הבלוג של fainy

defying gravity

חרדית, פעילה חברתית , אשה ואמא מאושרת, עדיין מתמודדת עם הכל אבל עם חיוך יותר גדול

עדכונים:

פוסטים: 51

החל מינואר 2011

את הפוסט הזה אני כותבת, כשמצדי אחד שלי הדלי, ומהצד השני כמות חומרי ניקוי שלא תבייש חנות קטנה.
הבית הפוך, לפחות חצי ממנו הפוך.  החצי השני כבר נקי ומבריק ובלי טיפת חמץ.
אין מה לעשות, למרות שניסיתי להתחמק מזה השנה, לא הצלחתי…. נדבקתי בקדחת הנקיונות של ערב פסח.
נלחמתי ,  אבל בשבוע שעבר הרמתי ידיים, והצטרפתי לחגיגית ה O.c.d. של חברותי למגזר..במחשבה שאם אני לא יכולה לנצח אותן, לפחות אצטרף אליהן.

אני לא מאלה שמנקות את הבית מחודש שבט- ינואר. גם לא מאלה שבפורים מזהירות את הילדים שלא יצאו מהמטבח עם הממתקים שהשיגו במשלוחי המנות כי “הבית כבר נקי לפסח…תזהרו עם העוגיות”
מעולם לא היה לי זמן גם לדבר על זה בטלפון או בגינת המשחקים כשהשאלה הבוערת: “אז איפה את בפסח? ” מתכוונת לא למקום בו תחגוג כל אחת את החג, אלא, לתחרות הסמויה שבין נשות החיל  לגבי כמות ההספקים והאנחות שלהן שמתחילות ב”ערב פסח”.

(אגב, אין תאריך מוגדר לערב פסח- הוא יכול להתחיל כבר בטו’ בשבט, אצל זריזות המקדימות למצוות. ואצל המאחרות, כמוני, הוא מתחיל שבוע וחצי קודם..
אני כל כך מאחרת, יחסית לאחרות, שכשהתחלתי לנקות את חדר הילדים- יורשת העצר שלי הציצה בי מבעד הדלת ואמרה בתדהמה אמיתית: “אמא, את באמת  התחלת לנקות לפסח?!”)

תוך כדי הנקיון היסודי  אני מחפשת חמץ. לפעמים מוצאת (איך בעצם, הגיע החטיף הזה לכרית של הילד?) ולפעמים מבזבזת זמן (כן, אני יודעת שעל הקירות אין חמץ.  רק לפחות אוכל לומר לחברה שלי, זו שמתקשרת אחת ליומיים  להשוות הספקים “שפשפתי את הקירות היום, אל תשאלי, הלכו לי הידיים…” )

אבל שום נקיון ,וצבע לבן רענן, ושום ריח של פריחה לא יכולים לכסות על העובדה שאת החמץ האמיתי – קשה לנו להוציא.
אם הייתי יכולה לעשות את נקוי החמץ כמו שאני באמת רוצה, לא הייתי מסתפקת במים  וחומרי ניקוי. הייתי מנצלת את הזמן לניתוח לב פתוח. מוציאה גם משם את החמץ, הדברים המיותרים   שם- אלו שכבר מזמן החמיצו והתקלקלו בעצמם, ועכשיו ממשיכים להחמיץ ולקלקל מקומות ודברים אחרים.

החמץ האמיתי שיש לנו, לכל אחת ואחת מאיתנו. הוא לא חמץ שאפשר למכור אותו בערב פסח, זה משהו שאנחנו חייבות לשרוף, לבער באמת וכמה שיותר מהר.

הייתי רוצה לבקש מכן, לשרוף את כל הספקות שיש בכן. לגבי מי שאתן ומה שאתן. הספק הזה, חוסר הבטחון שלנו  - הוא החמץ ההרסני ביותר. הוא זה שמחמיץ בנו את כל הדברים האחרים. הוא זה שמקטין אותנו לגודל של גרגיר אבק קטנטן, וגורם לנו לשתוק לפעמים במקומות שאנחנו חייבות לדבר.

הלואי ונוכל  כולנו לשרוף  את כל הצורך בהשוואה החברתית הזו, שמחמיצה בכל אחת ואחת מאיתנו את היחודיות שלה, ה”משהו” הזה שיכול היה להיות מיוחד רק בה, אבל נעלם תחת הררים של אבק אפור כזה שנקרא  ”כולם”.

כמה אני מייחלת , מחכה לרגע שבו נוכל כולנו להוריד את וילון האטימות הזה מאחוריו הסתתרנו בתירוצים חברתיים של “לא נעים” או “לא מתאים”  ונהיה מסוגלות להיות אחת עם השניה, בלי מסכים.
שנוכל  לגעת בכאב של כל מי שלא נמצאת במעגל המושלם הזה של “המיין סטרים” שלנו: הרווקה המבוגרת יחסית, שעוד לא התחתנה, והיא כבר שומו שמיים בת שלושים פלוס.
הגרושה הזו שנשארה לבד עם הילדים, וכבר חיה את החיים שלה בצורה אחרת כי “היא גרושה, אז מה אפשר לצפות ממנה…”
השכנה מהבנין ממול, זו שאחד הילדים, כבר לא ממשיך בדרך שבה הוריו רצו שילך. ואנחנו מענישות על כך את אמו, ואחיותיו ובני משפחתו בכל מקום אפשרי.
את אותה  נערה – שהחצאית שלה קצרה מדי בשבילנו, ולכן היא פשוט לא שייכת. נקודה.
את ההתעלמות מאותה אחת  שנשואה כבר למעלה מעשר שנים ועדיין אין לה ילדים…

בכל אותם סיפורים, יש כאב , ישנה התמודדות  ויש מסך שאוטם אותנו מלראות אותו, ולקבל אותו כדבר לגיטימי.
כולנו נעדיף לדבר על הסיפורים האלה מעבר  למסך. בפנים חמורות סבר. לשמש כרשות שופטת ומבצעת של אותן החרמות חברתיות קטנות, או לשתוק שתיקה שתומכת בהתעלמות וזלזול משמעותי הרבה יותר.

כך יוצא, שבמקום שניגע אחת בשניה, ברגישות, בעדינות ונתמוך זו בזו. אנחנו מתעטפות באותו מסך שוב ושוב ונאטמות רגשית לאחרות. תומכות בסטראוטיפים חברתיים שאף אחד לא ממש יודע מתי הם התחילו ולמה, אבל כולנו יודעות לדקלם אותן מצוין.
אנחנו מחמיצות הזדמנויות , מחמיצות פנים , והופכות את הלב שלנו לחמץ גמור.

הרעננות והנקיון, הטוהר והקסם של החג הלבן הזה, לא שווה בעיני דבר כל עוד הלב שלנו מלא באותו חמץ  חברתי הרסני.

הלואי והשנה לא נחמיץ את ההזדמנות לשנות.
הלואי שהשנה כל אחת מאיתנו תהיה מסוגלת להוריד מעט את המסך  ולהראות שגם אם הרגישות הזו היתה מוסתרת, היא עדיין קיימת בנו. ע”י נגוב קל של האבק שהצטבר שם  נוכל להראות את זה לכל מי שצריך  אותנו.
השנה , לקראת פסח, אנחנו יכולות לא רק לנקות את הבית ולרענן את האויר, אנחנו מסוגלות להגיע עם מודעות לשנות עוד משהו באוירה, בחברה שסביבנו. אם אנחנו נתחיל, דברים ישתנו בהמשך.

הגיע הזמן לנקיון אמיתי יותר, נקיון שמתחיל בפנים.

שיהיה לכולנו בעור חמץ הרבה יותר נכון, אמיתי, ומספק.

בהצלחה!

עוד מהבלוג של fainy

קווי המהדרין, יעל ואני...

הסיפור האישי שלי , כפרודה חרדית בעולם בתי הדין, בתי המשפט , חד הוריות ואקסים  יגמר מתישהו, אני יודעת. דברים תמיד מסתיימים בצורה זו או אחרת, אבל יש סיפור נוסף, גדול יותר ומשמעותי לא פחות שאני מהוה חלק ממנו. במוצאי שבת האחרון...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

אל תצביעי- תשפיעי

אני לא מצביעה השנה בבחירות. אני יודעת שיש עוד כמה  מאות נשים שבדומה לי  פשוט  תדרנה רגליהן מהקלפיות. המפלגה שהיתה אמורה ליצג אותי  לא  עושה את מלאכתה נאמנה,  נכון לעכשיו.  היא אבדה את הקול שלי בעובדה שלקחה אותי ואת...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

החתונה שלעולם לא תהיה לי

כשעונת החתונות מתחממת אני מתחילה לקבל הזמנות. רובן מכלות צעירות ומאושרות.  הן מותשות מהמרוץ אחרי החופה, מחכות בהתרגשות ליום הגדול. מספרות על אולם, צלם, ו"עליו". קשה להן להתרכז בלימודים, בעבודה. הן כותבות לי מגילות ארוכות...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה