הבלוג של fainy

defying gravity

חרדית, פעילה חברתית , אשה ואמא מאושרת, עדיין מתמודדת עם הכל אבל עם חיוך יותר גדול

עדכונים:

פוסטים: 52

החל מינואר 2011

“זה המחיר שאת משלמת על זה שאת חרדית” המשפט הזה מלווה אותי כבר שבוע.

הוא נאמר לחברה שלי, פרודה בתהליך גרושין, כששאלה את רב הקהילה שלה אם לפנות לבית המשפט לתביעת מזונות עבור ילדיה.
היא פנתה לבית הדין. אבל הדיון הראשון עוד רחוק כל כך, הדיינים מנותקים או עסוקים הדברים אחרים.
בצר לה, בלעה את  גאוותה, ופנתה לרב בקהילה שלה/שלי. הוא המחזיק בקרן צדקה קהילתית. כולם תורמים בשביל כולם ויודעים שהקהילה תהנה מזה בשעת הצורך.

בקול חנוק מדמעות הסבירה את מצבה האישי הלא פשוט ובקשה סיוע כלכלי  מהקרן, לפחות בינתיים.

“הקופה לא תומכת בנשים פרודות או גרושות” ענה לה אותו רב ביובש. והשאיר אותה שבורת לב ולכודה בין הפטיש לסדן.

“מה לעשות?!” היא שואלת אותי ביאוש.
נקרעת בין אהבתה ומחויבותה לקהילה ובין הצורך הבסיסי והברור ביותר של בטחון כלכלי ומזון לילדיה.

ואני כואבת את כאבה,כל כך מבינה את המצוקה, את ההתלבטות והקריעה. זוכרת את השברים הראשונים שבתחילת הדרך, כשהתברר לי המחיר החברתי שאני עתידה לשלם על בחירותי.

יש מחירים שכולנו משלמות  (ומשלמים) כשמתגרשים. מחיר רגשי, משפחתי וכלכלי.
יש מחירים שאין לנו ברירה אלא לשתוק ולשלם, כי זה חלק מהתהליך. ובין אם רצינו או לא רצינו- אנחנו שם והדברים יקרו.

אבל יש דברים, שאיתם אף אם לא תהיה מוכנה להשלים, ומחירים שאותםאף אחת לא אמורה לשלם.

פניה ל”בית משפט” היא פניה ל”ערכאות” סמכות שיפוטית וחוקית בישראל שאינה דנה לפי דיני התורה. כשבקשתי את סעד בית המשפט ופסיקתו בעיניני מזונות. באופן מיידי הפכתי ל- פושעת/מורדת שאינה יכולה להוות דוגמא בשל החוצפה שבעצם הפניה.

ברחובה של עיר נדמיתי כפורצת גדר, כאחת ללא גבולות. נשמעו קולות שקראו להחרים אותי, לפטר אותי ממקום העבודה שלי “למען ישמעון ויראון”

אף אחד מאותם קוראים, לא פנה אלי כדי לשמוע אותי. לנסות להבין מה עובר על אשה שנשארת לבדה בתהליך קשה כ”כ . אף אחד לא ניסה לסייע לי כלכלית  או לשאול איך אני מצליחה להסתדר בכלל.

להיפך, בעוד אני נלחמת את מלחמת ילדי כדי שיקבלו את כל המגיע להם בזכות ולא בחסד נאלצתי להלחם גם עם הקולות מבפנים- מתוך החברה שקראו לי, כפי שהם קוראים היום לחברתי. “לשלם את המחיר עבור היותי חרדית”.

שנים של מאבק, של הפסדים בקרבות, נצחונות קטנים וגדולים-עושים את ההבדל.  אחרי שנים של התבוננות קצת שונה על דברים- במבט של אחת שלא בדיוק בפנים, אבל גם לא בדיוק בחוץ. סוף סוף הרמתי ראש, בשבילי ובשביל כל מי שנמצאת במצבי.

אני לא מתביישת, ולא חוששת. מוכנה להישיר מבט מול כל אותם כותבי פשקוילים, יושבי קרנות משועממים, הניזונים מרכילות מרושעת. אלו הנהנים למצוץ את דם ליבם של אנשים העוברים תקופות חיים קשות ולגלגל עיניים בצדקנות.

העוול ועיוות זועקים לכל מי שרק מוכן להסתכל בעין אובייקטיבית:
קופות הצדקה והקרנות- לא תומכות בנשים פרודות או גרושות.
לבית המשפט אסור לפנות- אז מה הייתם מציעים לנו לעשות?
ללבוש שחורים, להשפיל מבט, לקבץ נדבות ולחיות  חיי עוני ומחסור, אנו וילדינו?
להתיש את עצמינו בעוד משרה, ועוד אחת כדי להצליח לעבור את החודש בעוד שממילא אנו מתמודדות עם גידול הילדים לבד?!

תוהה היכן בהלכה היהודית או בתורה שהיא באמת נר לרגלי נכתבה ההוראה הזו- שנשים פרודות או גרושות, הן מוקצה מחמת המיאוס. לא משנה מה ואיך. הדרך להתמודד איתן היא פשוט ליצור מצב שבו הן תרדנה לתהומות ותוקענה מהחברה. אם הן לא תעשינה את זה ביוזמתן, נוביל אותם לשם בכח, נכריח אותן לחיות חיי אומללות ומלאי יסורי מצפון על בחירותיהן. כך  זה יהיה “למען ישמעון ויראו” כל העם…

אני  יודעת ש”מזבח בוכה” על כל זוג שנפרד ועל כל משפחה שמתפרקת. אלוקי עדי שגם אני בכיתי ולא מעט, כמו רבים וטובים במצבים אלה. אולם לא למדתי ולא ראיתי שעל האשה המתגרשת מוטל עונש. הרי אם ניתנה האפשרות להתגרש, זה אומר שהיהדות מכירה במציאות שלפעמים אין ברירה ומסיבות שונות מגיעים להחלטה הלא פשוטה הזו.

אם ההלכה היהודית מאפשרת להתגרש ולהמשיך לחיות בכבוד, מי נתן אותה בידכם כדי שתשתמשו בה לפגוע, לשבור ולהעצים את הקושי הקיים?
אתם, ששומרים כל כך על דיני התורה, שחשובים לכם ערכי היהדות הנאמנה, יכולים בלי מצמוץ ליצור טבעת חנק סביב צווארה של אשה ואם  רק בגלל ש”היא” או “הוא” או “הם” החליטו על פירוק הזוגיות?

אילו הייתם יוצרים תמיכה חברתית וכלכלית לאותן נשים חד הוריות, אילו הייתם מקבלים אותן בחיבוק אמיץ תוך כדי הבנה שלפעמים “אלמנות חיות” בתוך ואחרי תהליך כזה סובלות לא פחות  מאותן אלמנות ויתומים שעבורם נאספים כספים תחת כל עץ רענן- הייתי מחרישה.

מי יודע, אולי גם הייתי מוכנה לשלם את המחיר הזה, עבור היותי חרדית. כי מן הצד השני- היו גם הטבות. שהחברה שלנו כל כך מצטיינת בהן כשהיא רק רוצה. הייתי מקבלת תמיכה, היו  מגיעות אלי מעטפות עם תרומה לפני החגים. השכנים שלי אולי היו מזמינים אותי ואת ילדי לסעודות שבת מדי פעם…

אבל כל עוד לא השכלנו, בחברה שלנו, ליצור רשת תמיכה שכזו. כל עוד יש רבנים בתוכנו המסוגלים ל”העניש” אשה על כך שביתה מתפרק, כיצד יכולים אתם לשפוט אותי או כל אישה אחרת על בחירותינו?

בהתייחסות שלילית, בשפיטה חברתית, בהתעלמות מהמצוקות האובייקטיביות לחלוטין, הרי שדחקתם אותנו לפינה. ולא ממש הותרתם בידינו ברירה.

כי כשהבחירה היא בין להשאר בחברה החרדית, ובין להגיע לחרפת רעב של משפחה וילדים, הרי שזו לא ממש בחירה.

כשאני  פונה לחברי ולחברותי, בתוך הקהילה שלי ושואלת אותם מה הייתם עושים/עושות אילו הייתם במקומי- כולם שותקים.

אני מודה שקשה לי עם השתיקה הזו, כי היא זו שמאפשרת לאחרים, רעי לב, להמשיך ולנסות לפגוע בי, בחברותי, בילדי ובילדיהן  והכל “לשם שמים” ולשם “הקהילה”.

אז קהילה יקרה (באמת!) שלי, יש לי חדשות בשבילך. אני עדיין כאן, ואני כאן בשביל להשאר- יחד עם חברה שלי והרבה אחרות. למרות כל אלו שניסו לגרום לי לעזוב בכח או לשכנע אותי  ללכת בשולי הדרכים. אני נשארת כדי להעיר אתכם, לאט ובהדרגה. ליצור מודעות, לפתוח עיניים ולב. כדי שתבינו ותקבלו את זה שהחיים  הרבה יותר מורכבים מציטוטים בעלמא ומדעות קדומות ולא מבוססות. שערבות הדדית היא לא רק לשתוק יחד איתי, אלא גם לדבר את זה ולפעול יחד איתי.

אני אחת מכם, באמת. אשתתף איתכם בשמחות ובעצב. אסייע במה שאוכל במקרים שאצטרך. אמשיך לתרום לקופות צדקה ולקרנות לאלמנות, יתומים וחולים, מבוגרים וילדים.

האם תעשו זאת בשבילי?!

עוד מהבלוג של fainy

קווי המהדרין, יעל ואני...

הסיפור האישי שלי , כפרודה חרדית בעולם בתי הדין, בתי המשפט , חד הוריות ואקסים  יגמר מתישהו, אני יודעת. דברים תמיד מסתיימים בצורה זו או אחרת, אבל יש סיפור נוסף, גדול יותר ומשמעותי לא פחות שאני מהוה חלק ממנו. במוצאי שבת האחרון...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

אל תצביעי- תשפיעי

אני לא מצביעה השנה בבחירות. אני יודעת שיש עוד כמה  מאות נשים שבדומה לי  פשוט  תדרנה רגליהן מהקלפיות. המפלגה שהיתה אמורה ליצג אותי  לא  עושה את מלאכתה נאמנה,  נכון לעכשיו.  היא אבדה את הקול שלי בעובדה שלקחה אותי ואת...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

החתונה שלעולם לא תהיה לי

כשעונת החתונות מתחממת אני מתחילה לקבל הזמנות. רובן מכלות צעירות ומאושרות.  הן מותשות מהמרוץ אחרי החופה, מחכות בהתרגשות ליום הגדול. מספרות על אולם, צלם, ו"עליו". קשה להן להתרכז בלימודים, בעבודה. הן כותבות לי מגילות ארוכות...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה