הבלוג של רוני רומי

Deep&Swallow

עדכונים:

פוסטים: 9

החל מאוגוסט 2010

זה שיר פרידה, ליתר דיוק, זה סיפור הפרידה שלי מהסיגריה. פרידה מהרגלים, מהנאה, מריח מעושן. היי שלום סיגריה אהובתי. תודה על רגעי אושר וסחרחורת שלא יהיו כמותם.

20/08/2010

מכירים את התירוצים שיש לאנשים לגבי הרגלים שלא מתחשק להם לשנות ?

שמנים מיואשים -

“אני לא שמן, יש לי עצמות כבדות”

אלכוהוליסטים -

“רק עוד שוט אחד, שטויות, אני יכול להפסיק מתי שאני רק רוצה…מה ?? כבר נגמר הבקבוק ?!”

לא אלאה אתכם בעוד דוגמאות.

אקום ואתוודה שבעשור האחרון גם לי היה תירוץ אחד כזה.

והתירוץ שלי היה לגבי עישון.

התחלתי לעשן בגיל 24, כן, כו, ב”דיליי” רציני.

בתיכון הייתי מה”חנאנות” שהזדעזעו מהקונספט של ה”מחששה הבית ספרית”,

בגיל 24 גרתי לתקופה רחוק (מאד!) מהבית, היה לי קר (פיסית ורגשית ! ) והתחלתי לעשן.

כן גם אצלי זה התחיל כאקט סוציאלי (הפוליטקלי קורקט של המושג “שנור”),

וגם לי הבטיחו שביום שאקנה את הקופסא הראשונה -

אני בעצם הופכת להיות רכוש בלעדי של יצרנית סיגריות אימתנית.

אמרו…וצדקו. הניסיון להוקיע לא צלח.

הפכתי למעשנת גלויה, גאה וכזו שמדקלמת בגאון “כן, קוראים לי רוני רומי, אני מעשנת

And I Love It ”

ברגעי השלווה שלי עם עצמי אימצתי תירוץ מתוחכם יותר :

“כשאעמוד בשלב בחיי בו אתבשר שאני בהריון – אפסיק לעשן”

כן, ברור.

זה היה התירוץ שלי בכל הפעמים שהיו מי שאמרו לי שאני מעשנת המון,

זה היה התירוץ שלי בכל הפעמים שיצאתי לדייט שספר לי את הסיגריות במאפרה,

זה היה התירוץ שלי בכל פעם שסיימתי ארוחה טובה והיה ברור לי שהדבר שאני הכי צריכה וזקוקה לו כרגע בעולם זה סיגריה.

בשיא הרצינות -

התירוץ הזה ליווה אותי בעוז לא מעט שנים.

וכמו בכל סיפור טוב – חייב להיות מפנה בעלילה.

אצלי לא חל מפנה מרטיט שאני יכולה לחלוק איתכם.

אצלי חל תהליך כזה שבו :

בעבודה התמעטה כמות האנשים המעשנים (ומה שווה הפסקת סיגריה אם היא איננה בצוותא ?!)

ביותר ויותר מקומות האויר נהיה צלול והאיזור המוקצה למעשנים הלך והתכווץ,

אפילו באתרי הכרויות – יותר ויותר פרופילים של הייטקיסטים שעישנו פעם וחדלו.

אז למרות שבלא מעט מקרים אעדיף להישאר מחוץ לסטטיסטיקה,

הפעם הרעיון של להפסיק לקטר (מלשון קטר הרכבת) החל מצמיח בי עור וגידים.

לא, לא מהיום למחר.

דברתי עם אנשים שהפסיקו.

קראתי על כל שיטה שאי פעם הומצאה.

והחלתי לדמיין. התחלתי לדמיין הרבה איך ייראו חיי ביום שאחרי.

אני אף קצת מגדילה עשות כשאני מתוודה בפניכם כי המחשבה על אויר צלול החלה לעורר בי התרגשות. קלה.

אממ…זינקתי למים העמוקים.

יום ראשון ללא עישון. עדיין קצת מבוהלת.

הקפה של הבוקר שאל אותי בנימה מתגרה אם לא שכחתי משהו ליד.

לא מבטיחה כלום.

נכון עשיתי טקס קטנטן אתמול. מן טקס פרידה שכזה. אולי כדי להבטיח לעצמי שזה הולך להיות יותר קל ממה שאני חושבת.

אני בטח אחזור לספר לכם איך באמת נראים החיים ביומיום של אחרי.

כרגע יש לי מספיק הרגלים חדשים והתרגשות אחת קטנה.

שלום,

קוראים לי רוני רומי

ואני….

אני….

אני לא מעשנת !

תחזיקו אצבעות ובבקשה תהיו נחמדים אליי.

:-) זה שיר פרידה

עוד מהבלוג של רוני רומי

על עצות ותחנות רכבת

במסגרת מעגל החברים המאד הטרוגני שלי, פעם בכמה זמן אני מקבלת עצת חכמים (או חכמות). היו תקופות בחיי שדהרתי ברכבת הרים פתלתלה ותמיד תמיד היה שם מי שיאמר מילה או שתיים. לא תמיד הייתי שם כדי להקשיב. לא פעם הייתי שם פיזית אבל...

תגובות

פורסם לפני 9 years
תצוגה מקדימה

איזה כיף שיש אותה....

לפעמים אני פשוט רוצה שהיא תניח לי ודי. רוב הזמן לא :) מרבית הזמן אני שמחה שהיא קיימת בתוכי. חדה. בלתי מתפשרת. עמוקה.עם עיניים בגב. היא הולכת איתי לכל מקום. צצה לה מכל פינה. כשאני לא שומעת - היא תולה שלט גרפיטי על...

תגובות

פורסם לפני 9 years
תצוגה מקדימה

רק על הקווים..רק על הקווים..

החיים מזמנים לפתחנו שיעורים. שיעורים מכל מיני סוגים,גדלים, צבעים וריחות. בגיל 35 , אחרי 15 שנה של מגורים לבד, החיים זימנו לי את שיעור החזרה לבית אמא. והיה פרולוג לשיעור הזה, אי אפשר לומר שהוא תפס אותי לא מוכנה. החלק...

תגובות

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה