מה שכולם רואים (או שלא)

הבלוג של מה שכולם רואים (או שלא)

daphnapilo

שמי דפנה פילובסקי. יצאתי לפנסיה לפני כמה שנים ומה כבר אפשר לעשות בפנסיה? להתנדב, ללמוד, לטייל בארץ ובעולם, לצייר... וזהו? אז זהו שלא. אפשר גם להסתובב ברחובות ולכתוב על מה שכולם רואים (או שלא)

עדכונים:

פוסטים: 35

החל מאוגוסט 2018

  • מה שכולם רואים (או שלא)

    שומר פתאים השם

    תצוגה מקדימה

    “והכי הוא אוהב עוגת תפוזים”, אמרה אמא שלו. “תרשמי”. היא ישבה במטבח ביתה של חמותה החדשה. מטבח שנבנה בשנות השישים המוקדמות. ארונות העץ שבו נצבעו בלבן ובתכלת וניסו ליצור אשליה של אור ושמש. הוציאה מהתיק מחברת עבה. על כריכתה הדביקה מדבקה לבנה מעוטרת בלבבות. על המדבקה כתבה באותיות גדולות “מתכונים”. שלושת הדפים הראשונים...

    תגובות

    תגיות:

    פורסם לפני יום אחד
  • מה שכולם רואים (או שלא)

    צעד אחד לפני כולם

    תצוגה מקדימה

          איפה יוסקה? שאל חיים. מישהו שמע ממנו לאחרונה? כבר שלושה שבועות שלא הגיע לפגישת הפרלמנט השבועית בקפה השכונתי. החברים האחרים נענעו ראשיהם בשלילה. “בטח שוב נסע לאיזה טיול למדינות רחוקות ושכח להודיע. נמשיך בלעדיו” קבעו.   חיים הוציא מתיקו קופסה קטנה, שפך את תכולתה, שלוש גלולות בצבעים שונים, לתוך ידו, הכניס לפיו ...

    תגובות

    פורסם לפני 1 month
  • מה שכולם רואים (או שלא)

    פרפקציוניזם

    תצוגה מקדימה

      דברת צידון עולה על האוטובוס בשעה עשר וחצי בדיוק. באחת עשרה יש לה ישיבה עם לקוח ואסור לה לאחר. בדיוק הבוקר לא הצליח הרכב שלה להניע. משה יצא כבר מזמן עם רכבו כדי להסיע את הילדים לבית הספר כך שגם ממנו לא תבוא הישועה. היא ניסתה להשיג מונית אבל באף תחנה לא היתה מונית ...

    תגובות

    פורסם לפני 2 months
  • מה שכולם רואים (או שלא)

    הקבצן

    תצוגה מקדימה

      הוא יושב על המדרכה לפני עגלת סופרמרקט מלאה בשקיות ניילון. מהשקיות מציצים בקבוקים ריקים, חלקי מתכת, שמיכת צמר שכבר ידעה ימים טובים יותר, סווטשירט אפור ונעלי בית משובצות.  כובע הקסקט שעל ראשו משוך על פניו המופנים למדרכה. בקופסת השימורים שלפניו  מצטלצלות מפעם לפעם  מטבעות. הוא אף פעם לא מרים את העיניים ורק ממלמל ונראה ...

    תגובות

    פורסם לפני 2 months
  • מה שכולם רואים (או שלא)

    טיסה חלומית

    תצוגה מקדימה

          בחמש לפנות בוקר היא מגיעה לשדה. המונית מורידה אותה בפתח בית הנתיבות. היא מסתכלת בלוח הטיסות. אין עיכובים. עשרות אנשים כבר מחכים בין החבלים לבידוק הביטחוני. קריר ונעים באולם. המאבטח מסתכל עליה מרחוק ומניע קלות בראשו. הטיסה לטשקנט תמריא בעוד שעתיים. רעיה כבר מדמיינת את עצמה עוברת בדיוטי-פרי, עולה למטוס, ויושבת ליד ...

    תגובות

    תגיות:

    פורסם לפני 3 months
  • מה שכולם רואים (או שלא)

    חיבוק

    תצוגה מקדימה

      אפרים אהב נשים. את כל הנשים. נשים גבוהות, נמוכות, שמנות, רזות, בלונדיניות וברונטיות. את כולן אהב. אהב להביט בהן, ללטף במבט וביד רועדת. אהב להצמידן לחזהו בחיבוק עז ואם מסתייע, גם לגנוב ליטוף קטן בישבן.  כשהיה צעיר, היה מסרק את הבלורית, מבליט שרירים ויוצא עם חבריו ל”ציד” על שפת הים. אף פעם לא חזר ...

    תגובות

    פורסם לפני 4 months
  • מה שכולם רואים (או שלא)

    לא תופס מקום

    תצוגה מקדימה

    כילד, היה קטן ורזה. כשהיו יוצאים לטיול משפחתי ברכב, היה תמיד האחרון להיכנס. האחים הגדולים והרחבים שלו התיישבו בנחת ואיציק השתחל ביניהם. “הוא לא תופס מקום”,  היו אומרים. כשהתגייס, היה תמיד מצניע את עצמו בין החברים, מעולם לא התנדב למשימות, במסדרים עמד תמיד בשורה האחרונה, שלא לתפוס מקום. כשהתחתן בשעה טובה, עמדו הוא וכלתו הטריה ...

    תגובות

    פורסם לפני 4 months
  • מה שכולם רואים (או שלא)

    ארתור השמח

    תצוגה מקדימה

    בבית האבות היוקרתי קראו לו: “ארתור השמח”. תמיד היה מרכז החבורה. כשישב עם חבריו לארוחת הבוקר המשותפת היה מפליג בסיפורי מעשיות על מה שקרה ומה שלא קרה. מספר על טיוליו הרבים מעבר לים, עד קצות העולם הגיע. מהפינגווינים של דרום אמריקה ועד לדובים של קמצ’טקה. מהפילים של נמיביה ועד ליאקים בטיבט. המאזינים היו שותים בצמא ...

    תגובות

    פורסם לפני 5 months
  • מה שכולם רואים (או שלא)

    איפה צריך לרדת

    תצוגה מקדימה

          היא עלתה לאוטובוס בתחנה המרכזית. אישה כבת 60 בשמלה פרחונית ותיק נפוח.  התיישבה במושב השלישי ליד החלון. “איפה אני צריכה לרדת כדי להגיע ליגאל אלון?” שאלה. בקושי הספיקה לשאול וכבר השיבה לה הגברת שישבה ממולה. “לאן בדיוק את צריכה להגיע? אסותא? אם ככה תרדי יחד אתי ואני אסביר לך בדיוק”.   מן ...

    תגובות

    פורסם לפני 6 months
  • מה שכולם רואים (או שלא)

    ורדים

    תצוגה מקדימה

    הם הכירו בקרקוב לפני המלחמה. היא למדה בגימנסיה והוא עזר לאביו בחנות. היא היתה חברה בתנועת “עקיבא” והוא – ב”השומר הצעיר”. כשראו זה את זו לראשונה, בדרך לתנועה, חייכו במבוכה. בפעם השניה  כבר אחזו ידיים ואחרי חודש נשבעו לאהוב לנצח.   בכל יום שישי, בדרכו הביתה, היה עובר דרך חנות הפרחים הסמוכה וקונה זר קטן ...

    תגובות

    תגיות:

    פורסם לפני 7 months

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה