הבלוג של daniroz

daniroz

עדכונים:

פוסטים: 16

החל מיולי 2019

זיכרונות ילדות מוכי שמש, שורפי מוסכמות. מי שלא היה ילד בקיץ הישראלי לא יודע כמה החופש משכר והשקיעה איטית. קצת עליי: כותבת בלוג חולמני ברילוקיישן חלומי. כרגע מחלימה מפציעה בבית.

02/08/2019

היום כשאני רחוקה מהבית, נהנית מהחופש הזה ונגועה בקצת שאריות נוסטלגיה, אני מנסה לפרום את החוטים מאותה פקעת צמרירית שנחה בתוך קופסת התפירה. בתוכה יש כפתורים, מחט מעוקמת וכמובן חוטים שונים ושנים ארוכות ספוגות בידיים.

זכרונות הילדות שלי היו סוערים, למרות שהייתי שקטה. כך כך שקטה שהייתה דממה. רוב הזמן שהיתי בעולם אחר שהמצאתי לי. המציאות סביבי הייתה מלאה בחוקים וסודות, שהיוו השראה קלושה למה שהתחולל בתוכי. לא הכרתי אותם אז, וזו הייתה הגנה שעזרה לי להתקיים. היה מבלבל.

באותן שנים כתבתי שירה, הלחנתי לחליל, ולא הצלחתי להגיד את מה שהיה לי. על האונייה שעולה ויוורדת ושוקעת וקופצת. פונה ונעצרת מחדדת את התנועה שלה כל הזמן. איך מניעים את הספינה? משיטים אותה במעין משחק של זוויות שמרמות את הרוח ומאפשרות לה לפרוץ קדימה, או הצידה, העיקר לזוז. יש חוקים פיזיקליים שעיצבו, עם גילויים, את מבנה הספינה, ומנצלים את אנרגיית הרוח והופכים אותה לאנרגיית תנועה. אני עוד לא הכרתי אותם לכן פשוט ניסיתי כל דבר שנקרה בדרכי. לא היה טוב ורע, הייתי הרפתקנית אבל תמימה. לא ידעתי איך להתקדם, לא יכולתי לפרוץ והסתחררתי ונפלתי והתהפכתי סתם ככה במקום. כדאי לנשום אוויר, אבל לפעמים כשהאונייה מתרסקת לתוך המים, לצלול זה גם עוזר. מתחת למים דבר לא פוגע בך, אתה גוף זר. ואז אחר כך אתה יכול לעלות לזמן קצר לנשום אוויר.

כשעליתי למעלה צפתי יחד עם רבים אחרים. למעלה גיליתי שהכל אסור, יש מלא חוקים רק עם אנשים. כל פעם שפגשתי חבר חדש נתקלתי בחוקים חדשים אודות מה שאסור. טקטיקות ומידע יקר שהיו הס מלהזכיר. כמו במלחמה, הכל היה חסוי, מידע רגיש שאסור לדבר עליו פן האויבים יגלו ויפגעו בך בנקודות הרגישות שלך. loose lips sink ships. מתחת למים יכולתי להתבטא. להגיד לעצמי הכל. לשאת ולתת איתו. ראיתי צורות וצלחתי מסעות. עשיתי דברים בלתי אפשריים. יש גמישות יוצאת דופן מתחת למים, אתה מרחף והכל קל.

בפרקי הזמן הקצרים על פני המים כשעליתי לצוף, תמיד היה חם, כי ככה זה בארץ. היום הטיפוסי כלל את הפתיח של תכנית הרדיו “שירים ושערים” ושקיות עם חמצוצים שקנינו בפיצוצייה. הם היו שטיחים צבעוניים של חומר דביק מצופה בגרגירי סוכר. היה פארק קטן ליד הביתה, אבל קראנו לו גינה, שם היה עץ זית שהיה שלי, ואהבתי אותו. הוא עדיין שם. היינו מעבירים שם את כל היום במשחקים, והיה אינטימי כי הוא היה בין הבניינים. כל הפסטורליה הזו הייתה אז מרגשת ומתוקה וגם מצמיאה מאותם חמצוצים. בגלל שלא הכרתי את החוקים, הרגשתי כל מילה שאמרתי הייתה אפופת סודות. החברים שלי לא אמרו לי כשעשיתי משהו אסור וההורים גילו, והטיחו בנו את החוקים. זה היה בטעות! זה בגללי! הייתי מצטערת, אבל כעסו על שנינו. אבל זה לא היה בטעות, פשוט ניסיתי לבנות ולמדוד ולעצב כוחות כמו חדות לשון, כוח הזרוע, ריקוד חיזור. לא דיברנו על זה מאז. אבל כל פעם קרה עוד משהו. חששתי.

מה שעשיתי אז היה לצלול, שם יכולתי להגיד הנני, אני מוכנה. בעצם שקעתי בחלומות, מילה רומנטית שמשתמשים בה היום היא “דימיונות”. אף אחד לא ידע מה עשיתי בהם, בחלומות שלי. אני חייתי אותם. על פני המים כשיצאתי לנשום אוויר חששתי מכל דבר הכי קטן שאעשה, הרגשתי שאני יכולה להיסחף בקלות רבה כל כך אחר הרצונות שלי, הפיתויים שלי.

עד מהרה, הזמן על פני המים היה השראה לעולמי הפנימי, ונהייתי יותר שקטה ושלווה. עם האנשים בגינה ובכיתה נהניתי לשחק בריצות, גלגולים, וגם במבטים ובבעלות על טריטוריות. לא דיברתי הרבה, ובכל פעם שכן הרגשתי איך המילים מבלבלות אותי ומפחידות אותי בגלל חוקי ההתנהגות שהתנגשו ברצונות הברורים שלי. הקול שיצא לי מהפה התפתל כלפי מעלה כמו עשן מטשטש ראייה. הכתיבה הייתה גם כן נקודת תורפה לחשיפה, כשפעם נתבקשנו כל תלמידי הכיתה לכתוב באנונימיות כמה מילות ציפייה לשנה החדשה והפתק שלי נאסף עם אלה של שאר התלמידים. כאשר המורה הגיעה להקריא את הפתק שלי לכיתה – מיד הפנו קריאה פוחזת כלפיי, קצת מאוסה, ואני הרגשתי חשופה שוב. איך הם ידעו שזאת אני?

להיות מתחת למים זה מקרר, מעורר ומרגיע, אם כי אי אפשר להינות מחברתם של אנשים. המשקפת שלי סידרה לי שיזוף מצחיק ונוף נהדר פנימה אך תוך הים. יצאתי מהים רעבה לפיתה עם חביתה וגבינה ופרוסות עגבנייה. לא אהבתי לבנות ארמונות בחול, אבל אהבתי לחפור בור ו”להגיע למים”, המקום העמוק הזה בחוף שבו הים מתגלה מתחת לרגלינו ממש.

עוד מהבלוג של daniroz

תצוגה מקדימה

בלוג אוכל!

אוכל אכל לי את הבלוג ליום אחד. כי היום יום שישי ואני ישראלית. אני מרגישה סחית מאוד כשאני עוסקת באוכל. הוא פרץ לחזית השיח והחדיר את התרבות הגבוהה הזו אל כל ילדי השניצל וצ'יפס. אני מרגישה סחית כמו שרק מאפה של בטטה וגבינות...

תגובות

פורסם לפני 3 months

בלוג וידוייה של רווקה

הכרתי פעם בחורים אחרים, שהשמש זרחה מישבנם והלכו וישבו כפופים. סיפורים רבים היו להם. לספר לי. הייתי פוגשת אותם בדרך כלל תוך כדי תנועה. ליתר דיוק בכלי תחבורה. נחמדים מאוד, בתוך כל בליל האנשים חסרי החן, הם מצאו חן...

תגובות

פורסם לפני 3 months

בלוג סתווי

חיש עבר לו הקיץ והנה רוחות המנשבות עתיד. קצת עתיד לנחמה. הביאו לי עתיד בבקשה. על מעקה המרפסת שלי מנשבות שלוש חולצות לבנות, מתייבשות על מגבת לבנה. כי היום יום כיפור. הקיץ היה תקופה קשה, ישבתי בבית. יצאתי מהבית כדי ללמד...

תגובות

פורסם לפני 2 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה