הבלוג של fainy

defying gravity

חרדית, פעילה חברתית , אשה ואמא מאושרת, עדיין מתמודדת עם הכל אבל עם חיוך יותר גדול

עדכונים:

פוסטים: 51

החל מינואר 2011

אחד וחצי בלילה, לא נרדמת… המחשבות המטרידות והבודדות שוב צצות ומציפות אותי. אני נגשת למחשב, מתחברת לסקייפ וכותבת: “את כאן?”

כשהתשובה היא “כן”…ו”מה קורה” נראה שהלילה נהיה קצת פחות מעיק.בצד השני יושבת חברה שלי, אחת מאלו שגורמות לחשוב שהחיים  הם לא כ”כ קשים כמו שלפעמים זה נראה:

היינו שלושה, חלק מקבוצת חברות תיכוניסטיות, הסתובבנו יחד במעגלים החברתיים המקובלים. היינו “רגילות” /”נורמליות” והשתלבנו היטב. עשינו את כל מה שהיינו צריכות לעשות. למדנו, דברנו עם ועל… במשך שנים שמענו שיחות על מהות הבית היהודי, על חשיבות החינוך  ועל האושר שבנישואים מאושרים.

התקדמנו במסלול ונכנסו לפרק השידוכים, היתה זו שרצתה כ”כ להתחתן, והיתה לחוצה שכולם מתחתנים והיא תשאר מאחור…

וזו שבכלל לא רצתה להכנס לנושא עד שתסיים ללמוד.

וזו שאמרה שהיא נהנית מכל הקטע של הדייטים וזה נחמד, ולמה לא בעצם?

* * *

אחרי 5 שנים של קשר  לפרקים הוא מתחיל להתחבר  מחדש, אנחנו כבר לא בנות 19 מאושרות שמחכות ללגום מהחיים לגימות גדולות של הצלחה. אנחנו נשים שעוברות תהליך התבגרות נוסף, אחרי שכבר חשבנו שנפרדנו ממנו סופית בכתה י”ב.

אחת- נשואה באושר אבל משתוקקת עד כאב לילדים.

השניה- מסתובבת בעולם הדייטים ועדיין מחכה לאביר שלה.

והשלישית-  נפרדת (ממי שהיה אמור להיות האביר,התגלה כמוטציה לא ברורה) ומגדלת לבד את ארבעת הנסיכים שלה.

* * *

אחרי שנודע דבר הפרידה המתוקשרת שלי ברחבי העיר והקהילה, הטלפון שתק. (למעט כמה שיחות חצופות שחפשו אותו..כדי לשמוע בברור שהוא לא נמצא יותר בבית)  המבטים היו ברחוב, השיחות היו נפסקות כשנכנסתי לחדר,אבל אף אחת לא התקשרה…הייתי לבד מול כל העולם.

השיחה הראשונה שקבלתי היתה ממנה-זו שעוד לא נישאה, ישר ולענין: “מה שמעתי עליך? ” מה באמת שמעת?” (ואיך למען ה’ זה כבר הספיק להגיע לעיר אחרת, אני עד כי כך מתוקשרת?!)  ”שמעתי שנפרדת מבעלך, והוא עזב את הבית” ככה, חד וחלק, בלי הצטעצעות, בלי התחמקות. בנימה אינפורמטיבית שאומרת שהשמים לא נפלו בגלל זה…  אחרי שיחה של שעה, שנדמה שלא הייתה לפניה הפסקה של שנתיים,הרגשתי שהראש לי מתרומם בכמה סנטימטרים. הבטחון שהיא נתנה לי בעצמי, ההרגשה שמישהו בטוח בי מספיק בשביל לומר לי “תמשיכי עם הראש למעלה ושכולם יקנאו..” עשתה לי  טוב על הלב בתקופה שחשבתי שהוא מאובן לחלוטין.

למחרת התקשרה השניה: “הייתי צריכה אומץ  בשביל להתקשר…אני איתך, את יודעת שאני איתך” ו- “ברוכה הבאה למועדון שלנו”

כשלא הבנתי על איזה מועדון היא מדברת, ענתה לי בכנות ובלי בושה, כאחת שמתמודדת עם הדברים כבר שנים “את לא בדיוק יכולה לבחור  אם להצטרף או לא , בסטטוס כמו שלך את יותר מברוכה הבאה למועדון החרדיות עם הדפקט”

שתבינו, המועדון הזה כ”כ אקלוסיבי שכדי להצטרף אליו את צריכה להיות במצב חברתי לא ברור עד בעייתי.

אם לא התחתנת עד גיל 27+ את בפנים: יש לך בעיה רצינית ופחד ממחויבויות.

אם התחתנת עד גיל 27 אבל בגיל הזה החלטת להתגרש את בפנים: את בורחת ממחויבויות שיש עליך.

ואם התחתנת עד גיל 27+ ומשום מה עדיין אין  לך ילדים את בפנים: כי  זה לא נורמלי להיות חרדית נשואה ובלי ילדים.

וכך לאט לאט נרקמה בעדינות קבוצת התמיכה שלי, רשת הבטחון למקרים של נפילות קשות במצבי רוח. שמורכבת מאלו שמבינות מה זה להיות קצת/הרבה בשולי החברה שלנו, ואפילו לא מתוך בחירה.

אלו חברות שמבינות את הכאב שיש במבטי האחרים מסביב, שמבינות את התסכול, עוגמת הנפש וקשיי ההתמודדות. אלו חברות שאפשר לצחוק איתן בקלות ובגילוי לב, מי מאתנו נחשבת יותר סוג ב’ .ואפילו להתפלסף על זה  בסקייפ או בטלפון. אלו אותם קשרים קרובים שאפשר לשתף ברגשות הכי מודחקים: לצאת עם אחת לשיחה על שפת הים, להתלבט אם לקפוץ פנימה ביחד ואז להתחרט, כי לא השארנו מכתב פרידה לשלישית (שבדיוק מצלצלת לסירוגין לשני הניידים)

שלא תטעו, יש לי הרבה חברות והרבה מכרות, שמעריכות ואוהבות ומתענינות מדי פעם. ואומרות לי שאם אני צריכה עזרה, הן בשמחה מוכנות לעזור. אבל אם אני אתחיל לספר להן מה קורה באמת אני אערער את עולמן הקונבנציונאלי…אולי אגרום להם להודות יותר על מזלן הטוב ולרחם עלי מעט יותר ממקודם. ובזה אין לי ענין. אז למי אספר על ההשפלה שבהליכה לבית הדין? למי אבכה על  הבגידה פעם אחר פעם בלי לחשוב שאולי אני מבזבזת להן זמן וטישויים?!

וכך גם חברותי האחרות, כל אחת מהן אשה  מדהימה ומוערכת בפני עצמה עם מעגל חברים ומכרים רחב מאד   ועם התמודדות לא קלה שמסתתר מאחורי המון חיוכים. כי החיים נהדרים גם ככה.הם באמת נהדרים לכולנו, במיוחד אם כשמשהו מתכווץ בלב אפשר לשלוח אחת לשניה שיר מעודד או מעורר בכי …אפשר להמציא ביחד מערכונים עם הומור שחור  וציני שנציג בפגישת המחזור ובסוף להחליט שאנחנו לא מתכוננות להופיע שם בכלל.

ההתמודדויות עם הרופאים, או הדייטים, או הטוענים הרבניים ויועצי הנישואין נעשות קלות יותר כשיודעים שיש משהי שמחזיקה לך אצבעות שם מאחור.

אז אני מקדישה לאותן חברות יקרות את הפוסט הזה, כדי שתדענה שבשבילי יש רק יחידה מובחרת אחת – והיא שלנו.

שככל יותר מדברים עלינו- כנראה שאנחנו הרבה יותר “שוות”

שאם היינו חיות את חיינו לפי רצון האחרים, היינו מאבדות את עצמנו וזו את זו כבר ממזמן…

ושהן המתנה הכי גדולה שתהליך הפרידה העניק לי ללא כל עלות.

תודה על מי שאתן, ותודה שאתן תמיד שם בשבילי…

וכמו שכתבה לי הערב בסקייפ אחת מהמיוחדות:

[02:52:06]  (היא) את משהו מיוחד
[02:52:10] :  היא) אין עליך.
[02:52:20]: (אני) שבוע טוב לנו
[02:52:25] : (היא)הרבה שמחה וכוחות
[02:52:28] : (אני) אמן ןאמן
[02:52:30] :  (אני) ודייטים
[02:52:35] : :)
[02:52:40] :  (היא)עיניים שמביטות אל האופק!
[02:52:43] : (היא) וגב זקוף!

שיהיה שבוע טוב!!!!!!!!!

עוד מהבלוג של fainy

קווי המהדרין, יעל ואני...

הסיפור האישי שלי , כפרודה חרדית בעולם בתי הדין, בתי המשפט , חד הוריות ואקסים  יגמר מתישהו, אני יודעת. דברים תמיד מסתיימים בצורה זו או אחרת, אבל יש סיפור נוסף, גדול יותר ומשמעותי לא פחות שאני מהוה חלק ממנו. במוצאי שבת האחרון...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

אל תצביעי- תשפיעי

אני לא מצביעה השנה בבחירות. אני יודעת שיש עוד כמה  מאות נשים שבדומה לי  פשוט  תדרנה רגליהן מהקלפיות. המפלגה שהיתה אמורה ליצג אותי  לא  עושה את מלאכתה נאמנה,  נכון לעכשיו.  היא אבדה את הקול שלי בעובדה שלקחה אותי ואת...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

החתונה שלעולם לא תהיה לי

כשעונת החתונות מתחממת אני מתחילה לקבל הזמנות. רובן מכלות צעירות ומאושרות.  הן מותשות מהמרוץ אחרי החופה, מחכות בהתרגשות ליום הגדול. מספרות על אולם, צלם, ו"עליו". קשה להן להתרכז בלימודים, בעבודה. הן כותבות לי מגילות ארוכות...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה