הבלוג של fainy

defying gravity

חרדית, פעילה חברתית , אשה ואמא מאושרת, עדיין מתמודדת עם הכל אבל עם חיוך יותר גדול

עדכונים:

פוסטים: 50

עוקבים: 32

החל מינואר 2011

אני לא מצביעה השנה בבחירות.
אני יודעת שיש עוד כמה  מאות נשים שבדומה לי  פשוט  תדרנה רגליהן מהקלפיות.

המפלגה שהיתה אמורה ליצג אותי  לא  עושה את מלאכתה נאמנה,  נכון לעכשיו.  היא אבדה את הקול שלי בעובדה שלקחה אותי ואת חברותי כמובן מאליו. ככאלה שאפשר לסמוך עליהן, לשבחן ולהתפאר בהן כשנח. ואפשר להתעלם באלגנטיות, או לא כל כך באלגנטיות כשמשהו ביחסי הכוחות הברורים שהיו עד היום מתחיל להשתנות ועוד מבפנים….
וככה זה בעצם התחיל:

היה היתה לה , אי שם  בארץ  המובטחת נערת סמינר יראת שמים, צנועה וכשרה, באמת כשרה.
היא ינקה את האחריות והנשיאה בעול עוד מכתה יא’.. וראתה דוגמאות חיות לכך בכל מקום אליו פנתה: נשים שעושות  הכל כדי שביתם יהיה בית ועד לחכמים, שבני זוגם היקרים יוכלו להמשיך וללמוד בשקט ובבטחה. כשהם יודעים   ובטוחים שבבית- בממלכה הקטנה שלהם הכל מתנהל כמו שצריך.

ברוב המקרים, היא ראתה  שאותן הנשים זוכות להערכה ולכבוד בחברה וובמשפחתן המצומצמת.

הגיע הזמן, והגיע החתן. הנסיך המקסים בשחור ובלבן. הבחורה הכשרה ההיא  בהחלט התכוננה להגדיל ראש, ולעשות את כל מה שביכולתה כדי לשמור על  הממלכה שלה בדיוק כמו שרצתה.  היא יצאה לעבוד, בין אם זה כמורה או גננת, ובין אם זה בהיי-טק.   (היא לא טפשה, רק בגלל שהיא שמורת מצוות.  ולפעמים, אולי תתפלאו לשמוע, יש לה אינטילגנציה מעל לממוצע) היא אפילו הצליחה להצליח  בעבודה. ומה רע? גם פרנסה, גם  הצלחה, גם  סיפוק ובן זוג שמעריך , מכבד ומוקיר את הכל.

שנים עברו, המשפחה גדלה ב”ה, נוספו עוד כמה ילדים קטנים. יש עוד כמה ענינים לטפל בהם- בבית ומחוץ. המשכורת ההתחלתית כבר לא מספיקה. אבל  מהאידיאל והמחלום לא זזים. אז מתקדמים עוד קצת. לומדים יותר, צוברים עוד קצת גמולים (ובדרך עוד מעט ידע) מוציאים תואר, או תעודה- כדי לזכות במכרז נוסף ולעלות בדרגה בעבודה. בין הנקה לילית אחת לשניה משננים חומר למבחני מועצה. פותחים עסק ומתמודדים עם קשיי ההתחלה.

“תראו את x’ ” שחות הנשים והבנות זו לזו בהתפעלות. עובדת ומצליחה  לפרנס, תומכת משמעותית בלימוד התורה. “שלי ושלכם- שלה…” אומר הבעל בהערכה כנה…

והכל כשר, ובסדר, ולגיטימי ומוערך…עד כאן….

השבוע התברר לאותה אשה כשרה, שיש כאלה שלא אוהבים את המאמצים האלה שלה. שהיו מעדיפים להשאיר אותה בבית, בין השניצלים לכביסות אבל אם אין להם ברירה היא יכולה לעבוד.

השבוע היא שמעה בפה מלא כיצד אלו שהיא הכינה לכבודם כריכים ב”מטה הפעילות” בבחירות האחרונות., אלו שעבורם היא ישבה וערכה  שיחות טלפון בהתנדבות, אומרים ש “יש לה תפקידים אחרים, והיא לא אמורה להיות פה, או שם, או בכל מקום אחר…”

האשה הכשרה  השפילה את המבט שוב, ובינה לבין עצמה  נסתה להבין: איפה עובר הגבול?

והתבלבלה, והרגישה טיפשה, ולא הבינה למה היא נפגעת-שהרי  היא לא באמת רוצה להיות חברת כנסת, או שרה… (למרות שהחופשים בכלל לא רעים…)

אז מה נשתנה בעצם?

היום בצהרים, בין עבודה לעבודה. בין ה”משרה שמפרנסת”  ל”משרת אם”, הבנתי משהו על אותה אשה כשרה, עלי, ועל  אלפי נשים כמונו.

-אנחנו פגועות- כי קלטנו שאנחנו כלי משחק בידיים פוליטיות  חסרות הכרת הטוב.

“הם” החליטו על דעת עצמם היכן הגבול של האשה החרדית. והנה המשנה הסדורה שלהם (היא ברורה לכל, לא צריך לימודי ליבה בשביל להבין את זה.)

כשאנחנו עושות את מה שהם מאפשרים, ועוד עושות את זה בשבילם. זה נפלא.  נקבל את התואר הנכסף “אשת חיל מי ימצא”  ונזכה למצוות.

אבל, כשאנחנו ננסה בעדינות,  ובמפנים להזיז מעט הלאה את החבל הבלתי נראה הזה, לטעון שכיום  נשים צריכות וחייבות ללמוד לייצג את עצמן בתחומים שונים, בכל החזיתות האפשריות – גם בחזית הפוליטית. או אז הפכנו למורדות ואנטי חרדיות.

להיות עורכת דין, רואת  חשבון, מנהלת מוסד ,  בעלת תפקיד בכיר במשרדי ממשלה  או בכנסת,  סופרת, מורה או  גננת- זה כשר ומאושר, (במיוחד כשאת מפרנסת יחידה למען התורה ולמען הדור הבא)

אבל זה לא אומר שאנחנו יכולות להרשות לעצמנו לדבר  בשביל עצמנו על דברים שקשורים לנו, במקום שמשפיע ישירות על חיינו…

כי “יש לנו תפקידים אחרים…”

- כשזה נשמע כמו ניצול חברתי , ומרגיש כמו ניצול מקושט באמירות תורניות זה עדיין ניצול. ולא משנה באיזה תירוץ  ישתמשו כדי להצדיק אותו.

הם  באמת מעריכים אותנו, עובדות ומפרנסות, מתקדמות ומקדמות- אבל כל עוד זה לא  מפריע להם אי שם למעלה, בצמרת החברתית/פוליטית.

אני יכולה להבין שהצעדים הראשונים של שינויים הם מפחידים  וקשים לעיכול, ברמה האישית  וגם במישור החברתי.

אבל אם  הוצאתם אותנו מהמטבח ומהשניצלים, כדי לפרנס, לגדל, ולתמוך.
אם נטעתם בנו את האמונה ביכולת שלנו לעשות את כל זה ולהצליח.

אם בשביל כל כך הרבה דברים שכנעתם אותנו שאנחנו יכולות להמית  את עצמנו בעולם עמוס של משפחה ועבודה.

אני לא בטוחה שעכשיו אפשר להתחיל לסובב את הגלגל אחורה כי הוא התקדם קצת יותר מדי מהר והגיע רחוק יותר ממה ששערתם.

אחרי  שאסיים את כתיבת הפוסט הזה, אחזור למטבח-  להכין את האוכל למחר.

לא  ארוץ להקים מפלגה חרדית  נשית, או אעמוד  ברחובות עם שלטים בגנות המפלגות החרדיות.
אבל  ב 22.1.2013  לא אצביע עבורכם. גם לא אתנדב במטה העירוני  ולא אקרא תהילים להצלחתכם.
אני אהנה מהיום החופשי, אנסה לשכנע את אמא שלי ואת סבתא שלי לא להצביע לכם. (טוב, סבתא אוהבת את שלי עוד מימי “הכל דיבורים” זה יהיה קל …),

ההפסד – כולו שלכם. את זה אולי תראו בעצמכם כשיספרו הקולות, ושוב תדשדשו סביב אותם מספרים…
את הקול שלי, זה שאתם לא רוצים לשמוע היכן שלא נח לכם, אני שומרת לעצמי.

 

תצביעי! אחרת אף אחד לא יספור אותך.

עוד מהבלוג של fainy

קווי המהדרין, יעל ואני...

הסיפור האישי שלי , כפרודה חרדית בעולם בתי הדין, בתי המשפט , חד הוריות ואקסים  יגמר מתישהו, אני יודעת. דברים תמיד מסתיימים בצורה זו או אחרת, אבל יש סיפור נוסף, גדול יותר ומשמעותי לא פחות שאני מהוה חלק ממנו. במוצאי שבת האחרון...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

החתונה שלעולם לא תהיה לי

כשעונת החתונות מתחממת אני מתחילה לקבל הזמנות. רובן מכלות צעירות ומאושרות.  הן מותשות מהמרוץ אחרי החופה, מחכות בהתרגשות ליום הגדול. מספרות על אולם, צלם, ו"עליו". קשה להן להתרכז בלימודים, בעבודה. הן כותבות לי מגילות ארוכות...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

החמץ האמיתי

את הפוסט הזה אני כותבת, כשמצדי אחד שלי הדלי, ומהצד השני כמות חומרי ניקוי שלא תבייש חנות קטנה. הבית הפוך, לפחות חצי ממנו הפוך.  החצי השני כבר נקי ומבריק ובלי טיפת חמץ. אין מה לעשות, למרות שניסיתי להתחמק מזה השנה, לא...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה