הבלוג של סמדר דקל נעים

דינא דמלכותא

אשה ישראלית ויהודיה. מגשרת, עורכת דין ועורכת טקסים. מחתנת, מגרשת וחוזר חלילה. בלוג על משפט ותרבות, דין וטקס. על זוגיות ומשפחה. יהדות ודמוקרטיה. על הגשרים של החיים.

עדכונים:

פוסטים: 51

עוקבים: 25

החל מפברואר 2012

24 שעות של לבד עם הנעים, בצימר קסום על הים התיכון. ובין לבין – מהפכה בשמחה, בקטנה. במרפסת ישראלית על הים ישבתי. ורחל המשוררת איתי. כמו תמיד, כמו שרק היא יודעת – שולחת לי מסרונים של תבונה, ציונות ורגישות. “חַדְרִי הֶחָדָשׁ, הַצּוֹפֶה פְּנֵי יָם…בְּדִידוּת מְבֹרֶכֶת”.

27/03/2014

הנעים שלי חוגג יום הולדת בחורף. תמיד באיזור של ט”ו בשבט ופורים, יום המשפחה וולנטיינס. 

הוא חורף. אני אביב. הוא אוויר. אני אש.

במיוחד בימי הולדת אנחנו משדרים על תדרים שונים. אני – תנו לי את כל החברות והחברים שלי, להזמין, לארח, לצאת, להפיק, כמה שיותר בלאגן. כולי רוח וצלצולים. והוא – מים שקטים ויציבות של אדמה. עזבי אותי מכל ה ‘הו-הא טרהלהלה’ שלך. אני צריך אותך, את הילדים, שקט ושלווה. כמה פשוט, ככה נעים.

יוצא אם כן שהיומולדת החורפית של הנעים, היא הזדמנות לריטריט קבוע של חורף.

בזכות השנה המעוברת שנתנה לנו אדר ארוך במיוחד, ומרווח מספיק בין החגים, הצלחתי למצוא זמן טוב לצאת לסופש זוגי. רק הוא ואני. רק אנחנו לבד. פאן פאן פאן במקסימום.

תוכנית ה”אם” שלי היתה ברורה מאד – סופש קצר. 24 שעות של שקט. קרוב לבית, ועדיין עם אווירת ה”צימר בצפון”. חיפשתי באיזור חיפה, כדי להצליח “לתפור” את הסופש עם הרצאה שלי בסדנה “לקראת חופה” של הויה.

דנירופ סידר לנו מזג אויר מוזר – רוחות, אובך ושרב של חודש מרץ.

אמרתי לעצמי – “ים”. צימר על הים. זה מה אני רוצה. הפנטזיה – מקום פשוט ונעים. ארצישראלי שורשי וטבעי. שקט ובתוך הטבע. ליד הים. יש דבר כזה?

יש! אשר פינטזתי, בא לי: “רוח ים” צימרים על הים במכמורת. באתי בעקבות המלצה חמה מאתר וויקאנד, ועם הבטחה לכתוב על החוויה. ואני יותר משמחה לקיים.

סגרתי את סבא-סבתא דקל למשמורת וחזקה בילדים. סגרתי עם ז’נט בעלת הצימר. והודעתי לנעים – “אנחנו יוצאים לסופש במכמורת, ומתחילים את הבוקר בחיפה, בסדנה של הויה.

8 בבוקר, הילדים במוסדות המתאימים. תיק תק ארזתי את עצמי, צידנית עם קצת פינוקים. חומרים להרצאה. עשינו קפה ויצאנו. חיפה חיפה עיר עם תחתית, אנחנו בדרך.

לפנק לפנק לפנק…

פלז’ר אנד רבולושיון. בקטנה

“אני חייב לבוא איתך להרצאה?” הוא שואל אותי בדרך.

“ברווור שחייב. מה, לא מעניין אותך? בוא בוא, תבין עוד קצת למה התחייבת כשקידשת אותי ‘בטבעת זו’, וכשחתמת בלאנקו על הכתובה שלי” .

"לקראת חופה" - הויה

וכך התחלנו את הסופש הזוגי שלנו, בחברת 10 זוגות צעירים לפני חתונה, כשאני מרביצה בהם תורתי על “ההסדר הזוגי” על “השותפות בנישואין” ועל המצב המשפטי שעומד לפתחם של אהובים אזרחי מדינת ישראל של 2014.  הנעים ישב מחוץ למעגל הזוגות הגדול ושימש דוגמא חיה ולא בועטת ל “בעל” היהודי. סייד קיק לא רע בכלל להרצאה שלי.

“נו אז איך היה…?” שאלתי אותו כשיצאנו. וזכיתי במשוב עם ח”ח, שנחתם במשפט האלמותי “את אחלה, וגם חמודה”.  ”יאלה”, אני אומרת,  ”כפיים שיגעון”!

ויקאנד האז אופישיאלי סטארטד!

עשינו סיבוב בעיר התחתית בחיפה, שתינו מיץ רימונים וקנינו גבינות במעדניה מקומית. משם יצאנו חזרה דרומה לכיוון מכמורת, בדרך עצרנו בקיסריה לצהריים, התחשק לנו לתקוף איזה דג. תקפנו בהנאה רבה דניס ולברק בנמל קיסריה, במסעדת “הצלבנים” המצויינת. שמש חמימה, ים ואוויר, ושום סימן למזג האוויר המדכא שצפו החזאים. קצת לפני שלוש, אנחנו יוצאים לצימר שלנו במכמורת. רבע שעה ואנחנו שם.

המיני אמפי בנמל קיסריה. המקום המושלם לטקס חתונה. (אחת שיודעת)

המיני אמפי בנמל קיסריה. המקום המושלם לטקס חתונה. (אחת שיודעת)

מכמורת אהובתי

במהלך נעוריי, ועד שמצאתי את דינה בלימודי המשפטים, לא ממש חיבבתי את הים התיכון. אם כבר, ים סוף עשה לי את זה. הסיפור של החול והים הזה עם הגלים, לא בא לי טוב. למכמורת הגעתי עם דינדינה אחותי הגדולה בערך לפני 20 שנה, למחנה המאהל המיתולוגי של סבא יודה עליו השלום. סבא של דינה. כל קיץ למשך מספר חודשים היה סבא יודה מקים מאהל מתוקתק על הצוק של מכמורת. אחרי שנאסף סבא יודה אל אבותיו, המשיך את המסורת מנחם יבדל”א, חתנו, אבא של דינה והמנטור של שתינו בתחילת דרכנו בים הסוער של דיני המשפחה בישראל. שם, על הצוק במכמורת, התאהבתי מחדש בים שלנו. ובקמפינג. לשבת בלילה זרוע כוכבים ולשמוע את הים. להתעורר בבוקר לכחול הכחול המושלם הזה ולהעביר ימים שלמים ברביצה ברצועת חוף שאין עוד כמוה. שם חזרו אלי זכרונות הילדות של שבתות בחוף טנטורה, אי אז בשנות ה 70 וה 80 של פעם. חוף של מפרצים קטנים וגדולים. של בריכות צלולות. של ים פתוח. של טבע ארצישראלי.

IMG_9474_1600x1200 IMG_9465_1600x1200 IMG_9458_1600x1200

הנסיעה מקיסריה למכמורת קצרה ונעימה. הים מימין. היום עדיין בהיר ויפה. נכנסים לכביש המוביל למכמורת, בין הדיונות הלבנות וימינה למושב. וייזוש לוקח אותנו לסיור במושב קסום. פשוט כזה, לא מעובד, לא מדוייק, לא מוקפד ולא מקולקל. כזה שעוד לא השתלטו עליו מפלצות האלפיון. הכלניות, הנרקיסים והרקפות פורחות טבעי בגינות. גגות רעפים, בתים נמוכים, נטועים באדמה בריח של ים. משוטים. סירות. עוגנים. כל סמלי הים פזורים מסביב על הגדרות ובחצרות כתפאורה.

נכנסים לשביל קטן ומחנים ליד מבנה עץ בצבע אפור תכלכל. “זה כאן! זה זה!” אני מתרגשת כמו קטנה אחת. עושה כפיים של מתלהבת.

אני מתקשרת לז’נט והיא יוצאת אלינו ובידה קערת חרס מלאה כל טוב. היא אנרגטית, מחייכת חיוך ענק ושמח ועיניה הכחולות בורקות. צלולות ומאירות.

צימר מארץ הצימרים

ז’נט לוקחת אותנו לצימר. היא הולכת יחפה. על האבנים והאדמה. מגבת מטבח על כתפה וקערת טנא בידה. מושבניקית ארצישראלית אסלית.

בחלקת האדמה של ז’נט מאחורי בית המשפחה הכפרי, נמצאים שני צימרים.

“רוח” – הראשון, הבכור, הגדול. יש בו קמין עצים וג’קוזי בפאטיו הצמוד לחדר השינה. סלון, פינת אוכל ומטבח. ועליית גג מגניבה בטירוף עם 3 מיטות.

“ים” – הקטן יותר. החדש והמתוק כל כך. גם בו יש גלריה קטנה עם שלוש מיטות כמו של הדובים של זהבה.

אנחנו התמקמנו ב”ים”.

IMG_9358_900x1200

אני פוצחת במיפוי השטח. מתלהבת, מתרגשת. איך יצא לי טוב, איך! מסתובבת ועיני סורקות כל פינה. “יו” איזה יופי זה, ו “WOW”  איזה מהמממם זה. אני מצלמת בהתלהבות, וז’נט מתגאה וגם קצת נבוכה, ויחד איתי מרננת משמחה. שתינו כמו ילדות שנפגשות לראשונה וכל רגע מגלות משהו חדש. גילה רינה דיצה וחדווה ממש היו שם.  השיחה עם ז’נט קולחת, וסיפור חייה נוגע לי בדיוק במקום הזה שמפעיל אותי – ישראל. ציונות. יהדות. זוגיות ומשפחה. כרגיל, אני מבינה ששום דבר לא קורה במקרה. על כל זה, בהמשך…

קודם, קבלו את כל היופי הזה:

IMG_9318_1600x560

נו מה אני אגיד לכם?

להתמסר. פשוט להתמסר.

לרוגע, לשלווה, לשששששששקט…

צימר עץ כמו שצימר צריך להיות, וכולו אומר ים.

כחול, ולבן, ותכלת ואדום. משוט על הקיר וחפצים קטנים של ים. צדפים, אבנים וציורים.

IMG_9386_1200x1200 IMG_9382_900x1200 IMG_9432_900x1200 IMG_9322_900x1200

בכל פינה עבודות הקרמיקה העדינות של ז’נט. החל מכיור הרחצה, האריחים והמנורות ועד לספלי הקפה, הקעריות, וקערת המסננת עם הטנא האורגני. ופרחי עונה מהגינה בכלי החרס המייהממים מעשי ידיה. כל פינה וכל צורך מטופל במחשבה ואהבה. מדוייק. מוקפד וכלכך פשוט. נעים ונעים.

IMG_9384_1600x1200 IMG_9387_1200x1200 IMG_9435_900x1200 IMG_9554_900x1200 IMG_9561_1600x1200 IMG_9386_1200x1200 IMG_9345_900x1200

והריח. אוי הריח. פרחי לבנדר טבעיים ועדינים שז’נט קוטפת בגינה, מפוזרים כמו פודרה סגלגלה של פיה ועוטפים את המקום בריח שאין מופלא ממנו.

 

צימר עם טוויסט שוויצרי.

הוא אומר ים ישראלי, ובאותו זמן עוטף אותך באווירה אירופאית. (*שרהל’ה, לידיעתך).

הטאץ’ השוויצרי הלבן והרך מופיע בתחרות שרקמה אמא של ז’נט. בוילונות, בכריות. במצעים הלבנים הרכים. במפיות הקרושה ובמפת השולחן המשובצת אדום לבן כמיטב המסורת השוויצרית.

IMG_9342_900x1200 IMG_9375_900x1200 IMG_9381_900x1200 IMG_9340_900x1200 IMG_9351_900x1200

בקלות אפשר להתבלבל ולהרגיש בהרי האלפים. ‘יודלה-הי-הו’.

אלא שלכל אחד מהצימרים צמודה חצר ארצישראלית כהלכתה. בדיוק כמו שאני אוהבת – צמחי תבלין, פרחים, זית והדרים. ארץ זבת חלב.

אני באושר. האביב בפתח, וארץ ישראל שלי יפה וגם פורחת.

IMG_9356_900x1200 IMG_9328_900x1200 IMG_9325_900x1200

כיסאות נוח, ערסל ופינת גריל. וכל העונג הזה גובל בשמורת טבע, שבדיוק עכשיו פורחים בה בלבן בוהק שיחי הרותם. תחושה של שלג.

הים התיכון באלפים. קסם.

IMG_9452_900x1200

יוצאים מהשער ופוסעים בשמורה, בין שיחי החוף והפרחים בשלל צבעים, על החול הרך לכיוון הים. 6 דקות ואנחנו על המים.

הבטיחו לנו אובך? אובך שמובך!

קיבלנו את השבת בים עם שקיעה באוירה חורפית.

רוח קרירה, אבל לא מידי, ושמים מעוננים בשלל צבעים.

IMG_9402_1600x1200 IMG_9414_1600x1200

למחרת, בשבת בבוקר, יצאנו להליכה לאורך החוף צפונה. בין מכמורת לאולגה. ואפילו רצתי איזה מאה מטר…

את השבת העברנו בנחת אין קץ במרפסת ובגינה. הכנו לנו ארוחת בוקר מפנקת, סחטנו מיץ, עשינו קפה, והתענגנו על הבראוניז בריאות של ז’נט.

זה באמת הזמן לדבר על האוכל –

ז’נט לא מכינה ארוחת בוקר. היא מאמינה בפשטות ובאיכות. ושאנשים נהנים לדאוג לעצמם. מה שנכון נכון.

המטבחון של הצימר מאובזר בכל מה שצריך. בקערת המסננת התכולה המתינו לנו ירקות וביצים. לחם מלא כל טוב בתוך שקית בד לבנה. חלב, חמאה, ריבה, תותים, פירות יבשים וצמחי תבלין. הכל אורגני. כמו בשוייץ. בקערה בחוץ ערימת תפוזים ולימונים שנקטפו מהעצים ליד. ובגינה כל טוב של תבלינים.

IMG_9503_900x1200 IMG_9477_900x1200 IMG_9485_900x1200

הסתובבתי בנחלה, חיפשתי את ז’נט, שתראה לי איפה הלואיזה לתה והפטרוזיליה לחביתה. מצאתי אותה בסטודיו שלה. מתארגנת לעבוד על כיור.

יצאנו לסיבוב תבלינים בגינה – וליקטתי. טימין, פטרוזיליה, נענע, אורגנו, מרווה, עירית. חביתת ירק משו משו יצאה לי…

הנעים קיצץ לנו סלט קצוץ. פרסנו פריסה על השולחן במרפסת ההורסת. טחינה וסלט עדשים הבאתי מהבית. גבינות מחיפה. לפנק לפנק לפנק. כאמור.

IMG_9532_1600x1200 IMG_9530_900x1200

כמה טוב שבאת ז’נט.

בטח כבר הבנתם עד עכשיו שז’נט היא חתכת אישה מעניינת. לא לקח הרבה זמן עד שהתאהבנו זו בזו. ככה זה בין בנות מזל טלה.

אחרי ארוחת הבוקר אני הולכת לסטודיו המקסים שלה בגינת הבית. עץ ויסטריה סגול בכניסה עוטף אותו כענן. בפנים, יצירות הקרמיקה בסגנון הכחול-רך-נקי שלה. היא יושבת על האובניים, יוצרת כיור, ואנחנו שוקעות בשיחה.

IMG_9504_1600x1200IMG_9523_900x1200 IMG_9526_900x1200

ז’נט השוייצרית בעלת החיוך הכובש והעיניים הצלולות, הגיעה לארץ כמתנדבת צעירה בקיבוץ לפני משהו כמו 30 שנה. בקיבוץ היא הכירה את עפר. צבר, קיבוצניק,  איש של ים. וגם לו עיניים של ים.

הם התאהבו. חיו יחד כמה שנים בקיבוץ, פה ושם. כשנפרדו, נשארה ז’נט בישראל, עברה לירושלים וסיימה לימודי עיצוב ב”בצלאל”. עפר התעשת, ביקש שתחזור ותקים איתו בית בישראל. הם התחתנו בנישואין אזרחיים בשוייץ, והקימו את ביתם הישראלי במושב מכמורת, על הים קרוב למרכז לחינוך ימי, מקום העבודה של עפר. במשך 20 שנה הם שיפצו והרחיבו את הבית הקטן ובנו את שני הצימרים שתוכננו ועוצבו מהפרט הקטן ועד הגדול על ידי ז’נט.

ז’נט התגיירה. עברה תהליך משמעותי של גיור קונסרבטיבי לפני 20 שנה. היא רצתה, היא התכוונה, והיא קיימה. אבל הגיור הסתיים באכזבה כשהבינה שכדי שהרבנות תיתן לה חותמת “יהודיה”, היא צריכה לעשות קומבינה בחו”ל, כאילו שאת הגיור הקונסרבטיבי שלה קיימה שם. אה… וגם לשלם כמה עשרות אלפי דולרים כדי שהניירת תלך ותחזור מפה לשם, ומשם לפה לשולחנות הפקידות של הרבנות הראשית לישראל.

הגיוני? ברור שלא!

למרות זאת, היא לא כועסת. היא רואה את הדברים כמו שהיא עושה את החיים – בשמחה, בהירות ופשטות אמיתית. ודווקא בגלל מה שהיא עברה, ודווקא משום הבחירה שלה לחיות כאן, לגדל ילדים, ליצור ולהגשים את החזון הציוני בעבודת האדמה, היא מרגישה שהיא יכולה להעביר ביקורת על מה שקורה כאן. על המדינה והרבנות, הכפיה הדתית והמונופול של החרדים על היהדות. על חוסר הצדק הבסיסי שלא מאפשר קיום אמיתי של חברה אזרחית.

IMG_9519_900x1200

ז’נט היא ישראלית ויהודיה אמיתית. כמו רות. רות המואביה.

“באתי לכאן, אמרתי עמך עמי, אלוהייך אלוהיי. הקמתי כאן בית וגידלתי ילדים ישראליים לכל דבר. אני מרגישה יהודיה וישראלית ואשה חופשיה. אז בעיני אני יהודיה, לא ככה?” היא שואלת אותי.

“בעיני גם. ולא רק בעיני. בטח שככה” אני עונה. ומרגישה את התסכול והכעס על מדינת ישראל שלנו בוער לי בבפנוכו.

צדק צדק תרדוף, גם בשבת.

בְּדִידוּת מְבֹרֶכֶת.

חזרתי לצימר ולנעים שלי. לקחתי לידי את הספר שירי רחל מהספריה של צימר ים.

IMG_9343_1600x1200 IMG_9558_900x1200

במרפסת ישראלית על הים ישבתי. ורחל המשוררת איתי.

כמו תמיד, כמו שרק היא יודעת- שולחת לי מסרונים של תבונה ורגישות.

שרה לי מתוך ספר מקסים בעריכתה הרגישה והנבונה של תלמה אליגון-רוז, עם ציוריו הענוגים של הצייר שמואל חרובי.

חַדְרִי הֶחָדָשׁ, הַצּוֹפֶה פְּנֵי יָם… לִבִּי מְפֻיָּס לְמַפְרֵעַ.

IMG_9495_1600x1200IMG_9498_1600x1200

חמסה של עצות

1. חשוב להיות לבד ביחד ויחד לבד. זוגיות בבדידות מבורכת.

2. אפשר ואף רצוי לדבר על זכויות, חובות, שיוויון וחלוקת אחריות ובמיוחד על הדרכים לשמירה וחיזוק הזוגיות. הנשואים, ואלו שבדרך.

3. יותר ויותר זוגות מבינים שהם חייבים לקחת אחריות על הזוגיות שלהם ולא להשאיר אותה לידי ברירת הדין הישראלי. הם רוצים להבין, ללמוד, לפרוץ את מעגל הבורות וההפחדה של המונופול הדתי האורתודוקסי, ולקיים זוגיות לפי דרכם ואמונתם. כן ירבו אמן ואמן. בואו בהמוניכם ובשמחה להֳוָיָה.

4. עד שבית המחוקקים שלנו יועיל בטובו להפריד דת ומדינה, אני בכיף ממשיכה לעשות מהפכה בשמחה. הרבנות עושה עוול להמון אנשים שנותנים את עצמם לארץ הזאת, והמדינה נותנת לה את הסמכות לעשות את זה בחסות החוק. זה שז’נט קיבלה כרטיס אדום מהרבנות ולכן גם מהמדינה – זו אזלת היד של כנסת ישראל!

5. והכי והכי  מהכל – לא צריך לנסוע רחוק כדי להנות מצימר חורפי. הים בחורף מהמממממם. הצימרים של ג’נט  מ ו ש ל מ י ם.  מקום אידיאלי לחופשה זוגית או משפחתית. בכל עונה של השנה. וכשאתם מזמינים, אל תשכחו למסור ד”ש עם שיר לז’נט ממני :)

אני סוגרת לקיץ עם הילדים. אצל ז’נט. רוח ים במכמורת – צימר ליד הים. אידיאלי.

או שבכל זאת נרד לים עם אוהל?

אביב שמייח ומגניב שיבוא עלינו ועל כל ישראל. אמן ואמן.

ככה נראית אשה אחרי סופש הכי רגוע, במקום הכי קסום ועם האיש הכי נעים.
ההייתי או חלמתי חלום?

עוד מהבלוג של סמדר דקל נעים

תצוגה מקדימה

מלכותא בדרך

יצאתי למסע שבת מלכה ב VOLVO עם שתיים חברות, אחיות אהובות שלי. טלוש ממוש, הלא היא טל פריבנר, חברה של חצי חיים. בתקופה הסטודנטיאלית, כשאצלנו במקרר היה דיאט קולה ותותים, תבעה טלוש את המונח "חברת השפע" הפרטי שלנו. בהמשך יצרה...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

שוות אבל פחות. יום האשה 2016

יום האשה הבינלאומי – 8 במרץ 2016 כ"ח אדר א' תשע"ו. שמתי לב שהשנה יום האשה הוא ב כ"ח באדר. וחשבתי על המילה הזאת "כח". על כח בכלל, ועל כח נשי בפרט. יש משהו בחיבור של היום הזה, עם...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

אפיה, כשרות ואחוות נשים

 מחר, רגע לפני תענית אסתר, אני עולה לירושלים למפגש האחרון והחגיגי של "חֵידר משלך" (של מכון הרטמן)– בית מדרש לנשים חילוניות ודתיות העוסק...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה