הבלוג של הדס מטס

הדסי

אוהבת לצחוק. אוהבת לכתוב. כמה טוב לאהוב. בלוגרית ותיקה (אמא של שחר, שמורת מגדלי הבננות), סופרת (רבע עוף, תאונת עבודה), עורכת (הכחול), ואמא. המון אמא.

עדכונים:

פוסטים: 15

החל מאוקטובר 2011

בסוכות אני עומדת לעשות את החצי הראשון שלי – חצי מרתון במסגרת מרתון אמסטרדם. מקצה נשים לא תחרותי. צבע המסלול שלי – ורוד. מתאים לי. באימונים כבר הגעתי ל-20 קילומטר. תשאלו מה הבעיה שלי עכשיו?

10/10/2016

בסוכות אני עומדת לעשות את החצי הראשון שלי  – חצי מרתון במסגרת מרתון אמסטרדם. 21.1 קילומטר (ואין לזלזל ב-100 המטרים שאחרי הנקודה). מקצה נשים לא תחרותי. צבע המסלול שלי – ורוד. מתאים לי.

ההתרגשות רבה. גם מהחופשה בחו”ל כי זה תמיד מרגש, וגם כמובן מהמירוץ.

עכשיו מה?

לאורך הדרך אורבות מצלמות שערוכות לצלם את פני המשתתפים ולשדר אותן בזמן אמיתי, או שקרי, בפייסבוק. יש כאלה שיודעים איך לעמוד – או לרוץ – מול מצלמה. ויש כאלה שצריכים ללמוד.

באחד המירוצים בארצות הברית לפני שנים אחדות הבחינו חדי העין בבחור אחד, לא הכי חתיך בעולם, רק מה? הוא כל כך פוטוגני, שהוא פשוט נראה… נראה… כפי שכינו אותו באינטרנט “הבחור  הפוטוגני בצורה מגוחכת” (Ridiculously Photographic Guy). ראו את פניו בתמונה – ההוא בסגול, לא תפספסו. אך לפני זה, כמו שעושות המורות, הרי לכם מטלת צפייה – שימו לב לנקודות האלה:

1.      הבן אדם רץ. הוא מתאמץ רצח, כמו שהילדים אומרים.

2.      האנשים שנראים אתו בתמונה בתמונה נמצאים במצב דומה של מאמץ. ועליהם כן רואים את המאמץ הזה.

3. הוא לא כזה יפה. הוא פשוט (פשוט?) נורא פוטוגני.

14619912_10154521466628898_1682748220_n

בפייסבוק הוא הפך ללהיט, ומאות אם לא אלפי תמונות ערוכות שלו מתפרסמות בהקשרים שונים. למשל זו, שבה “שתלו” סביבו אנשים שמתאמצים במיוחד:

14627769_10154521466718898_2125977502_n

ואם נחזור לאמסטרדם – ראיתם אותי פעם איך אני נראית כשאני רצה? אני חוששת שזה לא מחזה מרנין. אז נכון שלא אצליח להגיע למאור הפנים של הבחור הזה, אבל הייתי ממליצה לעצמי לפתח פרצוף ייצוגי יחסית, אם הוא יפורסם בדף הפייסבוק שלי (ושל האנשים מכל העולם שיזדמנו לרוץ – ולהצטלם – לידי).

הכנות לחצי מרתון כוללות כשבועיים של מנוחה מריצות ארוכות המכונה “טייפר” (“מה שיש לך ברגליים זה מה שיש לך ברגליים” כלומר אין מה לשפר בשלב הזה). ועוד כמה ימים או שעות, לא ממש הבנתי, של הדבר התמוה והמופלא שקרוי “העמסת פחמימות”.

אז אצלי זה יכלול עוד כמה אימוני פרצוף יומיים כדי להגיע לחיוך סביר מול מצלמה בעת ריצה. את התוצאות תראו בהמשך.

עוד מהבלוג של הדס מטס

תצוגה מקדימה

מי אכל את אחד בספטמבר לארוחת עשר?

החצב שמעתי שיר הבוקר. לא שיר חדש. אפרים שמיר כתב אותו בפולנית לפני שעלה לארץ, ועלי מוהר כתב את הנוסח העברי לשיר. לא תרגום אלא "התאמה תרבותית" – מהנוסטלגיה הפולנית לימי הנעורים שלו עצמו בארץ ישראל: "אז בבית הספר על הקיר...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

תגידי, את (עוד) מנשקת את בעלך?

בוקר אחד, בכניסה למשרד, אני פוגשת שתיים מעמיתותיי. שתיהן נשים נאות, נשואות (הייתי אומרת באושר, אך זו כבר שאלה לפוסט אחר), שתיהן מחייכות על גבול המגחכות. "מה תגידי על זה", פונה אליי האחת, "עכשיו כאן ממש ליד הבניין, עצרה מכונית....

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

עד כמה העוזרת שלכם מכירה אתכם?

ביום שישי שעבר יצאנו מהבית לכיוון בית הספר. ממש בכניסה לבניין פגשנו את ש', שחזר מריצת הבוקר שלו. שמחה גדולה. הוא העמיד אותנו על רקע ההיביסקוסים וצילם אותנו מחייכים וממהרים. רגע לאחר מכן חלפה על המדרכה העוזרת שלנו, אתי,...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה