הבלוג של Daria_Shualy

daria_shualy

יזמית אינטרנט, קניינית אורחת בקום איל פו, לשעבר עורכת בעיתונות הכתובה, בטלוויזיה ובאינטרנט, אמא

עדכונים:

פוסטים: 9

החל מאוגוסט 2012

להיות ברגע: זיונים, הסכמי שלום, הסכמי השקעה, התאבדות

21/09/2012

סצנה יומיומית: גבר ואשה מזדיינים. הם בני 24 או 37 או 65. זה אחר הצהריים, התריסים חצי מוגפים. הם שניהם ממש שם. זה מימוש של מתח מיני שנבנה על פני זמן. היה פלירטוט שאפשר היה לטעון שהוא ידידותי או חברי אפילו, אבל בעצם. זה פחות במסרים, יותר באינטנסיביות. מקפידים להשאיר שיירי נוכחות אחד אצל השני גם מחוץ לזמן המשותף במסגרת שבה הם מכירים. היא רואה סדרה שהוא המליץ עליה. הוא קורא ספר שהשאילה לו. מייצרים תכנים, שומרים על המשכיות. והנה עכשיו היא אותתה שהגיע הזמן, והוא הזמין אותה אליו בלי אחרים, והיא באה, וזה זיון שלמרבה ההפתעה (מהחיים בכלל) הוא הרבה יותר מרגש מזה שהיה בכל סצנות האוננות שכל אחד מהם המציא במשך תקופת החיזור.

וכשהוא נגמר היא שוכבת במיטה, מושכת עליה סדין והוא קם בעירום והולך לשירותים ולשטיפה קצרה, ואז להביא בקבוק מים מהמקרר. עומד מעל המיטה, שותה, מציע לה. מתיישב על הכסא, מדליק סיגריה. היא מחפשת את התחתונים, לובשת את החולצה שלו והולכת לשירותים בהליכה שלא דומה להליכה שלה בבגדים (אבל בסדרה על חייהם, הוא נשאר לשכב מכוסה בסדין עד המותניים, מעשן במיטה, והיא קמה והולכת נינוחה, בעירום גאוותני אפילו, לאן שהולכת). הוא משמיע שיר מהמחשב. בדרך כלל היא חושבת שזאת עזות מצח או סתם טיפשות לבצע שיר של נינה סימון, אבל הביצוע הזה מתלבש לה בול.

*           *           *

בדרך כלל אני חושבת שזה היבריס לבצע שיר של נינה סימון, אבל הביצוע של מייקל בובלה ל-Feeling Good גרם לי להרגיש שהוא מרגיש יותר טוב ממה שהרגישה אי פעם האשה שאלוהים שר דרכה. או אולי רק יותר טוב במובן הגדול, הנהנתני, החיים הטובים, לכבוש את העולם בשעה שאתה לבוש היטב זו הרגשה מאוד ספציפית. לעמוד על גג מול ההאדסון אחרי גשם קל, שתוי אבל לא שיכור, לשכוח לרגע מהכיבוש ולחשוב על עצמך שאתה נהדר, כי הנה אתה כאן, וזה נהדר להיות כאן, לבוש היטב על גג מול ההאדסון אחרי גשם קל.

*           *           *

אמרתי לעצמי שביום שבו נסגור את הסיבוב, הסיבוב הגדול של המיליון פלוס מקרן הון סיכון, או אז אשמיע לעצמי את הגרסה הזאת בפול ווליום וארגיש טוב. כמו הילדה שהייתי, שרצתה “להיות בשלום” (מטבע הדברים שתי שורות ארוכות של ערבים ויהודים לוחצים ידיים, הרי נאמר בשיר “אני רוצה אני רוצה להיות כבר בו”). אלא שמן הסתם לא היה יום שבו נסגר הסיבוב. היה הערב שבו קיבלתי את ההודעה שג’מיני בפנים ב-750 אלף דולר (מתוך סיבוב של 1.2 מיליון). הייתי אז בברלין בכנס, קיבלתי את הטלפון בזמן שיחה על היידגר עם אחד המארחים הגרמנים, הרמתי כוסית קאווה עם הזר וניסיתי לתפוס בטלפון את יעל ואת נועם בהצלחה חלקית. אז היו עשרה ימי חופש (הראשון בשלוש שנים) עם נועם שהופרעו בקריאה אינסופית של מסמכים משפטיים, שיחות עם עורכי דין ומשא ומתן על reversed vesting שמתנהל תוך ריצה לתפוס את המעבורת האחרונה לסטאטן איילנד. ואז צריך היה למצוא מקום להדפיס, ולחתום, ולסרוק, ולפקסס, ולוודא שהגיע, לאשר תיקונים בשעון ישראל כשארבעה חברים מחכים בתור למסעדה, לגגל מה זה bring along ומה זה tag along ואז לחזור לארץ תשושים ולהצדיק את ההשקעה.

*           *           *

אבל לפעמים מגיע סתם יום, יום שישי נגיד, והשיר מתאים בול. אבל לא לאטבי הכביסה.

*           *           *

לאחרונה התרבו מקרי ההתאבדות בקרב אטבי הכביסה בביתינו. אפשר להבין אותם. התנאים הקשים – חשופים שעות לשמש ישירה שמייבשת את גופם והופכת אותו פריך וסדוק, בסכנה תמידית של התפרקות. חלקם נשלחים לגלות בישימון שבמקפיא, מהדקים זו לזו את שפתיה של שקית אפונה קפואה או לחם, בחשכה, בקור. לא פלא שהם מבקשים לקפוץ, מקווים לאבד את ההכרה בדרכם מטה מרחק שלוש קומות, או להתרסק למוות על אבני השביל, שידרת-הקפיץ לעד נפרדת מגוף הפלסטיק הקטן.

אך אבוי, הם טעו בחישובם. רוב הקופצים לא מגיע אל הקרקע, אלא נעצר על גגון השכנה שבקומה מתחת. רחוקים מכדי להצילם, קרובים מספיק כדי להביט מעלה, אולי בחרטה, אל חייהם הקודמים, שם הם מוטלים, מקווים שבגד שלא נסחט עד תום ירטיב את גופם המתפורר. נזכרים, בערגה אולי, בחייהם הקודמים, אז היו נעים שמאלה וימינה על חבל הכביסה המסתובב בגלגלת, בחברת אטבים כמותם, המגע המרענן של הבגד הלח, אפילו צינת המקפיא. כעת הם על הגגון, עד מות.

עוד מהבלוג של Daria_Shualy

דיסקליימר וגעגועי לניו יורק

דיסקליימר מדי פעם מציעים לי לכתוב בתשלום, ואני עונה שאני שונאת לכתוב. זה לא בדיוק נכון. אני כותבת תמיד, בראש או בפועל. מה שאני שונאת, זה לכתוב בשביל מישהו אחר (כמו שאני שונאת לעבוד בשביל אחרים), ולמרות שכעורכת אני יודעת...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

למה סאגה נורן מ"הגשר" היא הדמות הנשית האהובה עלי בטלוויזיה

לגברים יש את דון דרייפר, אולי אפילו רוג'ר סטרלינג. יש את מקנולטי, אולי את סטרינגר בל, את עומאר. עד נקודה מסוימת את טוני – נכון הוא רוצח, אבל הוא כריזמטי, הוא מעניין, הוא ייצרי. יש את שרלוק כמובן. בהתאם לטעם אישי, אבל ראויים עד...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

והיא תהלתו

לילה, לפני השינה. אני שוכבת במיטה ומודה לאלוהים. על מומו, על נועם, על המשפחות שלנו, על החברים שלנו. על שיש לנו מיטה לישון בה, גג מעל לראשנו. שיש לנו אוכל לאכול. שאנחנו בריאים. שאנחנו חופשיים, לא כבושים, לא עבדים, לא פליטים, לא...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה