הבלוג של fainy

defying gravity

חרדית, פעילה חברתית , אשה ואמא מאושרת, עדיין מתמודדת עם הכל אבל עם חיוך יותר גדול

עדכונים:

פוסטים: 50

עוקבים: 32

החל מינואר 2011

כמה אפשר להתלהב מכוס קפה?!

אם תשאלו אותי עכשיו- עד אין קץ…

אחרי שמונה וחצי חודשים של בחילה ורפלקס הקאה פעיל רק בעקבות הריח של הקפה. ניסיתי לחזור לשתות משהו שהיה חלק משגרת החיים שלי כל בוקר, עד לא מזמן -עד ההריון שהפך אותם לחלוטין.
הצלחתי לשתות את הקפה ולהנות ממנו. והחלטתי שהתמונה שלו-תהיה ההתחלה של הפוסט הזה. הוא ארוך, אבל חשוב.

כשהבנתי שאני בהריון-היו לי רגשות מעורבים.אבל החשש היה הדומיננטי ביותר. אני לא מתביישת לומר: הריון בשבילי הוא באמת קללה, מחלה,מצב שבו אני מאבדת את עצמי ולאט לאט הופכת להיות אינקובטור אנושי שמסוגל בעיקר להחזיק את התינוק המתפתח ולא הרבה מעבר. אני לא “פורחת” אני לא “מאושרת” אני בכלל לא אני,רוב הזמן. למרות שאני ממש מנסה.

שמונה חצי חודשים של בחילות,הקאות, התייבשויות, צירים מוקדמים,התכווצויות שרירים,כדורים מסממים, ילדים מבולבלים,אמא מתוסכלת,יזמת חברתית בשביתה כפויה. עולמות שלמים שנדחקים לעמדת המתנה.

כולם מסביב כל כך שמחים בשבילי ובשבילנו. הם אומרים כל הזמן “אבל הכל שווה את זה,בסוף…” ו”ככה זה בהריון, אין מה לעשות. זה יעבור בסוף השליש הראשון, בסוף ההריון”.

שירה (צילום: אסרתי ורקר)
תמיד זה יעבור מתישהו. אבל ההווה המאתגר מקשה מאד לחשוב על אותו הסוף. ואתם יודעים מה-הסוף הוא מקסים. אבל זה לא כפרה ופיצוי על הקושי. כי הסוף הזה גם מגיע בלי קושי עצום כזה,אצל נשים אחרות.

התחלתי את ההריון עם היפראמזיס-בחילות והקאות מוגברות שנרגעו קצת רק עם תרופות חזקות. מצד שני- התרופות גם גרמו לי להיות רדומה,אדישה,ומנותקת. ניסיתי להסתדר בלי-קרסתי וחזרתי לתרופות בכניעה.

בחצי השני של ההריון סבלתי מסימפיזיוליטיס-כאבי גב תחתון,אגן ומפשעה שלא עוברים בשום מצב ושום תנוחה. הכאבים התגברו משבוע לשבוע.

התינוקת גדלה מצוין ,אבל אני הפכתי לנכה זמנית.

מאשה מלאת אנרגיות שעובדת מהר,הפכתי להיות כזו שצריך לעזור לה לקום מהמיטה כל יום. כל היום.

זכיתי בבן זוג מיוחד שסבל בשקט, וככל שאני נפלתי והפלתי דברים,הוא תפס והרים אותם במקומי ובשבילי. מנטלית,רגשית וגם פיזית. לא יודעת איך הייתי עוברת את התקופה הזו בלעדיו.

למזלי ,הכרתי את נעמה יעקובסון ושמעתי על קבוצה שהיא בין המנהלות שלה -לאלו שההיריון הוא אתגר משמעותי עבורן. כשנכנסתי לקבוצה, גיליתי שהיא בית.

שם לא אמרו לי “תשני טוב עכשיו,אחרי הלידה לא תוכלי.” הן הבינו כשכתבתי שאני לא יכולה לשון מרוב כאבים. בקבוצה הזו היה מותר להיות עצובה מיואשת,מדוכאת ולשקול בכלל אם ההריון שווה את זה,בלי שיסתכלו עליך במבטים מזועזעים.

ויש שם גם ממים, כאלה שצוחקים מהם עם דמעות בעיניים (ולא,זה לא רק ההורמונים…)

כל הפוסט הארוך הזה לא בא לומר שאני לא אוהבת את שירה המהממת פחות ממה שמגיע לה.הוא נכתב כדי לתת לגיטימציה לכל אלו שהמסע לאמהות שלהן לוקח “רק “תשעה חודשים, אבל חודשים של סבל שזר לא יבין.  הוא נכתב כדי להעלות מודעות להיפראמזיס וסימפיזיוליטיס- כדי שהנשים עצמן תדענה שהן לא מפונקות לעומת אחרות. הן באמת סובלות יותר. ואחרי זה-הן תדענה לדרוש ולקבל את מה שמגיע להן במצבים האלה.

הוא נכתב כדי להודות לכל אלה שלוו אותי ותמכו בי,וירטואלית ואמיתית: לרופא שלא זלזל בתחושות שלי. שהבין שאני לא מסוגלת להמשיך כך ועזר לי לסיים עם ההריון בשניה הראשונה שזה היה אפשרי.למדקרים-שהחזירו לי קצת חיים בשבועות האחרונים עם המחטים שלהם. (אין לכם מושג כמה דקרו אותי) למשפחה הקרובה-שסבלה בשקט או פחות בשקט. אבל באמת סבלה מאובדן זמני של מי שאני. לאלו שתפקדו במקומי ובשבילי בבאשר תלכי. מתוך התחשבות והבנה.

שבוע וחצי אחרי לידה,אני כבר שותה קפה. אני הולכת בלי כאבים, מתהפכת במיטה בלי לנשוך שפתיים. החיוך שלי אמיתי יותר ממה שהיה בזמן האחרון. הילדים שלי יכולים לחבק אותי בלי שיכאב ויש לנו את שירה, ילדה שכולה שיר של הודיה. אבל את החור השחור של החודשים האחרונים יהיה לי קשה לשכוח.  אז בפעם הבאה כשתראו אשה בהריון ותחשבו שהיא מגזימה או שזה “פסיכולוגי” תחשבו שוב. כי אשה שנותנת את כל כולה , את הבריאות,השפיות,הנוחות כדי להביא חיים לעולם ראויה רק לכבוד ולהערכה ולאמפתיה ולא לשיפוטיות וקלישאות שלא מסייעות.

ב-15.5 יחול יום המודעות להיפראמזיס- גראבידרום. ביום הזה, אני ונשים נוספות נעשה הכל כדי לעלות את הנושא למודעות ציבורית. רק כך אנשי הטיפול  שעדין לא מכירים את הנושא יחשפו אליו. רק כך בני המשפחה והחברות יבינו שמדובר במחלה אמיתית ולא בנשים שלא יודעות להנות מהזמן הזה.

שולחת חיבוק לכל הנשים שקוראות את הפוסט ומוצאות את עצמן בפנים, וחוזרת לקפה שלי,חוזרת לחיות.

 

עוד מהבלוג של fainy

קווי המהדרין, יעל ואני...

הסיפור האישי שלי , כפרודה חרדית בעולם בתי הדין, בתי המשפט , חד הוריות ואקסים  יגמר מתישהו, אני יודעת. דברים תמיד מסתיימים בצורה זו או אחרת, אבל יש סיפור נוסף, גדול יותר ומשמעותי לא פחות שאני מהוה חלק ממנו. במוצאי שבת האחרון...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

אל תצביעי- תשפיעי

אני לא מצביעה השנה בבחירות. אני יודעת שיש עוד כמה  מאות נשים שבדומה לי  פשוט  תדרנה רגליהן מהקלפיות. המפלגה שהיתה אמורה ליצג אותי  לא  עושה את מלאכתה נאמנה,  נכון לעכשיו.  היא אבדה את הקול שלי בעובדה שלקחה אותי ואת...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

החתונה שלעולם לא תהיה לי

כשעונת החתונות מתחממת אני מתחילה לקבל הזמנות. רובן מכלות צעירות ומאושרות.  הן מותשות מהמרוץ אחרי החופה, מחכות בהתרגשות ליום הגדול. מספרות על אולם, צלם, ו"עליו". קשה להן להתרכז בלימודים, בעבודה. הן כותבות לי מגילות ארוכות...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה