סלונה עמודי תגית

אני כותבת תאריכים ומילים, כותבת מהר מהר. בזמן האחרון הפסקתי לבדוק שגיאות באופן קבוע, כי לא תמיד חשוב להקפיד. לפעמים האותיות עולות אחת על השנייה ואז הכתב לא קריא. לפעמים יש לי שגיאות כתיב, והיות שלפעמים אני כותבת באנגלית, אני לא יכולה לזהות זאת. כדי לבדוק אצטרך לעשות על זה גוגל. כבר מזמן אומרים גוגל איט, ולא לבדוק באינטרנט, אז החלטתי גם לכתוב את זה. זו אולי לא שפה גבוהה, אבל אני שמה לב שהשפה הכתובה לא ייצרה חלופה למונחים כאלה. על כל פנים, יש גם שגיאות הקלדה, אותן הטלפון מחליף במילים דומות, על פי הקירבה של מקשי המקלדת אחד לשני. הטלפון מחליף את הטעויות שלי במילים שקרובות על פני המקלדת. הקורא נדרש להבין את כוונתי, להבין את טעויותיי, או להתעלם ולדלג.

התוצאה היא עברית שנסעה לחו”ל, וטיילה וטפטפה קצת לצדדים. היא ראתה עצים ופרחים שלא הכירה, ומזג האוויר השונה גרם לכל שעה להראות קצת אחרת. הפרחים הוארו באור שלא הכירה ולא הצליחה להכיר כיאות, היות שכל שעה השתנה האור והאיר אותם קצת אחרת. היא לא מצאה מילים לתאר והתחילה לפקפק בעצמה. כל חוג הארץ נפרש לפניה, ויושביה כחגבים. ניסתה למתוח אותם להתאים למידותיה, ולא הצליחה. העברית נזלה לאנה ולאנה וכשחזרה מתנשפת ומתרגשת, לא מצאה מילים לתאר את כל מה שראתה. לא מצאה משענת יציבה וצחוק צדיק ותמים. היא לא יכלה לשתוק, כי היא שפה, כל היום היא רק מדברת, אז דיברה בטעויות. זו הייתה הסחרחורת.

היא ראתה את ארץ הגשרים הנהדרת, אומרת שלום בשלטים שמתפוצצים בפנים, ועצי שלכת נערמים. אנשים דואגים שיהיה טוב, ומחייכים. אנשים מאמינים, מעשנים ברחוב. החלונות מבריקים חולפים ומחליפים מבטים כמו חברים ותיקים, ומשקפים ביחד. הגשר נחמד אליהם והם הולכים לישון בחושך הצונן. בנהר נרקם משא ומתן, ובקרים ורגעים יפים הוסיפו להביא סירות קטנות כמו ציפורים נודדות. הגשרים נפתחים לתת לתרנים לעבור.