הבלוג של סמדר דקל נעים

דינא דמלכותא

אשה ישראלית ויהודיה. מגשרת, עורכת דין ועורכת טקסים. מחתנת, מגרשת וחוזר חלילה. בלוג על משפט ותרבות, דין וטקס. על זוגיות ומשפחה. יהדות ודמוקרטיה. על הגשרים של החיים.

עדכונים:

פוסטים: 51

עוקבים: 25

החל מפברואר 2012

כמו בתוך ענן, קצת משועשעת, מעט המומה. מרגישה את העוצמה ולגמרי יודעת שמה שקורה כאן זו רק עוד דוגמא – לכוח, לעוצמה ולכל המרחבים והאפשרויות שבהן נשים עושות שינוי. גם ערב של גלאם מספק לי הוכחה לכך שעת נשים הגיעה. כבר לא חלומות באספמיה.

31/01/2018

קמה בבוקר, אחרי שצעדתי על מסלול הדוגמנות ואני בלי קול. אין. הלך הקול שלי. הלך. נמוג. נעלם.

הולכת. אני מדגמנת טלי קושניר.

הולכת מדגמנת. שמלה: טלי קושניר. צילום: אסף רחמים

תשתקי אני אומרת לעצמי. תשתקי קצת. הוא יחזור.

ואולי הקול שלי שהלך אחרי שהלכתי לי על המסלול, בא להזכיר לי את העיקר – שהכלי שלי בעולם הזה הוא הקול שלי. כן, כן, אני אולי אשה יפה, מהממת והורסת, דיוה לה ויוה, מלכה, אלופה שיכולה “להחזיק בגד” ולצעוד על מסלול כמו גדולה, בלי להתבייש ואפילו לעוף על עצמה, אבל בסופו של יום (וגם בתחילתו) אם אני לא יכולה לדבר, וואלה, אני אבודה. קלולס. דקל דוגמנית דמיקולו. אומללה.

 יומיים לפני התצוגה נפלתי למשכב. גמורה מחוקה במיטה, עם שפעת מרושעת, לא מצליחה להרים את הראש מהכרית, מריצה מחשבות על פרישה מוקדמת מעולם הדוגמנות והגלאם המושלם. אמא שלי, כפרה עליה, העמיסה עלי שלל תרופות, מרקוף ומגוון שיקויים. וכך הצלחתי להקים את עצמי ביום הגדול להתאפס על החיים ולצאת לאיוונט הלוהט. כי תכלס, לא היה מצב בעולם שאפספס את המאורע החד פעמי הזה. עמוסה איבופרופן, כמוסות פלא ואדרנלין של התרגשות – הפקדתי את עצמי לתעשיית היופי, עם הפן והבייבי ליס שיער גדול, והאיפור סמוקי דרמה שהתקינה לי פרלה.

הייתי אחרונה להתאפר, אחרונה להתלבש ואפילו פיספסתי את התמונה הקבוצתית עם כל הנשים הדוגמניות לרגע. חבורת העילית המובחרת שזכיתי להיות חלק ממנה. מה אגיד ומה אומר… 26 נשים יפות, מוכשרות, מוצלחות, פעילות, אמיצות. כן, כן, אמיצות. כי צריך או אומץ או רוח שטות כדי להשתתף בדבר כזה ככה סתם באמצע החיים.

לי זה קרה כמו כל הדברים המופלאים המפתיעים והמרגשים שקרו לי בסלונה מאז שפתחתי את הבלוג שלי לפני 6 שנים.  קרין, הדודה פטוניה הראשונה לשמה, היא רוקמת החלומות, לא מפסיקה להניע ולהפתיע. “בלוג משנה חיים” זו לא סתם אמירה. זו אמת לאמיתה.  פטוניה הזמינה אותי לבית השגריר השווייצרי, נתנה לי VOLVO לסופ”ש טיול מלכותא  מושלם עם חברות, פינקה אותי בקליניק, והכי מהכל – שידכה לי את דיתי לקום מהספה  ולרוץ איתה. כל דבר כזה הוא תמיד שילוב של שיווק ותוכן ועבורי אתגר כתיבה לחבר את המוצרים או החוויות שאני זוכה בהן ל”אני מאמינה” שלי. לאג’נדה, לידע, להויה שלי. וחוץ מזה, אם לומר את האמת הכי אמיתית -  Girls Just Wanna Have Fun , ככה או לא?

ברור שכשפטוני אומרת לי “דקלוש תתייצבי” – אני מתייצבת. “כן בכיף” תהיה תמיד התשובה שלי להצעות המקוריות / מוזרות שלה. כי רק טוב יוצא מזה. כן כן.  פטוניה היא הפייה שלי. אני יודעת שהיא לא רק שלי, אבל זה בסדר. אני חולקת. באהבה. וגם הפעם אני מיד אומרת לה כן, ורק אחרי חושבת ושואלת את עצמי מה למה איך ומה? רק אלוהימא יודעת, והיא גם תעזור אני מאמינה…

הרי מכל החלומות שאי פעם היו לי (והיו לי ויש לי ברוכהשם), אפילו פעם אחת לא חלמתי על דוגמנות. זה בכלל לא עבר לי, אפילו לא בקצוות של החלומות.

אבל השנה, שנת תשע”ח– בשבילי היא שנת ח’ החיים.  כי חבל על הזמן. ואין מה לחכות, החיים עם עכשיו חלים ומחוללים ומה אנחנו כולנו צריכות ורוצות לנו אם לא חוויות, חידושים וחדשות? (או אולי בעצם קצת חופש מכל הטרפת הזאת?) והאמת, חשבתי לעצמי, זה עשוי להיות פשוט קטע משעשע. קורע. בכל זאת, אני חתיכת אשה גדולה עם גוף שופע. וברור שאם דיתי שלי בפנים(עידית תמיר -ע”ע “קמות מהספה“) , אני זורמת. רצה איתה יד ביד, כתף לכתף, כמו שאני רגילה. מה כבר יכול להיות. רק לא ליפול על התחת, זו באמת פאדיחה קשה.

נפתחה קבוצת מסנג’ר שקיבלה גיבוי של קבוצת וואטסאפ ותמיכה בצורת קבוצה סודית בפייס. ולאט לאט התחלנו לגלות את השמות, ומי אולי אנחנו מכירות. דריה ודולי ורותם ורונית וגם בטי שאנחנו בעצם קצת משפחה, מהצד של הנעים.  והשמות התחברו לפרצופים באייקונים דיגיטליים עגולים, וכל זה מתנהל במימד כתוב, של רשת גועשת. חבורת נשים דיגיטליות בעסקים  ובחיים. כל אחת שודכה למעצבת ולמדידה אישית עם גילי הסטייליסטית המשגעת. ההתרגשות וההתרחשות החלה, הזמן קרב, קבענו פגישת דוגמניות לחגוג ולהכיר. גבירה האחת והיחידה אירחה אותנו בביתה, נטע לי הכינה משחק היכרות וחבילה שעברה מאחת לשניה וסיפרה מי היא, למה ומה כל זה בשבילה. כמובן שכל אחת הביאה דבר תקרובת לשולחן, וכך זה פשוט קרה. נהיינו חבורה. הקסם הזה שנרקם ומתגבש – בעיניים, בשיחה, בהקשבה, במפגש של נשים שממלא אותך השראה, חיבור ושמחה. ושוב ההבנה הכלכך ברורה הזאת שנשים הן ללא ספק,  הדבר הבא על כולנו לטובה.

נשים אמיתיו. דוגמניות

 

כך נתפר לנו ערב עוצמתי של מכוניות יוקרה, אופנה עילית, ודקלה הכובשת והחד חד חד פעמית – חבורה של נשים שההתקבצה לה יחד בחסות הסלון הכי שווה במדינה, בניצוחן של קרין הפייה, ליאת הקוסמת, אימי ורונית ושירה וכל הצוות המופלא של סלונה. שיודעות להוציא את התוכן הכתוב לחיים האמיתיים. לעשות את החיבורים ולשנות את המציאות. לקחנו את ההגה לידיים ועלינו על המסלול. 26 נשים כל אחת עם הייחוד והשואו שלה, מודל שמחזיקה יצירת אופנה ודוגמא לאשה חזקה שיוצאת לדרכה ללא מורא. כל אחת והסיפור שלה, הדרך שבה היא הולכת. זה לא מובן מאליו כל הטוב הזה שהיה שם. תמיכה וחיבוק ופירגון שרק נשים יכולות לתת אחת לשניה ולעשות יחד משהו גדול יותר ממה שכל אחת תיארה לה בעצמה ולעצמה. אחווה נשית, חברויות וחיבורים שניצתו, ומאז זה רק הולך ומתגבר. עזרה, וסדנה משותפת, וסיוע בהגשמת חלומות ושאיפות, חיבורים ומינופים. כי ככה זה נשים.

ואני, חווה את זה כמו בתוך ענן, קצת משועשעת, קצת המומה. מרגישה את העוצמה ולגמרי יודעת שמה שקורה כאן זו רק עוד דוגמא – לכוח, לעוצמה האדירה ולכל המרחבים והאפשרויות שבהן נשים עושות שינוי. כן כן. גם ערב של גלאם מספק לי הוכחה לכך שעת נשים הגיעה. כבר לא חלומות באספמיה.

עם המעצבת טלי קושניר בסטודיו

עם המעצבת טלי קושניר בסטודיו

לבשתי שמלה של המעצבת הצעירה והכה מוכשרת טלי קושניר, שמעצבת בגדים בהשראת בגדי עבודה ותרבויות רחוקות. מוטי רייף מלך מלכי התצוגות והדוגמניות אמר ללכת מהר ולפי הקצב, עם גב זקוף ורגל אחרי רגל. הוא גם אמר לחייך בגדול ולא לעשות פרצופים. וכך עשיתי במלוא הכוח והמרץ – מי אם לא  אני הולכת אז הולכת!!! מרוב התרגשות לקראת סוף מסלול, כשראיתי את פטוני עם חיוך לב הזהב הרחב שלה, ברחה לי פרצופית ככה במיוחד בשבילה… מקווה שמוטי לא שם לב לטעות של הטירונית, ואולי, אולי,  יזמין אותי להשתתף בשבוע האופנה או איזושהיא תצוגה. כי אחרי אתמול, אני מה שנקרא – “תינוקת שנשבתה”.  מתי שיבקשו ממני אני מוכנה ומזומנה לשתוק ולהיות יפה, לעלות על המסלול ולצאת קצת מהשגרה. כי לא משנה איך ומה העיקר שאני הולכת,  הולכת מחתנת, הולכת מגשרת, הולכת מדברת והולכת חופרת. ”עגלה מלאה”(*) גדולה וגאה.

יומיים אחרי ואני בשתיקתי, ט”ו בשבט הגיע, הניצנים ממש נראים. מנסה לברר עם עצמי מה כל זה בא ללמדני, מה נבט בי, מה חדש ב אם בכלל.

 נוטה להאמין ש “אוּלַי זוֹ רַק פְּתִיחָה לְמַשֶּׁהוּ אַחֵר” שירו של חיים גורי ז”ל, שהלך מאיתנו ממש היום.

אין לי אלא לומר, אמנם בלי קול, אבל מכל הלב -

המון המון, המון תודה.

 

(*) עגלה מלאה - מונח שמבטא את תפיסת העליונות התרבותית של הדתיים על החילוניים. תנועת ההתחדשות היהודית של החילונים באה ואומרת – אנחנו ממלאים וממלאות את העגלה שלנו, והיא מלאה כל טוב.

חמורו של משיח רתום לעגלה המלאה.
החזון איש אמר לבן גוריון:
“עגלה מלאה ועגלה ריקה נפגשות על גשר.
כלום לא דין הוא שתפנה העגלה הריקה את המקום לעגלה המלאה?”.
לדעת החזון איש -  החילונים הם עגלה ריקה, והדתיים – עגלה עמוסה בתורה ומצוות.

 

עוד מהבלוג של סמדר דקל נעים

תצוגה מקדימה

מלכותא בדרך

יצאתי למסע שבת מלכה ב VOLVO עם שתיים חברות, אחיות אהובות שלי. טלוש ממוש, הלא היא טל פריבנר, חברה של חצי חיים. בתקופה הסטודנטיאלית, כשאצלנו במקרר היה דיאט קולה ותותים, תבעה טלוש את המונח "חברת השפע" הפרטי שלנו. בהמשך יצרה...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

שוות אבל פחות. יום האשה 2016

יום האשה הבינלאומי – 8 במרץ 2016 כ"ח אדר א' תשע"ו. שמתי לב שהשנה יום האשה הוא ב כ"ח באדר. וחשבתי על המילה הזאת "כח". על כח בכלל, ועל כח נשי בפרט. יש משהו בחיבור של היום הזה, עם...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

רוח ים במכמורת. חַדְרִי הֶחָדָשׁ

הנעים שלי חוגג יום הולדת בחורף. תמיד באיזור של ט"ו בשבט ופורים, יום המשפחה וולנטיינס.  הוא חורף. אני אביב. הוא אוויר. אני אש. במיוחד בימי הולדת אנחנו משדרים על תדרים שונים. אני – תנו לי את כל החברות והחברים שלי, להזמין, לארח,...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה