הבלוג של fainy

defying gravity

חרדית, פעילה חברתית , אשה ואמא מאושרת, עדיין מתמודדת עם הכל אבל עם חיוך יותר גדול

עדכונים:

פוסטים: 51

החל מינואר 2011

חברה שלי, חרדית ופרודה גם היא ספרה לי על ה”נשמות הטובות” שלה..

אלו שכל הזמן באים ושואלים “מה מתקדם?” “מתי הספור הזה יגמר?!”

והן חברות טובות והם קרובי משפחה, שבסך הכל רוצים להשתתף..ולעזור לה להתמודד…

והיא מבקשת שיקשיבו לה בדממה ויענו לה מתוך השקט.

כי אין לה מה לחדש, כי  שום דבר לא מתקדם,

וכי היא,כמו בת יענה מצויה, מעדיפה להעביר את הזמן בין דיון לדיון בטמינת הראש בחול…

ובלחיות את הרגע.

הבנתי אותה, הזדהיתי איתה כל כך..

דימוי בת היענה ניקר לי בראש כמו צרצר בודד באמצע לילה שקט….

* * *

פלאשבק, ללפני חודשיים וקצת…

שבורה ומושפלת לחלוטין מהדיון הקודם,

השתרכתי לאיטי  לביתי הקטן והבטוח, הסתגרתי בתוך עצמי למחות את הדמעות ולאחות את הקרעים.

כמה ימים אח”כ החלטתי להפסיק להתמודד- פשוט  לברוח, להדחיק,

לא לחשוב, כי עד הדיון הבא יש עוד הרבה זמן..

הפכתי  לבת יענה אמיתית, טומנת את הראש בחולות הזמן ,

מתחפרת עמוק ומחליטה- לא להחליט.

זה קשה לי,להיות בת יענה כזו,

אני ממש לא רגילה לפחד, להרגיש מושפלת וחלשה..

ובכל זאת, האופי העקשן,יגיד מי שיגיד החפרנות הטבעית שבתוכי הכריחו אותי להתנער..

ולהבין אחת ולתמיד, למה ההרגשה הרעה והמשפילה הזו? למה המבוכה?

הרי אני לא הראשונה ולא האחרונה שמתגרשת?

אני גם לא הראשונה ולא האחרונה ש”עושה את זה”  בחברה שלי, החרדית השחורה?

אז מה קורה כאן בעצם?

הבנתי שהבושה הגדולה והמבוכה שלי היא בגלל שבעצם מבחינת החברה  נכשלתי.

לא הצלחתי לעבור את אחד המבחנים בעולמה של אשה

נכשלתי ולא הצלחתי להיות “אשת איש” טובה, להיות “עזר כנגדו”.

ואילו לא  נכשלתי לא הייתי עוברת מסטטוס ה”איש המקדש” ל”איש המגרש”,

ואם נכשלתי בדבר כל כך בסיסי, ולא משנה אם  ה”איש המקדש” הפרטי  הכשיל אותי , והגיש את התביעה בעצמו..

אז מה שוים ההצלחות האחרות שלי?

מה שווה העבודה? (חלילה לא “קריירה”),

מה שוים הילדים המדהימים שאני מגדלת לבד?

מה שווה העובדה שאני מתמודדת לבד ומפרנסת לבד, וכמו שאני אוהבת לחשוב על עצמי “מתגרשת בהצטיינות”?!

“וכל זה אינו שווה לי” (ציטוט ממגילת אסתר) כשאני בסופו של דבר  מגיעה לבית הדין…

אל תחשבו שמישהו אמר לי את זה בקול בפני, חלילה..

אולי רק  נלחש משהו בסגנון הזה מפה לאוזן כשיצאתי מאסיפה,

ועוד משהו הסתנן החוצה בקשקשת הלשונות בגינה שבקצה השכונה,

אבל משהו  באויר, באוירה, בהבעה שבקצה העין..

בברכה שהתחלתי לקבל בכל מקום שאליו אני הולכת “שיהיו בשורות טובות”…

(עם אחיזה חזקה של היד, בשתי הידיים, נענוע חזק והמהדרות  מוסיפות 3 נענועים ונשיקה על כל לחי)

-הנה זה, הדבר הדק והחמקמק הזה…הרחמים.

כולם מרחמים עלי, ואני לא יכולה לקבל כל כך הרבה רחמים בלי סיבה.

אז אם מרחמים- כנראה שמשהו לא בסדר, כנראה שהתהליך שאני עוברת הוא פתטי לפחות בעיני האחרים.

באמת???

יש לי כמה חברות טובות אמיתיות , וכמה בני משפחה קרובים שאומרים לי בלי בושה “עדיף לך בלעדיו, הוא  לא שוה  אפילו את כאב הלב”

השאר ממשיכים לדבוק בשיטה של “והם חיו באושר ועושר רוחני עד עצם היום הזה” ואומרים שהם עדין מתפללים עלינו, שנחזור:-)

ואני, שיודעת שאין לי על מה להצטער, ושאני לא ראויה לרחמים, אלא להערכה.

רוצה לומר להם, לכולם, שעד שנפרדנו הייתי בת יענה…

או לפחות ניסיתי להיות ובמשך מספר שנים אולי אפילו הצלחתי לחקות קולות משכנעים של בת יענה

ועכשיו, כשהוצאתי את הראש מהחול באומץ, הבנתי שגם אם להיות אשת איש זה תפקיד  מרכזי בחיי..

כדאי לי מאד למצוא שחקן ראשי אחר..

כי מי שהיא לא בת יענה, ומנסה לשחק אותה כזו,

בסוף כמו בסרטים המצוירים…דורסים אותה בקלות.

אז זהו, חברות וחברים, שכנות ושכנים, מכרות ומכרים

הפסקתי להיות בת יענה, לא מתביישת יותר..

תראו איך הוצאתי את הראש החוצה מהחול, דבר שהרבה עדין לא העיזו

ואני בדרך להפוך למשהו אחר-לאיזו חיה, אני עוד לא יודעת..

אבל כמו שאומרת חברה שלי “כל האופציות שלך פתוחות עכשיו…”

וברוח פורימית, אפילו מצאתי שיר מתאים:

בלוּז הלכתי לעבוד בְּתור בת־יענה

הָלַכְתִּי לְגַן הַחַיּוֹת לַעֲבֹד בְּתוֹר בַּת יַעֲנָה
אָמְרוּ לִי אֵין לָךְ קְוָלִיפִיקַצְיוֹת לַעֲבֹד בְּתוֹר בַּת יַעֲנָה
יֵשׁ לָךְ יוֹתֵר מִדַּי עֵינַיִם וּפָחוֹת מִדַּי חוֹל
תּוֹצִיאִי לָךְ מִן הָרֹאשׁ שֶׁתִּהְיִי פַּעַם בַּת יַעֲנָה

כַּמָּה חוֹל כַּמָּה חוֹל אֲנִי צְרִיכָה
רוֹאָה הַכֹּל רוֹאָה הַכֹּל אֲנִי צְרִיכָה
וְגַם מַשְׂכֹּרֶת צְרִיכָה
לַעֲבֹד כַּמָּה מָתוֹק לַעֲבֹד בְּתוֹר בַּת יַעֲנָה מוּכָנָה
אֲפִלּוּ לַעֲשׂוֹת כְּתַחְבִּיב בַּת יַעֲנָה בְּהִתְנַדְּבוּת בַּת יַעֲנָה רַק שֶׁיִּתְּנוּ לִי
לַעֲבֹד בְּתוֹר בַּת יַעֲנָה

אַתְּ לֹא מְבִינָה? רָצָה רָצָה כְּמוֹ צִפֹּרֶת עֲנָק מְשֻׁסֶּפֶת חוֹל שִׁכְחָה
וְצָרִיךְ מְשֻׁסֶּפֶת רֹאשׁ, אַתְּ לֹא מְבִינָה?

מוּכָנָה אֲפִלּוּ לַעֲשׂוֹת אֶת עַצְמִי יַעֲנִי בַּת יַעֲנָה!
מַה זֶּה מְשַׁנֶּה שֶׁאֲנִי מוּכָנָה אִם הֵם לֹא
רוֹצִים לָתֵת לִי לִהְיוֹת בַּת יַעֲנָה?

הַצַּוָּאר שֶׁלָּךְ זָקוּף מִדַּי הֵם אוֹמְרִים לִי בְּלִשְׁכַּת הָעֲבוֹדָה הַזּוֹאוֹלוֹגִית
הַגּוּף שֶׁלָּךְ חָצוּף מִדַּי הַמַּבָּט שֶׁלָּךְ חָשׂוּף מִדַּי אוֹמֶרֶת הָעוֹבֶדֶת
הַסּוֹצְיַאלִית שֶׁל גַּן הַחַיּוֹת
אַתְּ לֹא מְבִינָה שֶׁעַד שֶׁלֹּא תִּתְהַפְּכִי בַּהֲפֵכָה
תַּהַפְכִי אֶת עוֹרֵךְ תְּעַקְּמִי אֶת צַוָּארֵךְ וְתִקְבְּרִי אֶת רֹאשֵׁךְ
לֹא תְּקַבְּלִי עֲבוֹדָה שֶׁל בַּת יַעֲנָה?!

אוּלַי, לְפָחוֹת, אֶלְבַּשׁ שִׂמְלָה עֲשׂוּיָה נוֹצוֹת שֶׁל בַּת יַעֲנָה
זֶה כָּל כָּךְ חוּשָׁנִי זֶה כָּל כָּךְ חוּשָׁנָה

נָא! זֶה לֹא עִנְיָן שֶׁל נוֹצוֹת, הֵם צוֹעֲקִים לִי, זֶה עִנְיָן שֶׁל הֲבָנָה!
שֶׁל חוֹל וַהֲבָנָה!!
(מתוך: רחל חלפי, זיקית או עקרון אי הוודאות,
הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ”ו)

עוד מהבלוג של fainy

קווי המהדרין, יעל ואני...

הסיפור האישי שלי , כפרודה חרדית בעולם בתי הדין, בתי המשפט , חד הוריות ואקסים  יגמר מתישהו, אני יודעת. דברים תמיד מסתיימים בצורה זו או אחרת, אבל יש סיפור נוסף, גדול יותר ומשמעותי לא פחות שאני מהוה חלק ממנו. במוצאי שבת האחרון...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

אל תצביעי- תשפיעי

אני לא מצביעה השנה בבחירות. אני יודעת שיש עוד כמה  מאות נשים שבדומה לי  פשוט  תדרנה רגליהן מהקלפיות. המפלגה שהיתה אמורה ליצג אותי  לא  עושה את מלאכתה נאמנה,  נכון לעכשיו.  היא אבדה את הקול שלי בעובדה שלקחה אותי ואת...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

החתונה שלעולם לא תהיה לי

כשעונת החתונות מתחממת אני מתחילה לקבל הזמנות. רובן מכלות צעירות ומאושרות.  הן מותשות מהמרוץ אחרי החופה, מחכות בהתרגשות ליום הגדול. מספרות על אולם, צלם, ו"עליו". קשה להן להתרכז בלימודים, בעבודה. הן כותבות לי מגילות ארוכות...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה