הבלוג של fainy

defying gravity

חרדית, פעילה חברתית , אשה ואמא מאושרת, עדיין מתמודדת עם הכל אבל עם חיוך יותר גדול

עדכונים:

פוסטים: 52

החל מינואר 2011

שמעתי פעם על אפקט האדווה.. ההשפעות וההשלכות שיש למעשים קטנים או גדולים של אדם אחד למקומות שהוא לא חשב שהם יייגעו וישפיעו..

כמו המעגלים היפים והמושלמים האלו שנוצרים כשזורקים אבנים לתוך המים, והם הולכים וגדלים, הולכים ומתרחבים… וכשהם נעלמים, זה נעשה בצורה כ”כ מטושטשת, שא”א לזהות את הרגע המדויק .

בזמן האחרון התחלתי לראות את אפקט האדווה של הפרידה שלי..ההשפעות הקטנות במעגלים המצומצמים וההשפעות ההולכות וגדלות. שפשפתי  עיניים שוב ושוב, ואמרתי לעצמי שזה לא הגיוני. אבל מסתבר שעוד לא ראיתי כלום..

כשהאבן ראשונה שלי הוקפצה למים- קבלתי את תביעת הגרושים בדואר,.העולם הפנימי שלי הזדעזע. העלבון, הבושה והכאב גרמו לרעידת אדמה ענקית שלמרבה הפלא- לא נראתה בחוץ.

חולפים כמה ימים, והמעגל מתרחב- המעגל המשפחתי נוצר. התדהמה במשפחה המצומצמת והמורחבת, האמירות של כולם, ההשתתפות הכנה  מי יותר ומי פחות…

והנה, האבן שוקעת לאיטה. אני כבר יודעת בעל פה את תוכן התביעה… אני יוצאת לרחוב, הולכת לעבוד עם ראש זקוף ומטשטשת את סימני הלילות ללא השינה עם  מעט איפור. ואז עוד הרחבה של המעגל : הקהילה, החברה שלי, החברות שלי והשכנות שלי/ החברים שלו והרב שלו והשכנים שלו…מסרים ושדרים משני המחנות שנוצרו בין לילה עוברים מפה לאוזן. וזוג צעיר יחסית, עם משפחה צעירה, מנותח לגורמים ולחלקיקים בכל מקום אפשרי.

והמעגל השלישי מתרחב עוד יותר אני מקבלת דש”ים מאנשים זרים- מערים אחרות, שלא מכירים אותי ואותו,  שרק רוצים לעזור ובינתיים רק מקלקלים.

ובמרכז – אני עומדת עם ילדי הקטנים, מנסה להסתגל למציאות של ה”לבד” למצוא לבד תשובות לאלף ואחת שאלות של ילדים קטנים, ולנסות לסדר להם את החיים כרגיל.  ואני נאחזת בשגרה, במקומות העבודה, בדברים שאני חושבת שבהם אני יכולה לבטוח… באנשים , אותם אני מעריכה כחברות, כמכרים שתמיד יהיו שם בשבילי.

אבל שכחתי שאין כמעט אפשרות לעצור את המעגלים מלהתרחב והנה זה מגיע  למקום העבודה שלי.

מאז ומתמיד העבודה היתה מבחינתי מקום טוב, מקום בטוח. הייתי קשורה למקום העבודה הרבה לפני שהתחתנתי. השקעתי את כל  כולי בטיפוח, בנסיון לעשות אותו מקום טוב יותר, ערכי יותר ונעים יותר. ואהבתי לעשות את זה, כבר 15 שנים שאני  שם, היישר מהלימודים והאידאלים- לשטח.

אהבתי את העבודה שלי- והיא החזירה לי סוג של  אהבה, הערכה, בטחון, ספוק וממוש עצמי.

בזמן האחרון…הקולטנים שלי מרגישים שם אחרת.הרגשתי   שינוי באויר ובהתייחסות. ולא הבנתי למה.. חשבתי שזו אני עם הפראנואידיות הרודפת אותי תדיר והשתדלתי להתעלם. אבל  האינטואיציות שלי צדקו.

לפתע, ללא כל התראה קבלתי את סטירת הלחי החזקה ביותר שיכולתי לקבל מההנהלה ומהצוות. בלי לדבר הרבה, אבל עם עשיה פומבית  הראו לי שהם כבר בחרו צד במאבק באישי שלי- והם בחרו, קבל עם ועדה, בצד השני.

ההנהלה מעבירה דווחים על ההתנהלות שלי לאקס שממזמן לא היה אמור להיות מעורב בחיים שלי. בארוע רשמי הוא מגיע לאחר שקבל הזמנה רשמית- מתחבק ומדבר בנחת עם כולם. כאילו שהוא לא יודע, כאילו שהם לא יודעים, ובהתעלמות מוחלטת מהעובדה שאותי, פשוט “שכחו” להזמין?!

ערכים ויחסי אנוש הכי בסיסיים נרמסו מתחת למעטה צבוע של “אבל לא היה לי נעים…” “לא יכלתי לעשות שם דבר” קרי: אנחנו לא יכולים להרשות לעצמינו לתמוך בך ברמה הפומבית. אולי בחדרי חדרים חרדים  נדבר על זה שהוא  חצוף ומרושע, אבל מבחוץ הוא  עדיין אחד משלנו אז א”א פשוט לזרוק אותו כפי שהיה ראוי לעשות במוסד שמכבד את העובדים שלו.

אל תדאגו, כולם שם  מסירים מעצמם את האחריות, כולם עכשיו מצטערים בשבילי ומתנצלים (מן השפה ולחוץ,אולי?)  ורוצים להחזיר את הגלגל אחורה…

ואני כבר לא יכולה, ואני גם לא יכולה לשתוק.

עד לפני שנה, עוד הייתי מחליקה ואומרת, לא נורא…עושים טעויות. היום- אני מתעמתת מול כל מי שמנסה להחליש אותי ומראה לו  שזה לא יהיה כ”כ פשוט.

הרשיתי לעצמי להעביר כמה ימים ברחמים עצמיים, כשאני שואלת את עצמי למה אף אחד לא הולך להלחם שם בשבילי?  בכיתי עד כדי כאב לב פיזי כי תחושת הבגידה הממה אותי לחלוטין.

ואז, קמתי בבוקר וידעתי שזהו, נגמר… ואין מצב שזה יחזור אחורה.

שיש לי פחות אנשים להאמין בהם החל מהיום, אבל ככל שהקבוצה מצטמטמת היא נהיית איכותית יותר. החלטתי להלחם בשביל עצמי, בכל  דרך שתהיה לי…והבנתי שהנה, עוד אבן נפלה בדומינו ראלי של החיים הקודמים שלי.

המעגל  מתרחב, אני עוזבת מקום עבודה אהוב לשעבר בתחושה של בגידה, של  בוז למערכת שמתחת  להבעות פנים משתתפות נהנתה לרקוד על הדם.

תהליך הגירושין הארוך והלא נגמר הזה מלמד אותי הרבה על העולם, ועל עצמי. ואם כי השעורים לא תמיד קלים…אני יודעת שמהצמיחה האישית מתוך הכאב אני  אהנה או אשלם את המחיר, גם הרבה אחרי שאקבל את הגט ביד….

זה לא ייגמר בגט-  החיים שלי משנים את הכוון בכל צד שלא אסתכל על זה.

ויבוא יום, אני יודעת, שעוד אוכל להסתכל בעיניים לכל אותם אנשים מרירים ואכולי קנאה ולומר : תודה שבמעשים הקטנים שלכם- גרמתם לי לגדול הרבה מעבר….

עוד מהבלוג של fainy

קווי המהדרין, יעל ואני...

הסיפור האישי שלי , כפרודה חרדית בעולם בתי הדין, בתי המשפט , חד הוריות ואקסים  יגמר מתישהו, אני יודעת. דברים תמיד מסתיימים בצורה זו או אחרת, אבל יש סיפור נוסף, גדול יותר ומשמעותי לא פחות שאני מהוה חלק ממנו. במוצאי שבת האחרון...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

אל תצביעי- תשפיעי

אני לא מצביעה השנה בבחירות. אני יודעת שיש עוד כמה  מאות נשים שבדומה לי  פשוט  תדרנה רגליהן מהקלפיות. המפלגה שהיתה אמורה ליצג אותי  לא  עושה את מלאכתה נאמנה,  נכון לעכשיו.  היא אבדה את הקול שלי בעובדה שלקחה אותי ואת...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

החתונה שלעולם לא תהיה לי

כשעונת החתונות מתחממת אני מתחילה לקבל הזמנות. רובן מכלות צעירות ומאושרות.  הן מותשות מהמרוץ אחרי החופה, מחכות בהתרגשות ליום הגדול. מספרות על אולם, צלם, ו"עליו". קשה להן להתרכז בלימודים, בעבודה. הן כותבות לי מגילות ארוכות...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה