הבלוג של daniroz

daniroz

עדכונים:

פוסטים: 15

החל מיולי 2019

09/10/2019

חיש עבר לו הקיץ והנה רוחות המנשבות עתיד. קצת עתיד לנחמה. הביאו לי עתיד בבקשה. על מעקה המרפסת שלי מנשבות שלוש חולצות לבנות, מתייבשות על מגבת לבנה. כי היום יום כיפור.

הקיץ היה תקופה קשה, ישבתי בבית. יצאתי מהבית כדי ללמד עברית, והדרך חזרה הייתה כל פעילותי השבועית. עצרתי בסטארבקס ומימשתי את הכרטיס שקיבלתי מבית הספר בסיום השנה, שנתן לי בערך מאה דולר בסטארבקס. הייתי קונה Mocha Cookie Crumble Frappuccino, או בעברית אייסקפה עם עוגיות, קצפת וסירופ שוקולד. כל הליכה הייתה שותה ומחשבת כמה זמן לוקח לי לשתות אותו ביחס למרחק שנותר לי. רציתי להאריך את משך השתייה עוד קצת יותר, כדי לפנות לרחובות שמארחים אותי בתקופה זו באמריקאיות המתבקשת. ההליכה הייתה בעליות וירידות, פניות חציות כבישים בתוך שכונה יפיפייה וירוקה. התגעגעתי אליה מאוד ונהניתי מהדרך. אבל פגשתי אותה במצב קצת רעוע. בהתחלה היד שלי הייתה חבושה, אז היו מדבקות מיוחדות על התפרים, ואז היו תפרים מפחידים שהכליב בי הרופא. היד נתלתה ממני קפואה וערערה את שיווי המשקל שלי. היא לא יכלה להחזיק דבר וכך היטלטלה מן הצד.

לא הייתי קונה את המשקה לולא הכרטיס שקיבלתי, כי הוא היה יקר והכיל חומרים מלאכותיים ולא בריאים. אבל הייתי זקוקה למשהו שימתיק וירענן אותי ברגעי הקושי שלי, ואני מודה לסטארבקס על המשקה ועל הסניף בו עברתי. באותם חודשים הייתי מבודדת בביתי כמו ילד בעונש. אמרו לי שאני חווה דכדוך. אני הרגשתי שאין לי מה לתת לעולם, ואני זקוקה לעזרה. בכל דבר. יותר אני כבר לא הולכת לעשות כלום עם החיים שלי. אין בלבי תקוות ואף לא אחת. נקטע הרצף הלינארי של הציפיות. ימים קשים. למה לחצות את הכביש? למה ללכת ולאן? מה אם אפול שוב? ערעור שכזה על וודאות הפעילות היומיומית הוביל אותי לבטלה שכזאת שלא בישלתי, או שטפתי כלים. אבל היה זה גם עניין פיזי של גפיים שבורות, האחת מעוצמת הנפילה והשנייה מעוצמת המשא שניטלה עליה.

זו השנייה, יד שמאל הייתה שרויה בבטלה כל חייה, לא מתעוררת לגרש זבובים ולא מצחצחת שיניים לבד. היא זו שנאלצה לפתוח את הדלת הכבדה של סטארבקס בעצמה, וללחוץ על כפתורים, ולהתלבש ולהתפשט. מעולם לא התנסתה בהן, ובנחיתותה זו החלה בשפל שפלותה. למדה להחזיק את כוס הקפה והתרגלה לפעולת האחיזה שמעולם לא ביצעה. בידי המשנית היה מפחיד אפילו לחצות את הכביש לצד של בית הקפה. ולהגיש המוכרת בסטארבקס את מה שהייתה זקוקה זקוקה לו, כרטיס הסטארבקס שלי.

ביד ימין הקפואה, תרגלתי תזוזה. יכולתי לנוע איתה בהתחלה רק במשורה. זה איפשר לי לעשות דבר בלבד בהתחלה, להקיש בטלפון הנייד, ובמחשב הנייד ולחבר למטענים שלהם. הקשתי מילות חיפוש על צלקות וידים שבורות, כדי לבדוק מה יעלה עליי. ורשתות חברתיות היו כיכר העיר ההומה שלי, כי לא הייתה לי אחרת. זיהיתי את מערכת האינסטגרם כזו שלא מצליחה לעקוב אפילו אחרי עצמה. היא ממקמת את התמונה הויזואלית כנראטיב של הכל. ואני מולה כזו במבטי שוקעת, לא כמו התמונות באינסטגרם. וגיליתי גם מה זה סטורי.

יום יום תרגלתי תזוזה, עד שהתחזקו שתי הידיים ושבו לפעילותן הרגילה. למדתי עוד יותר, והנה אני בריאה. מצאתי איזון מחדש דרך חזרת האיזון בין הידיים שלי.

יום כיפור היום. אחרי ראש השנה, חג גדול עם אוכל, וזה דווקא יום חג כזה של שקט פנימי, חגיגי באמת. אולי אני לא צמה באמת, אבל צמה קצת.

בבית ילדותי היו אמא שלי וסבתא שלי צמות. מה הן עשו כל היום?הן ישנו. בשבילי זה תמיד היה יום של סדר פנימי שלי, לפעמים גם סדר בחדרי.

אכלנו תמיד לחם מיוחד בצאת הצום. הייתה מביאה לנו אותו איזו חברה של אמא שלי, בין חלה לבין עוגה, עם צימוקים ותבלינים, ואגוזים ושקדים בתוכו. קראו לזה בולו. אפשר לטבול את זה בתה. במהלך היינו מתרוצצים בחוץ כמו משוגעים על אופניים ורולרבריידס. היום עם יד שבורה, אני מקווה שאוכל לחזור לשיווי משקל מספיק כדי להמשיך את מסורת יום כיפור. אולי רק קצת יותר שיווי משקל ועתיד.

רוחות סתוויות אולי ינשבו חזק וימחקו את הצלקות שלי. כי זאת תקופה חגיגית של בין לבין, זה מזכיר לי את ההבדל בין מצוות חג ושבת לבין מצוות חול המועד, במשנה בסדר מועד נמצאת מסכת למועד קטן, העוסקת בהלכות חול המועד, התקופה הארוכה שאחרי החג . אלה הם ימי חגיגה ציבוריים שבתקופת המקדש ממש ימים של שמחה, בה כל העם חגג יחדיו בבית המקדש. לאחר החורבן איבדו ימים אלו חלק גדול מייחודם, ונשאר בהם רק איסור מלאכה לא לגמרי מובן. איסור המלאכה אינו זהה לזה שבשבת ובחגים. ההגדרות אינן תמיד עקביות, וקשה להמיר אותן בכללים ברורים. נראה שהסיבה לכלל ההיתרים נועדו נמאמץ של חכמים למנוע צער במועד, למשל כי אסור להספיד בחג. בנוסף לכך בשונה משבת, יש היתרים לעשות מלאכה בצינעה. תשומת הלב של חכמים היתה לאוירה הכללית והציבורית במועד, ולא למלאכות עצמן, ולכן אסרו גם מעשים הנראים כמעשי חול. הבחירה של עורכי המשנה להדגיש בין דיני חול המועד את המצב של האבלות על המת כעיסוק באבלות הפרטית, לבין שאלת האבלות הלאומית המודגשת דווקא בימי חול המועד, שאיבדו חלק מטעמם עם החורבן. ההשגות נוגעות לספירה הציבורית בלבד, לעומת שמירת האיסורים בשבת ובחג. החגיגה הציבורית מסבה את כולם יחדיו דרך הלכות ציבוריות. תקופה שמחה חגיגית כזאת שהחגיגה היא העיקר. הידד. מותר אפילו לתפור תפרים זמניים כאלה, ואז להחליפם בקבועים.

הרוח החגיגית הזאת

 

 

 

עוד מהבלוג של daniroz

תצוגה מקדימה

איך מצאנו דירה בארצות הברית

היום בחרתי לנוח. יש לי יום חופש. התחלתי את היום בשיחה עם הפסיכולוג. היכולות הורבליות שלי לא פעלו אחרי קפה אחד. ישבתי מול שולחן האוכל, מולי המחשב והפסיכולוג בשיחת סקייפ. המצלמה רואה מאחוריי סכמה כללית של תכולת ביתי, כל מה...

תגובות

פורסם לפני 3 months

אירוע בחירות

כל הרגשות והציפיות שלנו התנקזו ליום הבחירות. לא בחרנו להיות מחוץ לארץ ביום המיוחד והחגיגי הזה. כל עם ישראל חגג בקלפיות את הויכוחים וההאשמות, הוא הכוח של ביחד של עם ישראל המתנצח. אנחנו בעיר הזאתי שלנו גם כן התנצחנו על...

תגובות

פורסם לפני 3 months

אידיאולוגמה

התלמידה הדתייה שלי אומרת "שנה טובה" כבר 60 שנה לכל מכריה. שרה שירים שמחים. כותבת על כרטיסיות. אבל עד אז, היא לא ידעה ששנה היא היא פרק זמן שאורכו מבוסס על זמן ההקפה של כדור הארץ סביב השמש, והוא משמש כאלמנט בתאריך ברוב...

תגובות

פורסם לפני 2 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה