הבלוג של רוני רומי

Deep&Swallow

עדכונים:

פוסטים: 9

החל מאוגוסט 2010

על עצות טובות שקיבלתי על הדרך, על איש אחד שהאיר לי אותה ועל כרטיס לרכבת הקרובה.

25/09/2010

במסגרת מעגל החברים המאד הטרוגני שלי,

פעם בכמה זמן אני מקבלת עצת חכמים (או חכמות).

היו תקופות בחיי שדהרתי ברכבת הרים פתלתלה ותמיד תמיד היה שם מי שיאמר מילה או שתיים.

לא תמיד הייתי שם כדי להקשיב. לא פעם הייתי שם פיזית אבל הראש היה שניה לפני נחיתת האונס הבאה.

לא פעם הייתי זקוקה לחוות. להתרסק עם הפנים לקיר. בלי להחזיק ידיים. בלי חגורת ביטחון.

עצה טובה נמדדת לפעמים רק בדיעבד. וגם לזה יש משקל סגולי כזה או אחר.

דוגמא לעצה כזו שנשמעת אולי קלישאתית אבל תופסת תפקיד לא מבוטל כלל בתסריט חיי

היא עצה שקיבלתי מאחת הנשים המשמעותיות בחיי (תודה ניר-ניר :)) :

“מי שלא עושה – מפספס את הרכבת”.

ואני אדם שמאמין בעשייה.

וחויתי פספוס או שניים בחיי.

למדתי כמה מר הוא טעמה של החמצה.

אותך לא רציתי לתת לעצמי לפספס.

להתעורר בוקר אחד ולומר לעצמי שהרכבת שלך עזבה את התחנה לא הייתה אפשרות מבחינתי.

התחלתי איתך בפייסבוק.

ניסיתי לפנות אליך בעקיפין עם משפט מטומטם וכשהמסר לא הובן אמרתי מפורשות :

אני מתחילה איתך. כאן. עכשיו. גאד-דאם-איט תעשה עם זה משהו כבר !!! :)

ועשית. עשינו. הכרות קצרה אבל משמעותית.

כזו שחוותה בזמן בלתי אפשרי כמעט זוגיות שלמה.

נדמה כי בזמן בין רכישת הכרטיס לרכבת לבין יציאתה הספקנו לבנות (לנסות..), להרוס,

לאמץ שם חיבה , בדיחה פרטית והכרות של חברים.

על מה שהיה שם באמצע אני אדלג. על זה נכתב ביני ובינך.

את זה שנינו יודעים וזה מספיק.

משהו היה שם שהשאיר אותך בעולמי.

גם כשלא רצית. גם כשהבהרת שאתה לא רוצה כרגע. וכך גם כשחודש הקשר אחרי זמן קצר

וחשבתי -

הנה, הרכבת עוד לא עזבה. היא עדיין כאן.

חשבתי שאנחנו רוצים מספיק. וכשרוצים משהו מאד אז הוא כנראה מוצא את דרכו לקרות.

HELL KNOWS HOW MUCH I WANTED YOU !!!

בלי לשאול שאלות.

כל פעם שהתקשרת -

חיוך של סופר-קולגייט היה מרוח על פניי.

האמנתי שאנחנו כנראה פשוט צריכים לקרות….

אני חושבת שאני עדיין מאמינה בזה.

גם כשאני מנסה להמשיך הלאה כי סימני השאלה שהותרת אחרי כל טלפון מביאים עם החיוך יותר מידי מחשבות.

יש רגעים שאני אומרת לעצמי שאם לא היית רוצה שאעלה על הרכבת הקרובה היית אומר.

כמו שידעת תמיד.

להגיד.

אבל אני כבר לא חיה ברכבת הרים.

אני עכשיו במקום רגוע. סלחן. אתה יודע שהיית פנס בדרך הזו.

ואני לא יכולה לעצור אותך מלממש את הכרטיס לרכבת הקרובה.

חודש שאתה עושה סימנים של הולך ובא.

אני נשארת בתחנה.

לא מחכה.

אם תגיע -

אנחנו כנראה באמת אמורים לקרות.

אם לא – אני אזכר בעצה טובה שפעם קיבלתי. הרכבת עזבה את התחנה….

עוד מהבלוג של רוני רומי

תצוגה מקדימה

זה שיר פרידה..

מכירים את התירוצים שיש לאנשים לגבי הרגלים שלא מתחשק להם לשנות ? שמנים מיואשים - "אני לא שמן, יש לי עצמות כבדות" אלכוהוליסטים - "רק עוד שוט אחד, שטויות, אני יכול להפסיק מתי שאני רק רוצה...מה ?? כבר נגמר הבקבוק ?!" לא אלאה...

תגובות

פורסם לפני 9 years
תצוגה מקדימה

איזה כיף שיש אותה....

לפעמים אני פשוט רוצה שהיא תניח לי ודי. רוב הזמן לא :) מרבית הזמן אני שמחה שהיא קיימת בתוכי. חדה. בלתי מתפשרת. עמוקה.עם עיניים בגב. היא הולכת איתי לכל מקום. צצה לה מכל פינה. כשאני לא שומעת - היא תולה שלט גרפיטי על...

תגובות

פורסם לפני 9 years
תצוגה מקדימה

רק על הקווים..רק על הקווים..

החיים מזמנים לפתחנו שיעורים. שיעורים מכל מיני סוגים,גדלים, צבעים וריחות. בגיל 35 , אחרי 15 שנה של מגורים לבד, החיים זימנו לי את שיעור החזרה לבית אמא. והיה פרולוג לשיעור הזה, אי אפשר לומר שהוא תפס אותי לא מוכנה. החלק...

תגובות

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה