הבלוג של מה שכולם רואים (או שלא)

daphnapilo

שמי דפנה פילובסקי. יצאתי לפנסיה לפני כמה שנים ומה כבר אפשר לעשות בפנסיה? להתנדב, ללמוד, לטייל בארץ ובעולם, לצייר... וזהו? אז זהו שלא. אפשר גם להסתובב ברחובות ולכתוב על מה שכולם רואים (או שלא)

עדכונים:

פוסטים: 39

החל מאוגוסט 2018

cricket

ואז, היא אומרת, התחיל גשם מטורף.
ישבתי עם ציפי בבית קפה תל-אביבי לשיחת נוסטלגיה. “לא מבינה למה נזכרתי בסיפור הזה עכשיו”, היא אומרת, “אולי בגלל הענן הזה שמעלינו. ענן אפור ומאיים באמצע האביב”.
היינו אז זוג צעיר, היא מספרת, והחלטנו לערוך מסיבה גדולה לכבוד יום הנישואין הראשון. לצורך המסיבה שכרנו, לערב אחד, בית במושב בשרון, הזמנו את כל החברים, כחמישים איש, קנינו חטיפים והרבה יין, קישטנו את הסלון בסרטים וחיכינו.
כשהתחילו החברים להגיע, הסתבר שכמעט כל אחת מהבנות הביאה אתה חברה. היחס בין הבנים לבנות היה כמו בהרצאה לגימלאים. המון המון בחורות. ממש מכה.
המוזיקה התחילה להתנגן, החברים רקדו, היין נשפך כמים והשמחה היתה בעיצומה. פתאום נראה הבזק חזק והאור כבה. בחושך המוחלט שמענו רעם מתגלגל שנשמע כאילו הוא ממש מעל הראש. מרוב בהלה קפצתי מהמקום והפלתי לרצפה צפרדע ענקית מקרמיקה שעמדה על שידה סמוכה. הצפרדע התרסקה לרסיסים. אחד מהם ננעץ לי ביד והרגשתי את הדם זורם. מצאנו נרות במגירת המטבח והדלקנו אותם. לאור הנרות שטפתי את היד וניסיתי לחבוש כמיטב יכולתי. הגשם בחוץ הפך לברד בגודל של אבנים קטנות.
מדיר הכבשים הסמוך שמענו פעיות וצרחות. בעלי הבית סיפרו לנו שיש בדיר איזו מגפה מוזרה שהורגת את הכבשים והמטר הסוחף הגביר שם את הבהלה. אל הצרחות מבפנים ומבחוץ נוספו יללות תנים שהרגישו, כנראה, בטוח מספיק להתקרב אל הדיר ואל הבית. ריקי ויוסי מצאו מקלט על בחדר הסמוך. הם התכרבלו יחד על ספה ישנה והתחילו להתנשק בחושך. ניסינו להרגיע את החברים ולהמשיך את המסיבה עם שירה בציבור או משחקי חברה לאור נרות, אבל בלי הצלחה. חלק מהבנות לא הצליחו להירגע ורצו לעזוב, אבל הברד המשיך לרדת בעוז ואי אפשר היה לצאת מהבית.
אחרי כשעה של עלטה ובהלה חזר החשמל והשמים התבהרו. השעה היתה כבר קרובה לחצות. פתחנו את החלון לרווחה. תראו, אמרתי, רואים את הירח, העננים התפזרו. יחד עם האויר הצח, נכנס דרך החלון הפתוח חגב ענק והתיישב על השולחן. בכל פעם שניסינו לתפוס אותו הוא קפץ קפיצה אדירה ונחת על כוס או צלחת. החלטנו להניח לו וחזרנו למוזיקה ולריקודים. ריקי ויוסי יצאו מהחדר הסמוך מתגרדים בכל גופם ומקללים את בעלי הבית. פשפשים! רטן יוסי. כינים! החרתה החזיקה אחריו ריקי.
מסיבה נהדרת. אמרו כולם אחרי שנרגעו. עם מוזיקה כזאת אי אפשר שלא לרקוד.
ואז, היא מספרת, נשמע צלצול בדלת. ניגשתי לפתוח. משטרה! בדלת עמד שוטר במדים ובחוץ חיכתה ניידת שהאור הכחול בה הבהב למרחוק. “כבר אחרי חצות!, אמר השוטר, ” השכנים התלוננו על רעש, זמן לפזר את המסיבה”. לא עזרו ההסברים והתחנונים שרק התחלנו, ושהיה ברד, וחגב, וצפרדע ומה לא. כיבינו את המוזיקה והתקפלנו.
עוד ציפי מדברת, והענן האפור שמעלינו הפך לענן שחור וגשם מעורב בברד התחיל לרדת בעוז. עם הרוח שהתחילה לנשוב, חדר לתוך בית הקפה, דרך החלון הפתוח, חגב ענק והתיישב על השולחן.

עוד מהבלוג של מה שכולם רואים (או שלא)

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

חיבוק

  אפרים אהב נשים. את כל הנשים. נשים גבוהות, נמוכות, שמנות, רזות, בלונדיניות וברונטיות. את כולן אהב. אהב להביט בהן, ללטף במבט וביד רועדת. אהב להצמידן לחזהו בחיבוק עז ואם...

תגובות

פורסם לפני 8 months
תצוגה מקדימה

פרפקציוניזם

  דברת צידון עולה על האוטובוס בשעה עשר וחצי בדיוק. באחת עשרה יש לה ישיבה עם לקוח ואסור לה לאחר. בדיוק הבוקר לא הצליח הרכב שלה להניע. משה יצא כבר מזמן עם רכבו כדי להסיע...

תגובות

פורסם לפני 6 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה