הבלוג של הדס מטס

הדסי

אוהבת לצחוק. אוהבת לכתוב. כמה טוב לאהוב. בלוגרית ותיקה (אמא של שחר, שמורת מגדלי הבננות), סופרת (רבע עוף, תאונת עבודה), עורכת (הכחול), ואמא. המון אמא.

עדכונים:

פוסטים: 15

החל מאוקטובר 2011

לפניי הייתה לו חברה אחרת. כשנפרד ממנה, שאל אותו חבר מהמחלקה בטירונות אם לא אכפת לו שהוא יתחיל איתה, עכשיו כשהיא פנויה. ש’ הסכים ברוב אבירות, לא ברור אם ברצון. זה לא התפתח לקשר ארוך טווח עם אותה אחת. ועם זאת, למרות ששניהם – הוא ויונתן שם בדוי – כבר עברו לשרת ביחידות שונות, קשר כלשהו נשמר. באחת השבתות ממש בתום המלחמה, יונתן שם בדוי התקשר והציע שנצא בערב. ש’ ובת זוגו (כלומר אני) ויונתן שם בדוי עם מישהי אחרת

08/07/2012

במלחמת המפרץ הראשונה ספגה רמת גן את עיקר האש. היינו אז חיילים ולא הכרנו אותה בכלל מלבד פעם אחת שנסעתי בלילה עם יוסי אחד לראות את עיי החרבות שנותרו משורת בתים ברחוב אבא הלל. היום קשה מאוד לדמיין באזור הבורסה השוקק את ההרס, הבהלה והחרדות ששלטו שם בלילה ההוא. ואז רמת גן קיבלה מתנה ממלך נורבגיה אולב  ה-5 – תאטרון. וזה לא שאין תאטראות אחרים ברמת גן, יש תאטרון יהלום במתחם הבורסה, יש בית ראסל. ובכל זאת הוא, כלומר הוד רוממותו, החליט לפצות אותה על עוולות שספגה מידי אחרים. קראתי שהוא לקח נורא קשה את מלחמת המפרץ. כל הזיכרונות הרעים שלו ממלחמת העולם ה-2 צפו ועלו, והוא היה בטוח שזה פתחה של מלחמה עולמית נוספת. כל כך לקח ללב שהוא מת מזה.

המלך אולב ה-5

אולב ה-5 הוא המלך. כדאי לקרוא עליו בוויקיפדיה

כל זה היה מזמן, הרי, ולא השגחתי עד כמה מזמן עד לפני כמה ימים, בטקס הסיום של כיתות ח’. הנה עוד משהו שאולי לא ידעתם על רמת גן:  היא אחת הערים היחידות בארץ שלא נפלו לפח היקוש של חטיבות ביניים. אז כן, רמת-גנים תלמידי כיתות ז’ וח’ נבוכים כשהם באים במגע עם בני גילם ממקומות אחרים בארץ ונאלצים להודות שהם עדיין בבית ספר יסודי. הם גם מתאכזבים להבין ש-30 ביולי, תאריך היציאה שלהם לחופשת הקיץ, נמצא עמוק בתוך החופשה של כל האחרים. אנחנו, שלא גדלנו בעיר הזאת וחיים בה רק מאז  שנעשינו הורים,מרוצים מהעניין לגמרי.

מכל מקום, עלתה לבמה סגנית המנהלת, לשאת דברי פרידה ממנהל התאטרון, שאחרי 20 שנה בתפקיד יוצא לקצבאות. לפני שנים רבות, כך היא אמרה, בתום מלחמת המפרץ, העניק לנו המלך אולב ה-5 את התאטרון הנפלא הזה. לפני 20 שנה, אני אומרת לעצמי. היה היה אחורה בהיסטוריה, תרפפ”ו בשביל חתני השמחה וכלות השמחה שלכבודם התקבצנו, ובשבילנו זו הייתה התקופה הכי נפלאה בחיים. באותם ימים רחוקים, כשהסטיקר הנפוץ ביותר היה תהילים נגד טילים, שירתנו שנינו כקציני משבר בקהילת המודיעין, וכך גם הכרנו. אהבה בצל המלחמה. כמה רומנטי. ש’ ואני החלפנו מבטים חצי-צוחקים-חצי-מבוהלים. 20 שנה? ברררר… ואנחנו מחזיקים מעצמנו זוג שרק עכשיו הכיר, עם כל הצחוקים הקטנים והגדולים.

למשל, לפניי הייתה לו חברה אחרת. כשנפרד ממנה, שאל אותו חבר מהמחלקה בטירונות אם לא אכפת לו שהוא יתחיל איתה, עכשיו כשהיא פנויה. ש’ הסכים ברוב אבירות, לא ברור אם ברצון. זה לא התפתח לקשר ארוך טווח עם אותה אחת. ועם זאת, למרות ששניהם – הוא ויונתן שם בדוי – כבר עברו לשרת ביחידות שונות, קשר כלשהו נשמר. באחת השבתות ממש בתום המלחמה, יונתן שם בדוי התקשר והציע שנצא בערב. ש’ ובת זוגו (כלומר אני) ויונתן שם בדוי עם מישהי אחרת. אמרתי בסדר, וסתם לשם התעניינות שאלתי באיזה סרט מדובר. יונתן שם בדוי אוהב קולנוע איכותי, ש’ הקדים ואמר, הוא הציע שנצא לסינמטק. סרט נורווגי ישן. ואני, שאמנם בתור חברה חדשה השתדלתי להרשים את ש’ בהיותי לכאורה צעירה תרבותית על אף פרובינציאליותה, הרגשתי מין תחושה כזאת של עד כאן. יש גבול כמה את יכולה להשתדל כדי לעשות רושם על בחור. גם בלי לדעת שברבות הימים תינשאי לו. בקיצור, קיבל הנחיה לסרב בנימוס להצעה, ובמקום זאת יצאנו לאכול פרוזן יוגורט, שטחיים שכמונו. בקדנציה הראשונה שלו בארץ. של הפרוזן.

חלפו שנים, הרבה שנים, למען האמת, וכשהגענו מהססים ומתעניינים עם הילדה הראשונה שלנו לפגישת הורים בבית הספר הזה, שעכשיו היא סיימה את לימודיה בו, פגשנו את יונתן שם בדוי. הוא כבר היה אז איש אקדמיה ותיק, והשתתף בתור הורה ביחד עם בת הזוג המשובחת שמצא לו.

כך נסגרים מעגלים, חשבנו לנו אז, ושוב נזכרנו במעגלים כשסגנית המנהלת הדגישה את 20 השנים הארוכות שחלפו.

ואז עלו הילדים להופיע.

ראשונים עלו 8 בנים בחולצות לבנות ובמיקרופונים והיללו תודות למנהלת, לסגניות, למחנכות, למזכירות, ולאב הבית, ברכה שזכתה למרבית התשואות.

ל”, הידוע בתור הילד הכי חכם בשכבה, שלף אז מכסו כיפה צחורה והניח ברוב טקס על ראשו. אחד הנערים האחרים, נקרא לו בשמו – רועי – אמר: ועכשיו נשמע פסוק מתהילים מפי ל’.

בווווווווז

נשמעה לפתע קריאה מירכתי האולם.

ש’ הפנה את תשומת לבי שהבז הוא יונתן שם בדוי, אביו של עמית, קולגה וחבר של ל’.

ל’, כיאה לילד הכי חכם בשכבה, לא לקח את זה ללב, וקרא בהטעמה את הפסוק היפה אשרי האיש שלא הלך בעצת רשעים וכולי וכולי.

יונתן שם בדוי קם מכיסאו, ובאופן הפגנתי יצא מן האולם.

אני מקווה בשבילו שהוא חזר בשלב מסוים, לראות את הבן שלו מקפץ לצלילי אקונה מטאטה, שזה  בטח  תורם יותר לאיכות החיים מתהילים.

כל הערב, בין חיוכים גאים לדמעות התרגשות ושמחה, תהיתי ביני לביני מה מצא לו יונתן שם בדוי להעליב כך את ל’ קבל עם ועדה. גם אם הוא הסתכסך עם הבן שלו במשך השנה, עדיין קשה להאמין שאדם משכיל ותרבותי שכמותו כך ילבין פני תלמיד בעומדו על הבמה. ואיך הרגיש ל’, ואיך שמר על פני פוקר סבלניים לנוכח אותה קריאה מעליבה. מה יש לו נגדו, ומדוע לא התקוממו חזי ודלית, ההורים של אותו ל’, כנגד אותו אב מלא בוז.

למחרת בבוקר, כשטרחה להתעורר, ישבתי עם בתי והתמוגגנו מספר המחזור. תוך כדי צחוקים וצחקוקים נזכרתי לשאול אותה מה יש ליונתן שם בדוי נגד ל’, הילד שיכול להיות הבן שלו על פי גילו.

את רצינית שלא הבנת? תלתה בי הנערה עיניים תוהות. זה לא נגד ל’, זה נגד התהילים.

עוד מהבלוג של הדס מטס

תצוגה מקדימה

מי אכל את אחד בספטמבר לארוחת עשר?

החצב שמעתי שיר הבוקר. לא שיר חדש. אפרים שמיר כתב אותו בפולנית לפני שעלה לארץ, ועלי מוהר כתב את הנוסח העברי לשיר. לא תרגום אלא "התאמה תרבותית" – מהנוסטלגיה הפולנית לימי הנעורים שלו עצמו בארץ ישראל: "אז בבית הספר על הקיר...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

תגידי, את (עוד) מנשקת את בעלך?

בוקר אחד, בכניסה למשרד, אני פוגשת שתיים מעמיתותיי. שתיהן נשים נאות, נשואות (הייתי אומרת באושר, אך זו כבר שאלה לפוסט אחר), שתיהן מחייכות על גבול המגחכות. "מה תגידי על זה", פונה אליי האחת, "עכשיו כאן ממש ליד הבניין, עצרה מכונית....

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

עד כמה העוזרת שלכם מכירה אתכם?

ביום שישי שעבר יצאנו מהבית לכיוון בית הספר. ממש בכניסה לבניין פגשנו את ש', שחזר מריצת הבוקר שלו. שמחה גדולה. הוא העמיד אותנו על רקע ההיביסקוסים וצילם אותנו מחייכים וממהרים. רגע לאחר מכן חלפה על המדרכה העוזרת שלנו, אתי,...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה