הבלוג של מה שכולם רואים (או שלא)

daphnapilo

שמי דפנה פילובסקי. יצאתי לפנסיה לפני כמה שנים ומה כבר אפשר לעשות בפנסיה? להתנדב, ללמוד, לטייל בארץ ובעולם, לצייר... וזהו? אז זהו שלא. אפשר גם להסתובב ברחובות ולכתוב על מה שכולם רואים (או שלא)

עדכונים:

פוסטים: 39

החל מאוגוסט 2018

    קטגוריית - כללי

  • מה שכולם רואים (או שלא)

    דצ"ך עד"ש באח"ב וגם מ'

    תצוגה מקדימה

    ואז, היא אומרת, התחיל גשם מטורף. ישבתי עם ציפי בבית קפה תל-אביבי לשיחת נוסטלגיה. “לא מבינה למה נזכרתי בסיפור הזה עכשיו”, היא אומרת, “אולי בגלל הענן הזה שמעלינו. ענן אפור ומאיים באמצע האביב”. היינו אז זוג צעיר, היא מספרת, והחלטנו לערוך מסיבה גדולה לכבוד יום הנישואין הראשון. לצורך המסיבה שכרנו, לערב אחד, בית במושב בשרון, ...

    תגובות

    פורסם לפני 1 month
  • מה שכולם רואים (או שלא)

    אדי

    תצוגה מקדימה

    “ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם…” רק את זה אדי זוכר. כשהיה מבקר אצל סבא היה שומע אותו אומר זאת בכל בוקר. על מה הוא ברך, את זה הוא לא ידע ולא הבין. חיים קשים היו, וכשנפתחו שערי ברית המועצות עלה לארץ ישראל, שהרי יהודי הוא ומכיר את הפסוק. העליה הזאת היתה העליה האחרונה שלו. ...

    תגובות

    פורסם לפני 2 months
  • מה שכולם רואים (או שלא)

    בליינד דייט

    תצוגה מקדימה

    איזה חתיך הורס! מור? הוא שאל כשניגש אליה. אמיר, אמר והושיט את ידו. הוא התיישב מולה וחייך. הרבה יותר יפה מהצילומים שראתה באתר ההכרויות. אמיר הלוי. שם של טייס. היא לא האמינה למזלה הטוב כששלח לה בקשת הכרות. היא כבר בת שלושים ושש וזה כמה שנים רשומה לכל האתרים. יצאה לעשרות פגישות עיוורות שלא הניבו ...

    תגובות

    פורסם לפני 2 months
  • מה שכולם רואים (או שלא)

    כמעט חדשות

    תצוגה מקדימה

    …”ואת הנעליים האלה מצאתי ברחוב”. הוא אמר והצביע בגאווה על הסניקרס שלרגליו. “כמעט חדשות”, הוא הכריז. “לא תאמיני מה שאנשים זורקים”. ישבנו במרכז הסיוע לנרקומנים חסרי בית. הוא מרח כמות נדיבה של שוקולד למריחה על פרוסת לחם והכין לעצמו קפה שחור עם הרבה סוכר. ליד הכסא הניח שקית של “המשביר” ובה כל רכושו. חולצת טריקו ...

    תגובות

    פורסם לפני 3 months
  • מה שכולם רואים (או שלא)

    שומר פתאים השם

    תצוגה מקדימה

    “והכי הוא אוהב עוגת תפוזים”, אמרה אמא שלו. “תרשמי”. היא ישבה במטבח ביתה של חמותה החדשה. מטבח שנבנה בשנות השישים המוקדמות. ארונות העץ שבו נצבעו בלבן ובתכלת וניסו ליצור אשליה של אור ושמש. הוציאה מהתיק מחברת עבה. על כריכתה הדביקה מדבקה לבנה מעוטרת בלבבות. על המדבקה כתבה באותיות גדולות “מתכונים”. שלושת הדפים הראשונים...

    תגובות

    תגיות:

    פורסם לפני 3 months
  • מה שכולם רואים (או שלא)

    פרפקציוניזם

    תצוגה מקדימה

      דברת צידון עולה על האוטובוס בשעה עשר וחצי בדיוק. באחת עשרה יש לה ישיבה עם לקוח ואסור לה לאחר. בדיוק הבוקר לא הצליח הרכב שלה להניע. משה יצא כבר מזמן עם רכבו כדי להסיע את הילדים לבית הספר כך שגם ממנו לא תבוא הישועה. היא ניסתה להשיג מונית אבל באף תחנה לא היתה מונית ...

    תגובות

    פורסם לפני 5 months
  • מה שכולם רואים (או שלא)

    הקבצן

    תצוגה מקדימה

      הוא יושב על המדרכה לפני עגלת סופרמרקט מלאה בשקיות ניילון. מהשקיות מציצים בקבוקים ריקים, חלקי מתכת, שמיכת צמר שכבר ידעה ימים טובים יותר, סווטשירט אפור ונעלי בית משובצות.  כובע הקסקט שעל ראשו משוך על פניו המופנים למדרכה. בקופסת השימורים שלפניו  מצטלצלות מפעם לפעם  מטבעות. הוא אף פעם לא מרים את העיניים ורק ממלמל ונראה ...

    תגובות

    פורסם לפני 6 months
  • מה שכולם רואים (או שלא)

    חיבוק

    תצוגה מקדימה

      אפרים אהב נשים. את כל הנשים. נשים גבוהות, נמוכות, שמנות, רזות, בלונדיניות וברונטיות. את כולן אהב. אהב להביט בהן, ללטף במבט וביד רועדת. אהב להצמידן לחזהו בחיבוק עז ואם מסתייע, גם לגנוב ליטוף קטן בישבן.  כשהיה צעיר, היה מסרק את הבלורית, מבליט שרירים ויוצא עם חבריו ל”ציד” על שפת הים. אף פעם לא חזר ...

    תגובות

    פורסם לפני 7 months
  • מה שכולם רואים (או שלא)

    ארתור השמח

    תצוגה מקדימה

    בבית האבות היוקרתי קראו לו: “ארתור השמח”. תמיד היה מרכז החבורה. כשישב עם חבריו לארוחת הבוקר המשותפת היה מפליג בסיפורי מעשיות על מה שקרה ומה שלא קרה. מספר על טיוליו הרבים מעבר לים, עד קצות העולם הגיע. מהפינגווינים של דרום אמריקה ועד לדובים של קמצ’טקה. מהפילים של נמיביה ועד ליאקים בטיבט. המאזינים היו שותים בצמא ...

    תגובות

    פורסם לפני 8 months
  • מה שכולם רואים (או שלא)

    איפה צריך לרדת

    תצוגה מקדימה

          היא עלתה לאוטובוס בתחנה המרכזית. אישה כבת 60 בשמלה פרחונית ותיק נפוח.  התיישבה במושב השלישי ליד החלון. “איפה אני צריכה לרדת כדי להגיע ליגאל אלון?” שאלה. בקושי הספיקה לשאול וכבר השיבה לה הגברת שישבה ממולה. “לאן בדיוק את צריכה להגיע? אסותא? אם ככה תרדי יחד אתי ואני אסביר לך בדיוק”.   מן ...

    תגובות

    פורסם לפני 10 months

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה