הבלוג של סמדר דקל נעים

דינא דמלכותא

אשה ישראלית ויהודיה. מגשרת, עורכת דין ועורכת טקסים. מחתנת, מגרשת וחוזר חלילה. בלוג על משפט ותרבות, דין וטקס. על זוגיות ומשפחה. יהדות ודמוקרטיה. על הגשרים של החיים.

עדכונים:

פוסטים: 43

החל מפברואר 2012

מסתבר שאנחנו לא יכולות לסמוך על מערכת הצדק שתעשה צדק. אנחנו צריכות להמשיך לחנך את בנותינו שהן חזקות ומצויינות ואמיצות ושוות. ושיתלוננו. וגם – להיות אחראיות ולהשגיח על עצמנו. בעקבות פרשת בוכריס והויכוח על “מה נכון להגיד לבנותינו” – אני מציעה מסר רחב, שתואם את מציאות החיים ואת הרעיון שנשיאה באחריות שלי על עצמי, לא גורעת מאחריות של מישהו אחר על מעשיו האסורים כלפיי.

01/12/2016

Artists-impressions-of-Lady-Justice, (statue on the Old Bailey, London)

Artists-impressions-of-Lady-Justice, (statue on the Old Bailey, London)

ענת לב אדלר העלתה סרטון שפורסם בדף הפייסבוק של ידיעות אחרונות והיא אומרת שם לבת שלה– תגידי למפקד שלך שאת לא מוכנה לעבור על מסמכים ב 12 בלילה, גם במחיר שתואשמי בסירוב פקודה.

יש אומרות שהמסר של אדלר שגוי ומוטעה. שזה מחזיר אותנו שנים אחורה. שהמסר – “תשמרי על עצמך ותיזהרי שם בחוץ” הוא כזה שמקבע את המצב שהיה פעם לפני שעשינו צעדי התקדמות משמעותיים בנושא של הטרדות ותקיפות מיניות. שזה נרטיב שאומר לבנות שלנו – “האחריות על הפגיעה היא עליכן” וזה מסר שגוי. ושצריך לחזק אותן – להגיד להן שהן שוות, ויכולות וחזקות ואמיצות ונפלאות ונהדרות ואם מישהו פוגע בהן הוא אשם והוא רשע והוא לא מוסרי ושהחוק ומערכת המשפט תגן עליהן ותעניש אותו. ושהמסר שמביעה ענת לב אדלר הוא טעות. שגוי. אסור לשימוש.

אני לא מסכימה עם הטענה הזו.

לא לפני הרבה זמן, חברה שלי מעדה בארוע כלשהו ונקעה את הרגל. היא היתה על עקבים, היא דילגה על איזו טריבונה ונפלה. כשישבנו אצלה וניסינו לנחם, ולהקל על הכאב הפיזי והמצברוח המחורבן, לא יכולנו להמנע מהדיבור הכה טבעי “איך זה קרה לי” “איזו שטות עשיתי” “איך לא שמתי לב”. חבר חכם סיכם את הכל באמירה קצת פולנית, אבל הו כה נכונה – “צריך להשגיח”.

מאז אני משתמשת בזה הרבה ובהקשרים שונים. צריך להשגיח. להשגיח על עצמנו. להיזהר.

אני מסכימה עם הסר של המתנגדות לדבריה של אדלר – שהחלק ה”חיובי” של המסר הוא הכרחי וחשוב – לחזק, לעודד. זה ברור. אבל לאור מה שקורה בשנים האחרונות, ולמרות “ההתקדמות שעשינו בנושא של פגיעות מיניות” – אנחנו רחוקות עדיין. כי המציאות מראה אחרת. שגם כשאנחנו חזקות ואמיצות ובאות לאלת הצדק מכוסת העיניים – לא פעם המאזניים שלה מזייפות והחרב שלה כבדה מידי להנפה או לא חדה מספיק כדי לפגוע ולנצח.  כשזה נוגע לבנות שלי, לבנות של כולנו, אמהות ואבות  - אנחנו לא יכולות שלא להזהיר את בנותינו מהחלאות שבחוץ וללמדן ולהדריכן איך לעשות את זה, גם במחיר כזה או אחר (נגיד סירוב פקודה).

זה שאנחנו צריכות לעודד נשים להתלונן – זה ברור!

זה שאנחנו צריכות להפנים שאנחנו שוות יכולות ומגיע לנו הגנה על גופנו. זה נכון!

זה שאנחנו צריכות לחנך את בנותינו לא להסתיר ולא להתבייש אם איזה דרעאק עשה להן מה שאסור לעשות, גם נכון!

זה שאנחנו צריכות להסביר לבנות ולבנים שלנו ש “לא” זה “לא”! נכון.

ועדיין. כל זה לא מספיק! כך מסתבר לנו פעםם אחר פעם. מקרה אחר מקרה. הזאבים הקצבים הקסטיאלים והבוכריסים. הם סכנה שעלינו להשגיח מפניה.

 פרשת בוכריס החלאה מעבירה לנו מסר מאד קשה – לא בטוח שאנחנו יכולות לסמוך על המערכת שתעשה צדק. אנחנו מצפות שרשעים יבואו על עונשם אבל זה לא תמיד קורה. עלינו להמשיך להתלונן ולהלחם במעשים כאלו ולהגביר את השיח והמודעות והגינוי ועוד ועוד.

 וביחד עם זה ולמרות כל זה– אנחנו יכולות וצריכות להשגיח על עצמנו. להבין מה הסכנות שמאיימות עלינו. אנחנו יכולות וצריכות להגיד לא. ולפעול נגד כל אלימות שמופעלת כלפינו. בכל שלב. בכל דרך. גם במחיר “סירוב פקודה”. גם במחיר של גרימת נזק פיזי למנוול שחושב שהגוף שלנו כאן בשבילו להנות.

בכל מחיר. בכל מצב. בכל שלב. בכל דרך.

זו, האחריות שלנו. אנחנו לא באחריות איש. כל זמן שיש לי יכוולת לקחת אחריות על עצמי ולהשפיע על הסיטואציה – עלי לעשות זאת.

אני מציעה מסר רחב, מסר שלוקח בחשבון יותר מזוית אחת  – שמתייחס למציאות החיים ולא לפנטזיה שלנו על “איך אמור להתנהל העולם”.

אני מעדיפה מסר שמשקף את מלוא הצרכים ואת מרחב האפשרויות והאחריות, ואת מגוון הדרכים להמנע ולהתמודד עם סיטואציות פוגעניות.

כמו בכביש – לא מספיק להיות צודק/ת, צריך גם לנהוג בחוכמה. כך גם כאן –

1. האחריות על הפגיעה לעולם לעולם לעולם תהיה על הפוגע. בשום אופן לא על הקורבן. מי שעושה לנו מעשה אסור צריך להיענש על כך.

2. האחריות שלנו לשמור על עצמנו היא שלנו. כי אף אחד לא ישמור עלי יותר ממה שאני יכולה וצריכה לשמור על עצמי.

למה לבחור בין מסרים, צרכים ורעיונות אם אפשר לשלב ביניהם?

עלי האחריות לשמור על עצמי, להיות מודעת לסכנות האורבות לי מכל פינה, צריך להשגיח. הדבר נכון במדרגות, ברכיבה על אופניים, בספורט, בהדלקת מדורה ובשחיה בים. בכל מקום בו אני עלולה להפגע. אני שמה לב. וזה נכון גם כשהסכנה היא במעשים של אחרים. בכל סיטואציה יש בה סיכוי לסכנה, צריך להיזהר. אם אני אשמר בכביש ממופרעים, אהיה מרוכזת במה קורה מסביבי, אראה במראה איזה פסיכי מגיע מאחור עוקף את כל העולם ואשתו בפראות ואשגיח להתרחק ממנו, הסיכוי שהוא ייכנס בי קטן יותר.  זה לא מבטיח לי הגנה מלאה. וברור שאם הוא יפגע בי הוא אשם והוא אחראי. ואני לא.

אותו הדבר עם המפקדים בצבא: האחריות שחלה על קצין, מפקד או כל אחד לא לפגוע בי ולא לעשות בי מעשים אסורים, לא מפחיתה מהאחריות שלי לשמור על עצמי כי יש סיכוי שהמפקד הספציפי הזה, הוא לא כזה כמו שמפקד צריך להיות. הוא לא.

להשגיח.

 

עוד מהבלוג של סמדר דקל נעים

Thumbnail

מלכותא בדרך

יצאתי למסע שבת מלכה ב VOLVO עם שתיים חברות, אחיות אהובות שלי. טלוש ממוש, הלא היא טל פריבנר, חברה של חצי חיים. בתקופה הסטודנטיאלית, כשאצלנו במקרר היה דיאט קולה ותותים, תבעה טלוש את המונח "חברת השפע" הפרטי שלנו. בהמשך יצרה...

תגובות

פורסם לפני 7 years
Thumbnail

שוות אבל פחות. יום האשה 2016

יום האשה הבינלאומי – 8 במרץ 2016 כ"ח אדר א' תשע"ו. שמתי לב שהשנה יום האשה הוא ב כ"ח באדר. וחשבתי על המילה הזאת "כח". על כח בכלל, ועל כח נשי בפרט. יש משהו בחיבור של היום הזה, עם...

תגובות

פורסם לפני 5 years
Thumbnail

רוח ים במכמורת. חַדְרִי הֶחָדָשׁ

הנעים שלי חוגג יום הולדת בחורף. תמיד באיזור של ט"ו בשבט ופורים, יום המשפחה וולנטיינס.  הוא חורף. אני אביב. הוא אוויר. אני אש. במיוחד בימי הולדת אנחנו משדרים על תדרים שונים. אני – תנו לי את כל החברות והחברים שלי, להזמין, לארח,...

תגובות

טופ 20 - בלוגים