הבלוג של danit168

וכמה שהחיים לא צפויים..

אמא ל-2 בנות מקסימות.. גרושה טרייה יחסית ובעיקר נושמת ומשתדלת ליהנות בטירוף היום יומי...

עדכונים:

פוסטים: 2

החל ממרץ 2016

אין לי מושג איך הגעתי לכתוב את השורות האלו.. מישהי פעם אמרה לי תכתבי.. תכתבי הכל כי זה עוזר, תוציאי הכל לנייר ופשוט תחושי הקלה.

זמר מפורסם שר פעם “צלם כדי שנזכור מה שהיה..” ואולי זה בכלל השורות צריכות להיות “תכתוב כדי שנזכור?” דילמה..

אומרים שהלב זוכר, הרגש לא נשכח ויחד זאת ובאותה נשימה, אנשים ממליצים לכתוב, לצלם הכל בכדי שלא נשכח.

ליל אמש היה משמעותי, אולי הכי משמעותי שהיה עד כה.. ואת זה כותבת אמא ל-2 שעברה אהבות, שבירת לבבות, לילות ללא שינה, חתונה, גירושין, אכזבות, התאהבויות ובעצם מה לא?

אבל ליל אמש עבר, לא לפני ששבר את כל הגבולות וניפץ את כל המוסכמות.. איך לא צפיתי את זה מגיע, לא תיארתי או חשבתי שככה בסערה זה יקרה.

עדיין יש בי את התקווה שזה ישתנה, לא אמיתי, לא קרה ואולי עדין ניתן לשנות.. אבל.. הספק הוא כל כך גדול.. מנקר ומחלחל פנימה..

מערכת יחסים שהחלה כמשהו מהנה, רגעי, לא מתמשך על בסיס סקס נטול דאגות הפך לי את החיים.

וזה היה כל כך מתוק, טעים, עצמתי, מרגש, נכון ובעצם כל מילה שאתם חושבים… הכל..

הבחור החדש שהגיע לשכונה והיה כל כך חבר, כל כך תומך ומסייע הפך להיות בורג ( ואולי כל הארגז כלים) של חיי.

הכל התחיל לפני כשנה, אני זוכרת שהוא הגיע אלינו לעבודה.

כל כך לא הטיפוס, הבחור הצעיר בשכונה שכל כך מלא בעצמו עם בטחון, יהירות ושמישהו ינסה לעצור אותו.

 כל כך לא מה שעושה לי את זה ורחוק מהטיפוסים אליהם נמשכתי. אני? הוא? הכי לא..

ניגודים שאין כמונו.. ניגודים שהכי לא קשורים וכל כך לא .. הכי לא..

לא יודעת לשים את האצבע ולומר מתי קרה המפנה.. לא היה מעורב אלכוהול, זימה, מחשבות או תכנון מוקדם. זה פשוט קרה.. 

הוא נכנס לי אל תוך החיים ופשוט סחרר את כולי.. בלי מחשבות, דיבורים, שיחות, הודעות או כל דבר אחר.. פשוט נכנס אל חיי .

במהלך השנה האחרונה, במודע או שלא, נהפך להיות אחד הדברים החשובים והמרכזיים בחיי.

מעוד אדם, עובר אורח, נהפך להיות גורם משמעותי בחיי, מישהו שסיחרר אותי ובזכותו אני כאן, שלמה,  מאמינה,  מחויכת ובעיקר נהנית ויודעת לבלות ולקח דברים בפרופורציה.

ועכשיו. אני לא יודעת מה יהיה, אולי זאת רק אני, אולי זה האביב שהגיע ולאחריו הקיץ, יש תחושה של סיום.

תחושה של הפסקה וגמילה האחד מהשנייה.. ואולי זו רק אני ואולי זו רק תקופה ואולי זה בעצם רק געגוע.

משהו בי אומר לי שזה קרוב לסיום.

אולי שיחת הטלפון אמש, אולי אופי השיחות ביננו, ואולי שוב.. זו רק אני.

איך ממשיכים מכאן? מה עושים? האם מדברים ואומרים? ואולי להשאיר את הכל מתחת לפני השטח. להשאיר את הכל מכוסה באדמ ולא להעיר את מה שאיננו?

אני לא יודעת מה טומן לנו העתיד אבל אני בהחלט יודעת שהוא תמיד יהיה איתי..

תמיד!

ואולי אני חיה בצל

עוד מהבלוג של danit168

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה