הבלוג של סמדר דקל נעים

דינא דמלכותא

אשה ישראלית ויהודיה. מגשרת, עורכת דין ועורכת טקסים. מחתנת, מגרשת וחוזר חלילה. בלוג על משפט ותרבות, דין וטקס. על זוגיות ומשפחה. יהדות ודמוקרטיה. על הגשרים של החיים.

עדכונים:

פוסטים: 52

החל מפברואר 2012

שני בערב, קבוצת אמהות של בנות כיתה ו’ יושבת במרפסת בהרצליה, מנסות להתארגן על פעילויות לשנת בת המצווה. תוך כדי השיחה עולה רעיון לקחת את הבנות לבית הכנסת הרפורמי החדש שנפתח לידנו -

“ומה? ישימו להן טלית וילמדו אותן להניח תפילין?” אומרת א’.

“אני בעד בית כנסת אבל לא בכזה מקום, זה מוגזם כל מה שעושים שם הרפורמים” עונה לה ב’.

“מה, את דוסית?” שואלת הראשונה.

האוזניים שלי פתוחות לרווחה לחילופי הדברים בין השתיים. שיחה קצרה שמעלה כלכך הרבה סימני שאלה של זהויות ותרבות – בקצה האחד החילונית ש”שונאת כל מה שקשור לדת“, ובקצה השני, החילונית-המסורתית, ה”דוסית”, שטוענת “אני מחנכת את הבת שלי על תורה בהתאם למסורת שגדלתי עליה, וזו לא הדרך של נשים וטליתות“.

כשאנחנו מדברות על פעילויות לבנות שקשורות ליהדות יש את – “זה דתי מידי, זה חופר, זה לא יעניין אותן” וגם זה – “קצת תרבות ומקורות יהודיים לא תזיק, גם לנו”. לכי תייצרי קונצנזוס במיקרוקוסמוס חילוני. בגלל שאנחנו לא דתיות, אנחנו נמנעות. בשביל לא מעט חילונים יהדות = דת ולכן, לכאורה, היא לא חלק מהחיים שלנו. אנו תופסות עצמנו כלא מבינות, ולכן עוזבות את זה וזהו. והאמת, חבל.

אנחנו חוששות מ”הבת מצווש”, מקטרות על זה ומשתפות פעולה. כי באמת הכי פשוט לקחת את הילדה לבוק, איפור ומניקור, דיסקו, בר אקטיבי וזיקוקים ונסגור עניין עם סיפור המצווה. עזבו אתכן מזהות, יהדות, ערכים, דרשה, תורה, וכל הפמיניזם שמממיניזם. ובטח שאין מה לדבר על בית כנסת, זה לבנים. בת מצווה זה רק שם של יומולדת 12. בואו נניח את היהדות בצד, זה בעייתי מידי ומורכב. תכלס – אנחנו נשים חילונית, מה לנו ולזה ומה אנחנו מבינות בכלל?

ואני שואלת את עצמי מה יכול לגשר על הפער בין שתי הגישות הללו? מצד אחד – הסלידה מהדת והסטיגמה “דוסית”, ומצד שני – הקיבעון ה”מסורתי” שחי בשלום עם הרעיון שמה שלימדו אותנו על מקומן של נשים ביהדות הוא ראה וקדש. לנשים אין נגיעה בתורה או בלימוד והגות, הן צריכות לגדול להיות יפות כדי שאפשר יהיה לחתן אותן. אז זהו, שלא.

“השמיעיני את קולך” (שיר השירים)

במקרה (או שלא), באותו ערב חזרתי מכנס “אשה ויהדותה” של ארגון “קולך”, מלאה בחוויות. כנס מרתק, של פמיניזם דתי יהודי. יום שלם עם נשים דתיות, הותיר אותי נפעמת. מהכוח הנשי. השיח. החוכמה. הרצינות. רוח הלחימה, הפעילות. החיבור בין היום הזה ובין השיחה בערב על המרפסת גרמו לי להבין שלחילוניות יש כלכך הרבה מה ללמוד מה”דוסיות” האלה. וכדאי לנו לפחות להתחיל בלהקשיב.

קבוצת הפייסבוק “אני פמיניסטית *דתיה* וגם לי אין חוש הומור” ובקיצור – הפדלחו”שיות, מונה למעלה מ 4500 חברות. זו כנראה הקבוצה הכי פעילה בפייסבוק בישראל, שגם יוצאת מגבולות הרשת ומשפיעה על חיי היום יום של נשים בחברה הדתית על כל גווניה ובכל המעגלים – האישי, המשפחתי, הקהילתי והחינוכי. בקבוצה פעילות נשים דתיות מכל הזרמים והמגזרים (וגם חילוניות וגם גברים….) המחוייבות לערכים של שיוויון, ללא קשר לעניינים פוליטיים. (להרחבה – ב”אודות” בקבוצה).

בכנס “קולך” קיימו הפדלחו”שיות את המושב מסכן בעלה ויהללה“. בניצוח מושלם של נשים וטכנולוגיה, חוויה שקשה להסביר במילים – החיו את הקבוצה מהרשת בתוך אולם מלא מפה לפה. שילוב של פיצ’ים, נאומים, קטעי קישור, סטנד אפ, מצגות, תפילה, שירה, וכל זאת עם התרחשות סימולטנית בקבוצה ברשת. היה מעניין, מרגש ומאד מאד מצחיק.

הפדלחו”שיות עובדות כקומנדו נשי. משלבות כוחות ומקיימות דיונים, תוכן בהתאם לתקופה (למשל השבוע בסוכות – מזמנות אושפיזות), תמיכה הדדית, שיתוף והכל עם המון הומור. עילאיות ומתנשאות, אבל בצניעות. לפני כמה חודשים, חשפו במסגרת הקבוצה את תופעת ההטרדות והפגיעות המיניות בחברה הדתית וגל של סיפורים שטף את הרשת בקריאה לשינוי חינוכי וערכי.

יש בקבוצה הזאת סולידריות נשית אמיתית ועוצמתית שמבקשת תיקון. הן פורצות את גבולות הרשת ונותנת תקווה לחברה כולה כי הן משנות את השיח, את החשיבה ובעצם, משנות את הפרקטיקה של היהדות.

אז למה אני מתלהבת כלכך מהפדלחו”שיות? כי דרך הדיונים שלהן אני סופגת יהדות (חגים, שבת, מנהגים, מקורות, טקסים). כי אני נחשפת לעולמן וכל הדעות הקדומות והסטיגמות (אם היו לי), נעלמות. כי אם פעם חשבתי שיש דברים ביהדות שהם כזה “ראה וקדש”, היום אני מבינה שהם לא, וזה ממש מרגיע. ובעיקר – כי הן מהפכניות ואמיצות ומצחיקות כלכך (כשאני מצליחה להבין את ההומור).

בחג הזה יש חגיגת אושפיזות אצל הפדלחו”שיות – הקבוצה מלאה בסיפורים על אושפיזות שהחברות מזמנות להן ולקבוצה. האושפיזות שלי לסוכות תשע”ד הן הן – הפדלחו”שיות. ואני מציעה וממליצה לכל החילוניות לדגום מעט מהסיפור הזה. בטוחה שתצאו עם נקודת מבט חדשה, וגם עם חיוך.

ממליצה לצפות בכל הקטעים ממושב הפדלחו”שיות בכנס “קולך”  - “מסכן בעלה ויהללה”

ובמיוחד הדברים הבאים:

שלומית נעים-נאור, “פמיניזם דתי לא מצחיק אותי” - מסכמת את הרציונל של המאבק הפדלחו”שי ואומרת בין היתר כך: גם אם תהיה לנו ראשת ממשלה, ראשת עיר, ראשת אופוזיציה ונשיאת בית המשפט העליון ביחד – עדיין גבר אחד יכול לעגן אישה ולמנוע ממנה חיים שלמים”.

חנה פנחסי על הייחוד של הקבוצה והתקווה שיש בה לתיקון לחברה כולה, כאן

יונתן האורד מתפלפל על השפה הפדלחו”שית, כאן

ולקינוח – שרון מייבסקי, בפרודיה קורעת מצחוק, כאן. ובבלוג “דוסה פמיניסטה”

אני מאמין / שאול טשרניחובסקי

“שחקי שחקי על החלומות,
זו אני החולם שח.
שחקי כי באדם אאמין,
כי עודני מאמין בך.”

שחקי שחקי – רונה קינן

עוד מהבלוג של סמדר דקל נעים

תצוגה מקדימה

מלכותא בדרך

יצאתי למסע שבת מלכה ב VOLVO עם שתיים חברות, אחיות אהובות שלי. טלוש ממוש, הלא היא טל פריבנר, חברה של חצי חיים. בתקופה הסטודנטיאלית, כשאצלנו במקרר היה דיאט קולה ותותים, תבעה טלוש את המונח "חברת השפע" הפרטי שלנו. בהמשך יצרה...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

שוות אבל פחות. יום האשה 2016

יום האשה הבינלאומי – 8 במרץ 2016 כ"ח אדר א' תשע"ו. שמתי לב שהשנה יום האשה הוא ב כ"ח באדר. וחשבתי על המילה הזאת "כח". על כח בכלל, ועל כח נשי בפרט. יש משהו בחיבור של היום הזה, עם...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

רוח ים במכמורת. חַדְרִי הֶחָדָשׁ

הנעים שלי חוגג יום הולדת בחורף. תמיד באיזור של ט"ו בשבט ופורים, יום המשפחה וולנטיינס.  הוא חורף. אני אביב. הוא אוויר. אני אש. במיוחד בימי הולדת אנחנו משדרים על תדרים שונים. אני – תנו לי את כל החברות והחברים שלי, להזמין, לארח,...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה