הבלוג של סמדר דקל נעים

דינא דמלכותא

אשה ישראלית ויהודיה. מגשרת, עורכת דין ועורכת טקסים. מחתנת, מגרשת וחוזר חלילה. בלוג על משפט ותרבות, דין וטקס. על זוגיות ומשפחה. יהדות ודמוקרטיה. על הגשרים של החיים.

עדכונים:

פוסטים: 52

החל מפברואר 2012

על החלום שנשבר לנו לפני 18 שנים בכיכר מלכי ישראל ועל החלום שמתגשם היום ברחבת הכותל.

04/11/2013

היום, ה 4.11.13. שמונה עשרה שנים לרצח רבין. א’ כסלו תשע”ד – 25 שנה לתפילת נשות הכותל.

הלב שלי היה היום בירושלים. כבר כמה ימים הוא רוצה לשם.

הלב המאמין המקווה, הישראלי והיהודי שלי שם באבנים הגדולות עם הנשים עטופות הטליתות הצבעוניות.

הלב כמה נוכח ההחמצה להגיע לשם. היום יותר מבכל ראשי החודשים האחרונים.

מאי 2013. ראש חודש סיוון, לפני חצי שנה בדיוק, היה יום שישי.

באותו יום, סדנה “לקראת חופה” של הויה בירושלים. הזדמנות. לעלות מוקדם בבוקר לירושלים, להגיע לתפילה, ומשם להמשיך לסדנה ב”אלול”.

התקשורת והרשת התריעו – רב הכותל יצא בקריאה להביא מכל הארץ תלמידות אולפנה חרדיות לכותל לחסום בגופן את רחבת עזרת הנשים ולמנוע מנשות הכותל להתפלל, לאחר שבית המשפט אישר את תפילתן ונתן בכך את האות למשטרה להפסיק לעצור אותן ולאפשר את תפילתן. היתה ציפיה דרוכה.

פקקים שלא מהעולם הזה. בפוקס מצאתי חניה. מלאאא אברכים בכל מקום. חונה. הולכת הולכת הולכת נרגשת בדרך לכותל.

מלאאאא משטרה. המוון צעירים וצעירות חרדים וחרדיות. ומעגל שוטרים מקיף את המתפללותים עם נשות הכותל.

עזרת הנשים מלאה בבנות אולפנה ונשים חרדיות. נשות הכותל ברחבה העליונה. אוירה מתוחה, תקשורת, משטרה, צעקות, משרוקיות, כיסאות עפים מידי פעם, שקיות מים (או שתן אמרו לי…), כוסות קפה מושלכות.

לא הפסקתי לצלם.

מידי פעם גם הצטרפתי לתפילה, לשירה. מילים מוכרות במנגינה חדשה, בקולות רכים, בשפה נעימה. שירת התקווה בסוף התפילה, לאחר הנחיית ענת הופמן לסדרי היציאה, היתה מרגשת עד דמעות. היציאה בליווי שוטרים, במסדרון מוגן, כשמסביב אברכים צועקים ומקללים ויורקים. משער האשפות נכנסו הנשים לאוטובוסים שהסיעו אותן משם.

ואני. אני בדרך לאוטו שלי, עולה ברגל בכביש בו תכף יעברו האוטובוסים ומכל הכיוונים רצים לעבר האוטובוס אברכים עם שנאה בעינים. טרפת.

אני קולטת שעוד רגע אני בתוך תופת של שקיות זבל שיושלכו על האוטובוס שמאחורי. מגבירה צעדיי למעלה, האברכים רצים בכיוון נגדי ומקללים, גם אותי – “זונה נאצית” “חרא” זבל של גויים” וכאלה מילים טובות. אני רצה, בעליה, אני … על האוטובוס שמתחיל בנסיעה מושלכות שקיות זבל, דופקים עליו, צועקים. איזה פחד. האוטובוס עובר אותם, ועוד אחד אחריו, משאירים מחוץ לשער האשפות המון שחור לבן זועם, הם חולפים על פני. ואני עומדת וצופה במחזה. המומה. גאה. מעריצה.

באותו יום הבנתי את גודלו וחשיבותו של המאבק הזה של נשות הכותל. מאבק עיקש של שנים על גבי שנים. חודש אחרי חודש, כולל מעצרים ומשפטים והשפלות והמון ביקורת ציבורית.

מאז, בכל ראש חודש אני נעצבת שלא יכולה להיות. היום במיוחד.

מאבק ליברלי קלאסי – מהראויים שיש

כעבור שבועיים, קיימנו את הכנס ה – 6: “נשים וטקסים במרחב הציבורי” ובו את המושב “חוק וטקס” עם ד”ר אורית קמיר וגלעד קריב. דיברנו גם על נשות הכותל שהוגדר כמאבק ליברלי קלאסי מהראויים שיש.

אורית קמיר ציינה שבגלל הניחוח הדתי, החילונים מתקשים לתמוך במאבק הראוי הזה, אבל זהו בהחלט מאבק שעושה שינוי ומקרב אותנו לערכים שאנחנו מבקשים להגשים.

גלעד קריב אמר שהמאבק על רחבת הכותל הוא אמצעי ולא מטרה. הדרכים יוצאות משער האשפות לכלל ישראל והעולם – בתמונות וסיקור תקשורתי. יש ניראות של נשים עטופות בטלית בזירה הציבורית והנכחה של הדברים הלא מדוברים. מאבק שמשנה את עולם הדימויים היהודי.

***

25 שנים שנשות הכותל נאבקות למען שיוויון וחופש דת גם יחד. והנוכחות שלהן בכותל, עם הטליתות בתפילה מרגשת, קיימת, נוכחת.

היום היו בכותל כ 1000 מתפללות בעזרת הנשים. איזה מראה! עקבתי, ראיתי, ובכיתי מהתרגשות ומהחמצה. כמה הייתי רוצה להיות שם.

וכך כתבה חברתי מירה רגב שהיתה שם -

“איך גויות יודעות להתפלל ככה…” צעקה אשה מעלי היום בכותל, בעוד בנות נצמדו אלי כשהן מנסות לעקוב אחר הסידור
את אלו ואת אלו… הנשים החרדיות שבאו לצעוק ומצאו את עצמם משתהות, ותלמידותי היקרות שהביטו על הנשים העטופות בטליתות , הפתיעה עוצמת השירה, עדינה כ”כ ונשמעת למרחקים… מתגברת על הצעקות
ככה מחוללים שינוי… מעורר השראה.
אני מודה לכך שזכיתי היום להיות בדור הזה, במקום הזה, עם הנשים הללו

ואני חושבת על רבין ועל החלום שנשבר לנו לפני 18 שנים. ועל נשות הכותל והחלום שמתגשם לנו היום. כן לשלום לא לאלימות ומי שמאמינה, לא מפחדת.

חודש טוב שיהיה, והלוואי שנפגש בכותל ברו”ח הבא.

וזה שיר לחולמות. למי שמאמינה במשהו טוב בכל דבר שהיא רואה.

abba – I hava a dream

עוד מהבלוג של סמדר דקל נעים

תצוגה מקדימה

מלכותא בדרך

יצאתי למסע שבת מלכה ב VOLVO עם שתיים חברות, אחיות אהובות שלי. טלוש ממוש, הלא היא טל פריבנר, חברה של חצי חיים. בתקופה הסטודנטיאלית, כשאצלנו במקרר היה דיאט קולה ותותים, תבעה טלוש את המונח "חברת השפע" הפרטי שלנו. בהמשך יצרה...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

שוות אבל פחות. יום האשה 2016

יום האשה הבינלאומי – 8 במרץ 2016 כ"ח אדר א' תשע"ו. שמתי לב שהשנה יום האשה הוא ב כ"ח באדר. וחשבתי על המילה הזאת "כח". על כח בכלל, ועל כח נשי בפרט. יש משהו בחיבור של היום הזה, עם...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

רוח ים במכמורת. חַדְרִי הֶחָדָשׁ

הנעים שלי חוגג יום הולדת בחורף. תמיד באיזור של ט"ו בשבט ופורים, יום המשפחה וולנטיינס.  הוא חורף. אני אביב. הוא אוויר. אני אש. במיוחד בימי הולדת אנחנו משדרים על תדרים שונים. אני – תנו לי את כל החברות והחברים שלי, להזמין, לארח,...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה