעליל. החתונה היהודית שלי עם הכתובה אומרת שבעלי אמון על הפרנסה ואני אמונה על גידול הילדים והבית. זה לא יכול להיות מסמך היסוד של בית ומשפחה במדינת ישראל.

בפסח הזה אני אומרת בקול גדול – “חירות לוקחים, לא מבקשים!”, וקוראת לכל מי שמקשיב ומקשיבה לי ללכת בדרך של היהודים והיהודיות החופשיים במדינה הזאת. לקחת חירות ולהחרים את הרבנות!

מהפכה חברתית בחרם הטבעות.

תעזבו אותנו לנפשנו, אנחנו לוקחים את חירותינו על חיינו.

חירות לוקחים ישראל חופשית

חירות לוקחים ישראל חופשית

  

 

עוד מהבלוג של סמדר דקל נעים

תצוגה מקדימה

מלכותא בדרך

יצאתי למסע שבת מלכה ב VOLVO עם שתיים חברות, אחיות אהובות שלי. טלוש ממוש, הלא היא טל פריבנר, חברה של חצי חיים. בתקופה הסטודנטיאלית, כשאצלנו במקרר היה דיאט קולה ותותים, תבעה טלוש את המונח "חברת השפע" הפרטי שלנו. בהמשך יצרה...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

שוות אבל פחות. יום האשה 2016

יום האשה הבינלאומי – 8 במרץ 2016 כ"ח אדר א' תשע"ו. שמתי לב שהשנה יום האשה הוא ב כ"ח באדר. וחשבתי על המילה הזאת "כח". על כח בכלל, ועל כח נשי בפרט. יש משהו בחיבור של היום הזה, עם...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

רוח ים במכמורת. חַדְרִי הֶחָדָשׁ

הנעים שלי חוגג יום הולדת בחורף. תמיד באיזור של ט"ו בשבט ופורים, יום המשפחה וולנטיינס.  הוא חורף. אני אביב. הוא אוויר. אני אש. במיוחד בימי הולדת אנחנו משדרים על תדרים שונים. אני – תנו לי את כל החברות והחברים שלי, להזמין, לארח,...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה