הבלוג של סמדר דקל נעים

דינא דמלכותא

אשה ישראלית ויהודיה. מגשרת, עורכת דין ועורכת טקסים. מחתנת, מגרשת וחוזר חלילה. בלוג על משפט ותרבות, דין וטקס. על זוגיות ומשפחה. יהדות ודמוקרטיה. על הגשרים של החיים.

עדכונים:

פוסטים: 50

עוקבים: 25

החל מפברואר 2012

אני אוהבת לנהוג. ממש אוהבת. מלכה שוודית לא היתה לי. גם לא נהגתי בכזו. מאז ימי ילדותי בארץ השחורה, כנראה שלא שמתי את ישבני במלכת היוקרה. VOLVO. כמה קלאסה, יאאאאלה. אמרו לי קחי וולוו, קחי חברה סעי לכנרת, תהני. הזדמנות כזאת לוקחים בשתי ידיים. כך, יצאתי למסע שבת מלכה עם שתיים חברות, אחיות אהובות שלי. הכחול כחול כל כך, גם האדום והירוק. הכנרת מופיעה ככתם ענקי וככל שיורדים כך הירוק משתלט, צמחיה עם שורשים, היסטוריה של ארץ. דיברנו, שרנו, אכלנו טוב, צחקנו בלי סוף, ואפילו הגענו בזמן להשתטח על קברי צדיקות וצדיקים, בבית העלמין כנרת.

06/11/2013

יצאתי למסע שבת מלכה ב VOLVO עם שתיים חברות, אחיות אהובות שלי.

טלוש ממוש, הלא היא טל פריבנר, חברה של חצי חיים. בתקופה הסטודנטיאלית, כשאצלנו במקרר היה דיאט קולה ותותים, תבעה טלוש את המונח “חברת השפע” הפרטי שלנו. בהמשך יצרה מרעיון השפע תורה ומיומנויות כמאמנת מנהלים לעבר השפע שלהם.  We go way back טלוש ואני – מן הסתם עברנו אי אילו דברים לאורך השנים, גם באישי וגם במקצועי, ותמיד שלובות, תומכות ומלוות אחת את השניה. בשני תהליכי אימון מעצימים שעברתי עם טל, בניתי “חזון”. אמנם לא היתה באף אחד מהם VOLVO, אבל אני בהחלט גאה לסמן V על לא מעט מהמטרות שהצבתי לעצמי שם, איתה.

רומן, אפרת רומן, אחותי הגדולה. היא “ה” מתנה ב”ה” הידיעה שקיבלתי ב”הוָיָה“. ב הוָיָה פגשתי את רומן. חברות קצרה יחסית בזמן אך עצומה ועוצמתית. עם רומן הלכתי את ה “ויה דלורוזה” שלה, לא פחות.  סרטן וגירושין (שלה) ואחריהם – לידה של תינוקת אהובה (שלי), החלמה והליכה יד ביד בדרכים מאתגרות. רומן, חזרה מ NY רק לפני יומיים, מהשקת הסטארט אפ האגדי שלה CURE DIVA. ואחרי ימים ארוכים של געגועים והתרגשות, טיול כזה נתפר עלינו כמו הוט קוטור.

רומן וטלוש הן מהשידוכין המוצלחין שלי. והיו לנו לא מעט ימים יחד בשלישיה. אבל טיול בנות ברכב מלכות, לטבריה, בשבת, (בלעדיו…), בהחלט מדובר ברמה חדשה של פאן. יצאנו לחגוג את ההצלחות, את החברות, את החיים.

עופי על עצמך

אני אוהבת לנהוג. ממש אוהבת. נהגתי בלא מעט מכוניות בשנות הכביש שבאמתחתי – היתה הספרדיה תוססת, הספורטאי הגרמני, היתה יפנית מעפאנית וגם יפנית אחת קטנה וזריזה וכזאת מיומנה, שקיבלתי בירושה. ויש גם את ניסים, הג’אמוס של השטח, שקנינו מחקלאי פיקח וקרוי על שמו.

מלכה שוודית לא היתה לי. גם לא נהגתי בכזו. מאז ימי ילדותי בארץ השחורה, כנראה שלא שמתי את ישבני במלכת היוקרה. VOLVO. כמה קלאסה, יאאאאלה.

הזדמנות כזאת לוקחים בשתי ידיים. “נותנים לך קחי, מרביצים לך תברחי”, היה אומר סבא שלי.

אחרי המסע של רומן בתפוח הגדול, המהפך שעשתה טלוש בחייה, ובסופם של שבועיים עמוסי “שגרה” שלי –  המתגרשים והמתחתנים, הילדים, ושלל העיסוקים של החיים – לא יכולתי לבקש לעצמי שבת יותר מפנקת, מפתיעה, נעימה ונשית מזו!

רק יצאנו לדרך וכבר חייבות עצירה ראשונה. קפה מוסקט המתוק באודים. חונות ומתלהבות ממצלמת הרוורס, וקולטות שאנחנו לא פחות מאשר ברחוב “הדקל”. כמה סימלי להתחיל כך את היום.

המארח מאיר פניו לרומן – “ראיתי אותך בטלויזיה, אני ואשתי עקבנו אחרייך ביס דוקו” הוא אומר לה. ורומן היפה חייכה חיוך גדול. ברוווור שצילמתי! עשינו לחיים, ושיהיה לנו אחלה יום כתום כתום!  במהלך ישיבת התפוגזר הגדרנו את היום שלנו כ”פאן פאן לנו במקסימום”, והחלטנו ללכת על הרעיון של “עופי על עצמך, למה לא?”…


מתלהבות מעצמנו, מהיום המדהים שעשתה לנו הארץ, ומהוולוו, יצאנו לדרך -  משתלטות על הפלייליסט ומתחילות “לעוף על עצמנו”, לשיר, לצחוק ופשוט להנות. ובאמא שלכם – “סעו סעו, יש לנו  Volvo v40!!!.” באנו להנות, ואנחנו מהזה יודעות לעשות את זה, חברת השפע זה כאן, נתנו אגוזים למי שיש שיניים, אינדיד!

embedded by Embedded Video

YouTube Direkt

הוולוו V40 משייטת לה מכביש החוף במחלף זכרון – לכביש 70 ליוקנעם. הכחול של הים עוזב את חלוני ומולי נגלה המראה של פורדיס וזכרון שניצבות כמו שער כניסה לצפון המרהיב, מזכירות כמה הארץ שלנו יפה, מיוחדת, מורכבת וקשה.

כשצריך, צריך.

הקפה של הבוקר, התפוגזר והמים משפיעים לנו על השלפוחית. אני נזכרת שלא סתם VOLVO קיבלתי, אלא V40CC – קרוס קאנטרי אחיותיי, אנחנו ת’למה ולואיז, נכנסות לשטח. כשצריך פיפי, גם מלכה עושה בטבע.



אנחנו נוסעות בשבילים המיוערים שסובבים את יוקנעם, רגע לפני הכניסה לעמק יזרעאל. עלינו, טיפסנו, הוולוו מסיעה אותנו כמו על מרבד קסמים, הכל כלכך חלק מצד אחד ויציב מצד שני, לא להאמין שאנחנו בשטח, אשכרה. שור אינאף, גם זו הופכת לעצירה. כלכך היינו מבסוטיות מהעצירה הטבעית הזאת, פתחנו את הבאגז’ ושלפנו פינוקים. הצטלמנו, וצחקנו כהוגן. הצטערתי שאין לי פקל שטח – מחצלת, כיסאות פיקניק, ואפילו ערכת קפה… הבאגז’ כה גדול ורחב, יכול להכיל את כל המוישה אופניק שאני. נקסט טיים, סימנתי לעצמי, – לא לשכוח, יש שטח.

כנרת כנרת כנרת, הרוח לך שר

הדרך לכנרת ארוכה ויפה. הכבישים פתוחים, הצבעים מדוייקים, המוסיקה והשיחה קולחות. אני מכוונת את הcruise control ומרגישה מוגנת, גם מעצמי. יש יופי של gps מובנה, אבל הוא מפריע למוסיקה ואין מה לעשות, הוייז לוקח. הכל במערכת עובד – החיבורים לאייפון, ולאייפוד, וגם דיסק ורדיו, ובהכל אני שולטת מההגה ורומן מהלוח. נוחות שאין לתאר.

הדרך מפוריה לכנרת קסומה. הכחול כחול כל כך, גם האדום והירוק. הכנרת מופיעה ככתם ענקי וככל שיורדים כך הירוק משתלט, צמחיה עם שורשים, היסטוריה של ארץ. אנחנו מתענגות על הדרך והשיר מתאים בול.

embedded by Embedded Video

YouTube Direkt

עוברות את המושבה כנרת, ודוהרות לכיוון בית שאן, כביש 90 , רעבות אש. מהדרך הזמנו מקום למסעדת “צל תמר“.”לשעה 3, על שם דקל”, אלא מה. אצל מלכות, כמו אצל מלכות, גם איחרנו וגם קיבלנו את השולחן הכי טוב במקום! ואיזה מקום שווה זה – נווה מדבר צל תמר. גינה קסומה עם פינות חמד, נחל קטן עם ברווזים צבעוניים. סעדנו את ליבנו ונפשנו בטוב גדול, אחלה אוכל, אחלה מחירים, אחלה שירות. מומלצת באהבה. הזמנו מבחר מנות פתיחה, אנטיפסטי הורס, קרפציו, וקדרת פירות ים להתענג. קינחנו בקדאיף מסקרפונה-מנגו מהמם ואספרסו.

לרגע התרחקתי, הלכתי קצת אל עצמי והסתכלתי עליהן, על החברות שלי. כמה יופי וחוכמה יש בהן, ואיך שיחה שלהן עושה לי נחת ושמחה בלב.

שם על חוף הים יש דקל שפל צמרת

כבר מתחיל להחשיך, ואני צריכה להגיע לבקר את החבר’ה בכנרת. ה V40 גולשת לחניון של בית העלמין כנרת, וחונה ליד הדקל של רחל.

שעת בין ערביים, והקסם, כמו תמיד, באויר. כשסיפרתי לחברי, ד”ר מוטי זעירא, שאני נוסעת לבקר, אמר לי – “אבל לא בשבת ב 18:00, כי יש אסיפת חברים“. בדיחה של קיבוצניקים, אבל ככה יצא שהגענו ממש לפני הישיבה.

רומן לא מאמינה שהבאתי אותה לבית קברות אבל גם היא יודעת שאחותה (אני) צריכה מידי פעם להשתטח על קברי צדיקות וצדיקים, אמהות ואבות האומה, וזורמת איתי…

הכי מרגשים אותי השירים של רחל המשוררת, וסיפור החברות והאהבה המשולש של ברל כצנלסון, שרה שמוקלר ולאה מירון. מקום של מיליון סיפורים. סיפורים של יחסים,  של רעות ואחווה, ציונית ואהבת הארץ, של אומץ ותעוזה, תרבות ואמונה. בעידן שבו לא היו טלפונים, סמסים, וואטסאפ, פייסוש ואינסטוש, ממש לא חברת השפע – אנשים התאמצו באמת – אהבו, ועבדו וכתבו, ונסעו ממקום למקום בארץ שוממה. רבים מהסיפורים שהשאירו אחריהם מלמדים אותנו את ערכה של חברות טובה ואמיצה, ללא תנאים (תרתי משמע). ואני חושבת שגם אנחנו.

אנחנו סופגות את הקסם, ברקע נשמע “שם הרי גולן” של רחל בקולה של חווה אלברשטיין. אני יושבת ליד קברה של רחל, האם-אמא של התרבות העברית. על הספסל, פותחת את תיבת השירים וקצת קוראת. כמה עצב בשירתה. כמה בדידות. ואני חושבת לעצמי – מעניין אם היו לה חברות, לרחל? כי איך אפשר להיות בודדה כשיש לך חברות טובות? ואני מתנחמת בכך שאחותה לידה שם.

embedded by Embedded Video

YouTube Direkt

הַיּוֹם הָלַךְ וְהֶחְשִׁיךְ,

דָּעַךְ הַיוֹם.

זָהָב מוּעָם צֻפּוּ שְׁחָקִים

וְהָרֵי רוֹם. (מתוך “הֲלָךְ נֶפֶשׁ”, רחל)

שימי לב לרמזים שבדרך, תורת הסוד גם שם.

18:00 – ממש כשמתחילה ישיבת החברים, אנחנו יוצאות בדרך הביתה.  מתארגנות על החיווטים – מי להטענה ומי למוסיקה, משקפי ראיה, חשוך, ויש לנו נהיגה ארוכה. בכללי אני לא אוהבת לנהוג בחושך. מרוכזת, הוייז לוקח אותי בדרך 767, דרך חדשה לי ולא מוכרת. עולות בכביש המתפתל, קו הפרדה לבן ואורות יורדים מגיחים אלינו מלמעלה. אני בביטחון, שקט ונוחות, שלא מוכרים לי. אולי זה מהיום והחברותא, ובוודאי שהמכונית עושה את זה – אני נוהגת בלי חשש, המלכה השוודית רגישה אלי, מאיצה יפה, לוקחת את הסיבובים באלגנטיות מופתית, מעלה מעלה בחושך.

ופתאום מולנו שני שלטים לבנים אחד מעל השני –על העליון כתוב “יוקרה” ומתחתיו “סמדר”…. “יוקרה וסמדר”! אנחנו נגנבות! רצינו לצלם אבל הדרך עלתה למעלה למעלה ולרדת אותה רק כדי לצלם את זה, ממש לא התנהגות מלכותית. מיד בגוגל אנחנו מוצאות – בית האבות “יוקרה” נמצא בשכונת “סמדר” ביבניאל. נו, מה תגידו? אפילו מצאתי לי מקום להעביר בו את הזקנה, ליד החברות והחברים בכנרת. כן, כן, אנחנו נזדקן. ואנחנו מסכימות כולנו, שגם בזקנה, כדאי שנהיה יחד, עם קלנועית ולא הליכון, והכי כדאי קלנועית וולוו! קלאסה ויוקרה עד הסוף.

סגירת מעגל מושלמת לשיר ששמענו בתחילת היום- One day baby we’ll be old

embedded by Embedded Video

YouTube Direkt

אם כבר, אז ב volvo

חזרתי הביתה מלכה עייפה ומרוצה.

בבוקר, אחרי פיזור הילדים, אני מעמיסה מדיח, פתאום תופס אותי כאב עז בתוך תוכה של השכמה השמאלית. וזה מתגבר ותופס יותר, בקושי מרימה את עצמי, קשה לי לנשום. שמייח. מה זה השטויות האלה עכשיו? שבוע חדש, ויש לי חתיכת יום – להחזיר את המלכה השוודית, יום שלם של עבודה ופגישות בתל אביב, ואיכשהו לחזור הביתה.

אוי לי ואבוי לי, אולי מרוב ה”לעוף על עצמי” נתפסה לי הכנף? אולי זו קארמה רעה שאומרת לי – ” מותק, נהנית יותר מידי, עכשיו תשלמי על זה…” Its pay day” אחותי.

לבושה ומאורגנת, עם התיק המלא והלפטופ נכנסת לוולוו. מלכה כואבת ודואבת, דקל שפל צמרת…

יוצאת לדרך, מהורהרת משהו. וממש ברמזור האחרון לפני הבית של המלכה השוודית, עולה ברדיו השיר “התשמע קולי, רחוקי שלי”. ואני אומרת לה תודה לרחל, על הליווי בדרך, על המילים והשורשים, ומזמינה אותה להיות חברה שלי, כי אין על חברות.

embedded by Embedded Video

YouTube Direkt

בערב הרופא שואל אותי  - עשית איזו תנועה לא נכונה? אולי פעילות פיזית? ונזכרתי שיום לפני הוולוו, הרבצתי כמה שעות טובות של ספונג’ה, כביסה וניקיונות. גם כן מלכה…

דבר אחד ברור לי – אם את לא מלכה באמת, וגם את נתפסת עושה פעילות בלתי מלכותית בעליל ואפילו נתפס לך, כשאת נוהגת -  לפחות תנהגי בוולוו, עופי על עצמך, ותהיי מלכותא כל הדרך.

*

לעוד פרטים מרהיבים על הוולוו V40 CC החדשה - לחצו כאן


עוד מהבלוג של סמדר דקל נעים

תצוגה מקדימה

שוות אבל פחות. יום האשה 2016

יום האשה הבינלאומי – 8 במרץ 2016 כ"ח אדר א' תשע"ו. שמתי לב שהשנה יום האשה הוא ב כ"ח באדר. וחשבתי על המילה הזאת "כח". על כח בכלל, ועל כח נשי בפרט. יש משהו בחיבור של היום הזה, עם...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

רוח ים במכמורת. חַדְרִי הֶחָדָשׁ

הנעים שלי חוגג יום הולדת בחורף. תמיד באיזור של ט"ו בשבט ופורים, יום המשפחה וולנטיינס.  הוא חורף. אני אביב. הוא אוויר. אני אש. במיוחד בימי הולדת אנחנו משדרים על תדרים שונים. אני – תנו לי את כל החברות והחברים שלי, להזמין, לארח,...

תצוגה מקדימה

אפיה, כשרות ואחוות נשים

 מחר, רגע לפני תענית אסתר, אני עולה לירושלים למפגש האחרון והחגיגי של "חֵידר משלך" (של מכון הרטמן)– בית מדרש לנשים חילוניות ודתיות העוסק...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה