הבלוג של סמדר דקל נעים

דינא דמלכותא

אשה ישראלית ויהודיה. מגשרת, עורכת דין ועורכת טקסים. מחתנת, מגרשת וחוזר חלילה. בלוג על משפט ותרבות, דין וטקס. על זוגיות ומשפחה. יהדות ודמוקרטיה. על הגשרים של החיים.

עדכונים:

פוסטים: 52

החל מפברואר 2012

אני סמדר. צברית. חילונית. הרצליינית, עורכת דין. מה קרויה “צפונית”. ואני לומדת בחיידר. בדיוק ככתוב – “חֵידר”, כמו שמתנגן ביידיש – חֵיייידר, כזה של לימוד תורה. בחֵידר באה בי ההשראה, מי האישה שהייתי רוצה להיות. כמה כיף הפורים של הסלונה. פורים תשע”ד, אני מתחפשת לגיבורת על. מקורית מקראית.

13/03/2014

חֵידר משלך” (של מכון הרטמן) הוא בית מדרש של נשים, דתיות וחילוניות, גושדניות וירושלמיות, שלומדות יחד במעגל שיח ובחברותות של דיון ולמידה. תלמוד, מקרא, שירה וספרות עברית, הגות פמיניסטית. מרתק.

כשהצגתי את עצמי במפגש הראשון של החיידר, אמרתי בין היתר בגאווה ש”בשנתיים האחרונה אני כותבת, יש לי בלוג ב”סלונה” – דינא דמלכותא דינא”. בערך אז פרסמתי את הפוסט וולו המשובח שלי ומאז שתקתי לכתוב, הבלוג שלי נם את שנת החורף שלו. טוב נו יש לי תירוץ טוב. למדתי, הרי הייתי בחיידר…

המטרוניטה שאני.

במפגש השמיני, הלפני אחרון של החיידר, דיברנו על “מטרוניטות” או “מטרונות“– נשים אצילות, חזקות, משפיעות.

המטרונה היא המודל הנשי של ה”פטרון” הגברי. אשה כזאת “גדולה מהחיים”. אישה-חידה בעלת כוחות והשפעה.

היא סוג של מלכה, כנראה שהכל מסתדר לה, דברים באים לה כמו שהיא רוצה. היא מתוחכמת, שנונה בלשונה, לעיתים ערמומית, פתיינית ומינית משהו.

חז”ל השתמשו בדמות של המטרונה בעיקר במשלים כדי לתאר את מורכבות היחסים בין אלוהים והעם, כמורכבות יחסי גברים עם מטרונות.

במהלך השיעור – חנה פנחסי, רבתנו בחֵידר, ביקשה שנדמיין –  נעוף על עצמנו ונהיה מטרוניטות – איזו מין אשה אני? מה אני עושה? מה אני מרגישה? מה קורה איתי?

אני יושבת במעגל הנשים, מתכנסת אל עצמי ונותנת למחשבות ללכת.

אני המטרוניטה – מממ… איפה אני? מה אני עושה? מה אני מרגישה?
המטרוניטה שאני יושבת בזולה שלי תחת עץ התמר, באים אלי אנשים לבקש עצה, גישור, הסכם. יש לי השפעה, יש לי כח, אני מתקנת עולם, לוחמת, עושה צדק. ולרגע לא מוותרת על הסתלבט בערסל, עם הקמפרי שהבאתי מהדיוטי והאשכולית אדומה שקטפתי מהעץ. הילדים שלי סביבי, באים הולכים, שמחים. בבית המסודר שלי, על הכיריים, סיר של קציצות ואורז שהכנתי בשמחה, כי יש לי המווון זמן.

אין לי שולחן, או מחשב או אייפון. אין לי טסק ליסט או מיילים או יומן. אף אחד לא דוחק או מאיץ בי, אין דד ליין, הכל קורה כמו שצריך מתי שצריך. אין לחץ….. לא צריכה להספיק שום דבר. הכל קורה והכל סבבה. ברגוע.

זה הערסל ההורס שאבא דקל סחב והביא לי כל הדרך מברזיל (וברור שהוא מקטר על זה עד היום - "אין ערסלים כאלה לקנות בארץ?") שמצא מקומו תחת עץ התמר, לצד הרימון. זו הזולה שלי.

זה הערסל ההורס שאבא דקל סחב והביא לי כל הדרך מברזיל . ברור שהוא מקטר על זה עד היום – “אין ערסלים כאלה לקנות בארץ?… הערסל חיכה מקופל כמה שנים, חיכה בסבלנות עד שסידרתי לו מקום תחת התומר. תומר דבורה.

ובעודי עפה לי בדמיון על הערסל – באה לי דבורה. לא הדבורה מיה – דבורה הנביאה.

 גם היא היתה מטרוניטה כזאת אדירה (רק בלי הערמומיות והפתיינות והמיניות…. ), היתה יושבת תחת “תומר דבורה” (יעני תחת עץ תמר), עושה משפט, יוצאת למלחמות, שרה.

גיבורת על. 

הפרוייקטים בסלונה תמיד מפתים אותי. ברוב הפעמים אני כלכך רוצה, וזה פשוט לא יוצא. הפרוייקט “איזו אישה אני רוצה להיות” החזיר אותי לחֵידר, למטרוניטות ולדבורה. וסוף סוף כתבתי.

הנה אני גם כותבת, ואינשאללה גם מבצעת. יאלה, הולכת על זה - אתחפש לדבורה. תכלס, היא אחלה גיבורה! גיבורת על מקראית. גיבורת עם.

“וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת-תֹּמֶר דְּבוֹרָה, בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית-אֵל–בְּהַר אֶפְרָיִם ; וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַמִּשְׁפָּט..

מקום מושבה של דבורה בחוץ, תחת התמר, עץ יציב הנותן צל אך כזה שלא ניתן להסתתר בין ענפיו, מייצג את הרעיון של שפיטה “בדלתיים פתוחות”. היא רואה פני עתיד, נביאה, מנהיגה, יוזמת מהלכים משני עולם.

שירת דבורה” בעקבות הניצחון שהובילה דבורה על מלך כנען, היא בעיניי שירת הנשיות. כולה “סיסטרהוד” – מלמדת אותנו שאחדות, התנדבות ולקיחת סיכונים מביאים לניצחון.

שגבורה נשית מביאה לשינוי והכרעה.

דבורה עושה לנו שיעור בפירגון נשי כשהיא שרה על יעל הלוחמת האמיצה- ” תְּבֹרַךְ, מִנָּשִׁים יָעֵל… מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל, תְּבֹרָךְ”. (ואת זה ספציפית אני מקדישה ליעל הפרטית שלי, הנינג’ה של הֲוָיָה)

ולצד שמחת הניצחון, כאשה לאשה – מביעה הזדהות וחמלה לאמו של סיסרא – אויבה.

היא ממש משו משו. הראשונה ששברה את תקרת הזכוכית – אשה שעושה צדק (לא רק רודפת אותו), יש לה כוח, היא מנהיגה, כולה שקיפות, יושר, אומץ, וסיסטרהוד.

הרב גוגל מצא לי ציור דיוקן שלה. תודו, היא די מהממת, לא? אשכרה וואנדרוומן מקראית.

דבורה הנביאה

אני חושבת גלביה ושרשראות, סנדלים ופשמינה אדומה. סבבה של תחפושת. ואפילו מצב שאני דומה לה, לא?

בחג פורים, חג פורים…. נצא למסיבה המסורתית השכונתית קהילתית שלנו. נרבה בשמחה, עד דלאידע נרבה גם נרבה! ואני אתחפש לדבורה, דבורה הנביאה. אה-אה-אה!

ומה עם הנעים? מה?… האיש שלי צריך להתחפש לאיש של דבורה, לא? וייז מיר, הסתבכתי. אמנם דבורה היתה אשת איש, אבל לא לגמרי סגור מי הוא היה.

“וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה, אֵשֶׁת לַפִּידוֹת“. לפידות הוא כנראה בָּרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם. מנהיג צבאי, גם הוא אחלה גיבור. אחלה גבר שבגברים.

ואיך נראה גיבור מקראי? רב גוגל התקשה, אבל בסוף מצא משהו

דבורה ולפידות

 קיצר –חתיך, שיער ארוך, זקן, רכוב על סוס. יש מצב שהנעים הורג אותי…

אבל אני מטרוניתה, הכל מסתדר לי יופי, בתחילתו ובסופו של דבר

חג פורים שמייח ומבדייח!

אם שותים ו/או שוטים – לא נוהגים. סגור העניין

עוד מהבלוג של סמדר דקל נעים

תצוגה מקדימה

מלכותא בדרך

יצאתי למסע שבת מלכה ב VOLVO עם שתיים חברות, אחיות אהובות שלי. טלוש ממוש, הלא היא טל פריבנר, חברה של חצי חיים. בתקופה הסטודנטיאלית, כשאצלנו במקרר היה דיאט קולה ותותים, תבעה טלוש את המונח "חברת השפע" הפרטי שלנו. בהמשך יצרה...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

שוות אבל פחות. יום האשה 2016

יום האשה הבינלאומי – 8 במרץ 2016 כ"ח אדר א' תשע"ו. שמתי לב שהשנה יום האשה הוא ב כ"ח באדר. וחשבתי על המילה הזאת "כח". על כח בכלל, ועל כח נשי בפרט. יש משהו בחיבור של היום הזה, עם...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

רוח ים במכמורת. חַדְרִי הֶחָדָשׁ

הנעים שלי חוגג יום הולדת בחורף. תמיד באיזור של ט"ו בשבט ופורים, יום המשפחה וולנטיינס.  הוא חורף. אני אביב. הוא אוויר. אני אש. במיוחד בימי הולדת אנחנו משדרים על תדרים שונים. אני – תנו לי את כל החברות והחברים שלי, להזמין, לארח,...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה