הבלוג של ענבר אושפיז

כבר בוקר

שאלה: מאיפה את? תשובה: מחיפה, מירושלים, מטוקיו, ממודיעין, מוושינגטון, מניו דלהי ועכשיו שוב במודיעין. שאלה: אז איפה הבית? תשובה: כל הבית אצלי בתיק.

עדכונים:

פוסטים: 170

החל מספטמבר 2011

יומני היקר,

בעוד כשלושה חודשים אני נפרדת מניו דלהי בה חייתי בשלוש השנים האחרונות
ובכלל מהודו, שנהניתי מאד מצבעיה, שווקיה, אנשיה ושלל המראות והחוויות שסיפקה לי
גם אם לעיתים עייפה והתישה אותי עד כלות.

גם במהלך שלוש שנים אי אפשר להגיע לכל המקומות, אבל חלום קטן היה לי,
שבטרם אעזוב, אצליח להגיע לג’ייסלמר הנמצאת בחלק המערבי ביותר של המדינה
המדברית העצומה רג’סטאן השוכנת על מדבר Thar ושאוכלוסייתה מונה כ-70 מליון נפש.

רק כדי לקבל מושג על הגודל והמרחקים,
מרחק הנסיעה מדלהי לג’איפור (בירת רג’סטאן), העיר ה”קרובה” ביותר,
הוא 6-7 שעות, ופרק זמן דומה אורכת הנסיעה בין כל הערים הגדולות
הנוספות ברג’סטאן – אודאיפור, ג’ודפור והאחות המערבית ביותר השוכנת
לא הרחק מגבול פקיסטאן, ג’ייסלמר.
כלומר רק מרחק הנסיעה מעיר לעיר הוא כמרחק נסיעה מהקצה הצפוני
לקצה הדרומי של מדינת ישראל.

בפושקר, עיר קטנה יותר ברג’סטאן, ויעד חביב על מטיילים ישראלים, מתקיים מידי שנה
בנובמבר, פסטיבל גמלים המהווה אטקרציה למבקרים מהודו ומכל העולם
אבל השנה החלטתי לצעוד לעבר השקיעה על גמל אחר (Mr. Babloo שמו, כך הסתבר)
בדיונות של ג’ייסלמר.

נא להכיר – Mr. Babloo ו- Mr. Rocket בדיונות של ג’ייסלמר

למרות שכל אחיות המדבר האלה נמצאות באותה מדינה, לכל אחת אופי שונה.
השווקים הצבעוניים על רקע הנוף המדברי, הארמונות והמבצרים מלאי העוצמה
של המהראג’ות השונים ששלטו בערים אלה הופכים את רג’סטאן למדינה האהובה עלי.

וכך, יומני היקר, יצאנו לנו 4 נשים באמצע החיים (גיל ממוצע 47) ובאמצע
השניצלים וההסעות לחוגים והחזרות מהצופים והפיקוח על הכנת שעורים
לטיול בן ארבעה ימים נטול אתגרים מיוחדים
(למעט הפעלת שרירי המיקוח עם הסוחרים הקשוחים של רג’סטאן)
בתקציב סביר שהיה מקובל על כל המשתתפות.

טיול בתוך הודו אפשר לעשות בשלוש רמות תקציב עיקריות:
1. הרמה הנמוכה ביותר
(נסיעה ברכבות לילה, לינה בגסט האוס עם “מקלחת דלי” לא בהכרח חמה,
כלומר רק אם יש מים, אכילה שתוצאותיה יתגלו לרוכש הכרטיס בהגרלת מפעל הפיס
של רג’סטאן.

2. רמת ביניים
לפחות טיסה פנימית אחת ליעד המרוחק ביותר על מנת להגיע בטיסה האורכת שעה אחת
במקום 10 עד 12 שעות ברכבת, פתרון מצוין למי שלא כל הזמן שבעולם עומד לרשותו,
מלונות סבירים ביותר (בעלות של כ-100$ לחדר זוגי), שירותים ומקלחת מערביים,
אסתטיים ונעימים לעין, ארוחת בוקר מגוונת המשמחת לבב אנוש ואינה כרוכה בעוויתות קיבה,
נהג ורכב לנסיעה בתוך העיר וליעד נוסף במרחק נסיעה של 3-5 שעות.
אנחנו בחרנו באפשרות הזו, שעלותה הכוללת עמדה על 350-400 דולר לאדם
עבור הכל כולל הכל אבל הכל -
שלושה לילות במלונות, נהג ורכב מלווה לארבעה ימים, טיסה פנימית מדלהי לג’ודפור ובחזרה,
כל הארוחות מעבר לארוחת הבוקר שהמלון מספק וגם השטויות והמזכרות.

כך נראה מלון ברמה 2

3. רמת המהראג’ה
לינה בארמונות מהראג’ות שהוסבו למלונות.
פינוק ברמה שאין לתאר אלא אם כן הנכם צאצאים לשושלת מהראג’ות
שטרם ירדה מגדולתה, ואז אתם כן יכולים.
עלות לינה במלונות מסוג זה מתחילה ב-300$ ללילה לחדר הפשוט ביותר
ומסתיימת ב”השמיים הם הגבול” לסוויטה מפוארת.
אם אפשרי, חוויה בלתי נשכחת.
ויש מלונות / ארמונות יפהפיים ברג’סטאן, למשל
Umaid Bhawan Palace בג’ודפור השייך לרשת המלונות טאג’

או

מלון Taj Lake Palace באודאיפור, שצולם בו הסרט אוקטופוסי של ג’יימס בונד.

אני הייתי מופקדת על כל הלוגיסטיקה של ארגון הטיול לפרטי פרטיו,
וכך כשאחותי נחתה עם עוד חברה מהארץ וחברה נוספת הצטרפה אלינו מדלהי,
כל שהיה עליהן לעשות זה לקבל ל”וז טיול שהכינותי מראש בארבעה עותקים
(הרגל מגונה מתקופת ימי הזוהר שלי כמנהלת אדמיניסטרטיבית)

ולהתחיל להנות.

עקיצות לא חסרו מכיוון הבעלים שנשארו בבית.

כשאחותי שלחה בווטסאפ לבעלה את התמונה של ארבעתנו רגע לפני היציאה

זכינו לתגובה -
“מה, להקת כוורת הגיעה לסיור הופעות בדלהי?”
(בתרגום חופשי – קבוצה של חטיאריות יוצאת למסע הופעות ברג’סטאן…)

אבל אנחנו ידענו שהוא סתם מקנא שלא יצא איתנו למסע דילוגים בין גללי גמלים בג’ייסלמר,
ולמרות שגם הילדים (שחלקם גבוהים מאיתנו בראש) בקושי הפנו את הראש מהמחשב
לנפנף לשלום לאמם האהובה ממנה ייפרדו לעולמים
(עד שתחזור אחרי שלושה ימים ותמצא אותם באותה תנוחה),
לפחות יצור אחד עלי אדמות נראה כמביע יגון אמיתי על עזיבתנו

הכלבלב של חברתי מבכה את עזיבתנו (כלומר את עזיבתה, אבל למה להיות קטנוניים)

וזה יומני היקר,
רק חלק ממה שראינו ומה שעשינו
כי רג’סטאן היא אמנם הרבה מציאות
אבל ממשיכה לככב בפנטזיה
גם הרבה אחרי שחוזרים.

מדלהי טסנו לעיר ג’ודפור המכונה גם “העיר הכחולה” (טיסה של שעה)
ומשדה התעופה של ג’ודפור, נסענו מיד למבצר העיר.
ואכן, ממרומי המבצר אפשר היה להבחין בכתמים הכחלחלים של גגות העיר.

הסתובבנו ברחבי המבצר עד שעת הסגירה

למדנו איך צונפים טורבאן רג’סטאני (9 מ’ אורך, 1 מ’ רוחב)

“וויטסאפנו” לבעלה של אחותי, שהוא טועה ו”אנחנו לא להקת כוורת”
אלא בעצם “הדלתות” ואיזה דלתות…אפשר לבהות בכל אחת יום שלם

ושיילך לטאטא את הבית, לשטוף כלים ולעשות כביסה

שמחות וטובות לב נסענו משם למלון בו קיבלו את פנינו
בכוסות משקה כחול (לכבוד ג’ודפור העיר הכחולה).

התארגנו בחדרים הנעימים עד מאד
והלכנו לאכול ארוחת ערב שכללה גם הופעה של להקת נגנים רג’סטאנית.
(טיפ: לא לשבת בשולחן קרוב לבמה, יש נטייה לזמרה ותיפוף בדציבלים
שבגילנו המופלג גורמים לתסמונת “עור התוף הרגיז”).

בבוקר למחרת, לאחר ארוחת בוקר נחמדה ביותר, שמנו פעמינו
לג’ייסלמר.
הנסיעה ארכה 4 שעות עם עצירת ביניים במסעדת דרכים
עם שירותים מפתיעים בנקיונם בכל קנה מידה מערבי.

הפעם קיבלו את פנינו במלון (רמה 2 כאמור, אך מהודר יותר מקודמו)
במשקה ירוק עשוי ממנטה מרעננת.

אכלנו ארוחת צהריים והתארגנו לקראת נסיעה של שעה לאיזור הדיונות
של ג’ייסלמר לרכיבה של כשעה וחצי על גמלים לקראת השקיעה.
יש אפשרות לעשות ספארי גמלים של יום שלם או אף למעלה מזה אבל
ממרום גילנו ואף ממרום דבשת הגמל, שעה וחצי זה ממצה ומשאיר חיוך
במקום שרירי מפשעה תפושים וכאבי גב.
(מישהו אמר כאבי גב ולא קיבל?)

לאחר שרכבנו לעבר השקיעה על גמלים, חזרנו למלון,
ובאדיבות ה-wi-fi חינם
(כן, כן, wi-fi חינם בג’ייסלמר)

הפרחנו נשיקת לילה טוב דרך הווטסאפ

נשיקות מג’ייסלמר

ואמרנו לבעלה של אחותי שיפסיק לחפף ורואים שהוא לא טיטא בפינות

ביום המחרת טיילנו בתחומי החומה ויום שלם ולא שבענו מהסמטאות,
חנויות המזכרות, שרידי הבתים המפוארים (Havelis), המקדשים מלאי הפיתוחים
והדמויות הייחודיות.

רק בשביל מוכרות התכשיטים בשער הכניסה הראשי למבצר של ג’ייסלמר
אני מוכנה לחזור עוד עשרות פעמים, לעשות להן בוק

גילינו מלון בוטיק מקסים בכניסה למבצר בג’ייסלמר, בבעלות בחור הודי צעיר
ושותפה איטלקיה שעיצבו אותו יחד, והחלטתי שאם אני אחזור לשם פעם,
נגיד עם קבוצה קטנה אינטימית ומקסימה של נשים שהן חברות טובות,
או זוג או שניים, או אמהות ובנות, לא יותר מזה, כי כל הטיול פשוט נראה אחרת
בקבוצה קטנה ואינטימית

אני חוזרת לשם.

לצערי המלון היה מלא בתאריכים שלנו, אבל בהחלט יש סיבה לחזור.
והעלות של לילה במלון המקסים הזה הצופה ישירות למבצר גם היא עומדת על
כ-120$ לחדר זוגי.

Manoj, בעל המלון 1st Gate Home-Fusion ו-Tintin שומר הראש הנאמן.

למחרת נסענו ברכב חזרה לשדה התעופה בג’ודפור והגענו
בטיסה לדלהי לפנות ערב.

האם ביום הבא נחנו על זרי הדפנה או על שיח טולסי?
לא תאמינו כמה כוחות אצורים בעצמותיהן מתדלדלות הסידן של
ארבע בנות 47 (בדגש על “בממוצע”)

השכמנו בשש בבוקר כדי להספיק להגיע לטאג’ מהאל
אבל על כך בפרק הבא.

עוד מהבלוג של ענבר אושפיז

Thumbnail

כשאהיה זקנה אלבש סגול

אמא שלי בת 70 היום. מזל טוב וזר גדול של שנים ססגוניות ובריאות! בסגול כמובן בתקופה בה הייתי ילדה, ההורים לא חששו להגיד אף מילה, ועיקר העיקרים - מילה היתה תמיד מילה. לכן, לא...

תגובות

פורסם לפני 7 years
Thumbnail

"בדלהי כבר בוקר" תופר לכם אישית טיול להודו

"אתן יודעות", אני אומרת לשתי הנשים שיושבות אצלי בסלון. בדיוק כשאתן מגיעות לדלהי, בתחילת אוקטובר, הנשים מתחילות לרקוד. ולצבוע את פניהן באדום, וללבוש סארי אדום בשלל דגמים ברקמות זהב. זה קורה פעם בשנה, לרגל ...

תגובות

פורסם לפני 6 years
Thumbnail

רגע

מה הדבר הראשון שחושבים עליו כששומעים או קוראים האת המילה 'רגע'... לרוב משייכים למילה את הטון הנוקב וקצר הרוח של "עוף מפה נודניק תן לחיות" ו"תחזור עוד רגע כלומר רצוי אף פעם לא" שמרוב שהוא קולני ואולי ישראלי כל כך זו אחת...

תגובות

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים