הבלוג של daniroz

daniroz

עדכונים:

פוסטים: 15

החל מיולי 2019

התלמידה הדתייה שלי אומרת “שנה טובה” כבר 60 שנה לכל מכריה. שרה שירים שמחים. כותבת על כרטיסיות. אבל עד אז, היא לא ידעה ששנה היא היא פרק זמן שאורכו מבוסס על זמן ההקפה של כדור הארץ סביב השמש, והוא משמש כאלמנט בתאריך ברוב התרבויות האנושיות. פרק זמן של 365 ימים.

הייתי מזועזעת, איך זה שהיא לא יודעת כלום על משהו שכל כך חשוב לה? ואני מחבבת אותה מאוד. כל שיעור ההיכרות מעמיקה עוד קצת ואנחנו נהינות ללמוד עברית. והיא אכזבה אותי.

חשבו על כל הרגעים שאמרה בחייה “ראש השנה” או שנה טובה”. זהו צירוף הברות חסר משמעות. כמו קללה במקרים מסוימים. זה קרה לי כשקראתי קללות, השתמשתי במילים שעוד לא ידעתי את משמעותן. הן היו למעשה שקי הברות, שאפילו לא הייתי בטוחה איך להגותו מפאת צעירותי או ובשל כל השפות שחלחלו לחיי. זה הפסיק לקרות בשנים האחרונות, כשהבנתי מה משמעותן של כל המילים שאני אומרת. ממש כולן. אני יודעת מי הן ולמה הן פה. מאין הן מגיעות כמו משב קסמים, ולאן הן הולכות ונשכחות.

אני זוכרת את תחושת ההתלהבות שבאמירת המילה הלא מובנת. הכרתי אותה משמיעה אגבית. כשאמרתי אותה היה בפעילות זו משהו מן החיקוי. מילים כמו רגרסיה, היבריס ובדלאק נכנסו לאוצר המילים שלי, בגלל הרגע שבו נאמרו. שלישייה כזאת מופרכת. אבל להעתיק זה בסדר. זו הדרך הכי קלה ללמוד דבר חדש, וכולנו עושים את זה. לא אומר שזו דרך חכמה, כי היא גרמה לי להוציא דברים טיפשיים מהפה, מפני שלא ידעתי את משמעותן המדויקת של המילים. חיקוי היא גם דרך הלמידה הנגישה ביותר, נדרשת רק נוכחות ללא תשומת לב מיוחדת. כל אחד יכול להיות שולייה של מישהו. כל אחד יכול לחקות משהו.

למידה דרך חיקוי הייתה גם דרך להזדהות עם הדוברים של המילים שחיקיתי, כי כך שאלתי מהם מילים שלהם שדבקו בי ומצאו חן בעיניי. עם ההתבגרות זה קורה פחות ופחות. אבל משהו מזה חלחל גם לדרך שבה אנחנו מציינים חגים. דווקא בתנאים תרבותיים שלנו כיום, כאלה שמכניעים אפילו את המילה תחת מערכת של שיעבוד והבניה. תקופה שבה המילים הופכות להיות אובייקטים סטטיים של זהות, שמתגלמות בתבניות ריקות של סימנים. היום יש מילים שהפכו למחוות סמי חברתיות. ממש כמו הכל בסדר טודו בום. כיצד זה קרה?

כאן נכנס בעיניי עניין אחר שבאמת קשור ליחידות הזמן הלה, החגים, כמוסדות בעלי כוח סימבולי. הם מייצרים מצב התודעתי שמעצים ובמקביל מרוקן ממשמעות. מסורת היא עניין כבד משקל שעובר מאב לבן ומאם לבת, ממש עניין שושלתי. מדובר בעניין חשוב במיוחד. מצד שני, אל לנו להיתמם ולטעון שאנחנו מכירים אותה באמת. אנחנו יודעים לבצע אותה יותר טוב מאשר להבין אותה. כי המסורת, בשונה מהמילים שכיכבו בחיקויים שלי, תובעת זיכרון כפעילות יסודית וקדחתנית, כזו שהופכת אותי לחלק ממנה. עבודה שמשחררת משהו מהוויה שלי.

אם בחג השתמר טקס, אז אנחנו כבר נכנסים לצרות צרורות. כי זוהי מערבולת של ייצוגים שמהתלים בתודעתנו. הטקסים מבצעים שינויים אמיתיים בנו, בייחוד בהתנהגותנו החברתית. אפילו תודעתנו משתנה. אנחנו מרגישים מחויבות כלפי החג, כאילו הוא מוסיף ליום יום איזה תואר, כמו תואר אקדמי או אריסטוקרטי, אבל קולקטיבי וכיום גם סקטוריאלי. ובהיותו תואר סקטוריאלי כזו עליו, הוא עוסק בזהות. אלה ימים שיש להם ערך נעלה ונאצל. לכל דבר שקורה באותו יום יש משמעות, וכדי למקסם את הערך שלה יש לקיים אותו. יהודי ארצות הברית מכנים כל יום חג “יום טוב”. למה? מה המשמעות של כל זה?

אני הטקס. אני הצגה קולקטיבית של זהות, אני בודקת את כולכם שכל אחד ואחד מכם זוכר מי אנחנו. כולכם מחויבים לעמוד בזה, ממש עכשיו לכבוד החג, כדי שתמשיכו להיות חלק מאיתנו. המהות החברתית שלכם מתממשת ברגע זה. עכשיו רוצו לקנות מצרכים, לערוך שולחנות ולהציג לי את המתכונים. לא מספיק להגיד, יש להציג את הכל. חיקויים יתגלו מיד. קונפורמיות. זוהי קריאה לסדר: תהפכו לכמה ימים למי שאתם באמת, אל תחשבו מעבר לזה. אלה החובות המרכזיות בחייכם. אספו את כל מה שלימדו אתכם, אם חרגתם קצת מהנורמה זה לא משנה, כי השוני התבטל לכבוד יום החג.

בכל חג יש מנהגים שונים ומשונים. ונורשים. ירשו אותם מההורים. אני בארצות הברית, ואינני מכירה את החגים האמריקאיים, שלעתים מעניינים וחלקם גם תמוהים. המנהג המרכזי הוא קניות. הם קונים מתנות וקישוטים, וגם סתם דברים. בכל חג יש סיילים, הנחות ייחודיות. הקניות הפכו למעין דת אזרחית עד שאפילו בטעות יום הנחות מפורסם ה-Black Friday הפך להיות חג שמוכר בפני עצמו, כזה שמקובל לקחת בו חופש מהעבודה ולהתכונן אליו. מרוב הצלחתו, התחיל גם מנהג black Friday in July. ומה עם הסוחרים שתקופות החגים הופכות לימים העמוסים ביותר שלהם? הם כוהני הדת, בלב החגיגה, ברכתם נושאת ציפייה למימוש החובה החברתית. הם אפילו זוכים להערכה, אם הם משויכים לחברות ומותגים שמוצאים חן בעיני הלקוחות.

כיום המוצרים נשפטים לא רק בתוכנם אלא גם באריזתם, וגם במחירם. המוצרים, כמו המילה, מושכים את הלקוחות עד כמה שהם מזדהים איתם ונוצר קהל מאמינים נאמן ואוהד. רק אימרו איקאה, הסתכלו סביבתם ואולי תראו עיניים נוצצות. חברה שהפכה למודל לחיקוי, שם שנושא איתו ערכים וזהות.

גם בישראל וגם בארצות הברית ישנן פרסומות מיוחדות לכבוד החג. הפרסומת בדרך כלל עוסקת בחגיגה ובמקום אותו תופס המוצר המתפרסם בה. הפרסומת היא נרגשת במיוחד ומזכירה לצופים מבעוד מועד את חשיבות החג והחגיגות. היא קוראת “תפיקו את המקסימום ותהיו שייכים יותר”, שמהדהדת מעין “yes we can” קדום. והחגיגות פה הן סביב קניות. פה בארצות הברית האדם מגיע להתגשמותו העליונה בזמן שהוא עושה קניות. איזה מזל שלמילה shopping אין תרגום מדויק בעברית. אילו היה, היינו כולנו מצטופפים כמו סרדינים בכניסה למרכזי הקניות, שקועים כמו עכברים מסוממים בביצוע המשימה.

יש היום מילים שהפכו לסימנים. מילים שיווקיות. שמות של מותגים. nike, apple, רמת השרון, חלב שקדים. גם חג שמח הפכה קצת לכזו בארצות הברית. אין אווירת חג. יש חיקוי שלה דרך רכישת המילה, בין אם תהיה איקאה האחראית והפונקציונלית. או Marc Jacobs המאופק והמהודר.

פעם חלפתי בקיון על פני חנות של Apple. זה מותג בעל ערך אמיתי לצרכניו, הם מקשטים את המוצרים שלהם, חוגגים ביחד איתם את החגים בפרסומות על יצירתיות ומשפחתיות. חוגגים את השקות המוצרים החדשים בהתרגשות חגיגית. המילה Apple כבר לא מצביעה רק על תפוח, אלא גם על אלגנטיות, מינימליזם וקדמה. מי שצורך את המוצרים נחשב כיום למכור, והוא מגן על ערכי החברה ומקדש אותם בעבודה עם הממשקים של החברה. לא רחוק היום שבו למותג Apple יהיה חג משלו.

 

עוד מהבלוג של daniroz

תצוגה מקדימה

איך מצאנו דירה בארצות הברית

היום בחרתי לנוח. יש לי יום חופש. התחלתי את היום בשיחה עם הפסיכולוג. היכולות הורבליות שלי לא פעלו אחרי קפה אחד. ישבתי מול שולחן האוכל, מולי המחשב והפסיכולוג בשיחת סקייפ. המצלמה רואה מאחוריי סכמה כללית של תכולת ביתי, כל מה...

תגובות

פורסם לפני 3 months

אירוע בחירות

כל הרגשות והציפיות שלנו התנקזו ליום הבחירות. לא בחרנו להיות מחוץ לארץ ביום המיוחד והחגיגי הזה. כל עם ישראל חגג בקלפיות את הויכוחים וההאשמות, הוא הכוח של ביחד של עם ישראל המתנצח. אנחנו בעיר הזאתי שלנו גם כן התנצחנו על...

תגובות

פורסם לפני 3 months

בלוג סתווי

חיש עבר לו הקיץ והנה רוחות המנשבות עתיד. קצת עתיד לנחמה. הביאו לי עתיד בבקשה. על מעקה המרפסת שלי מנשבות שלוש חולצות לבנות, מתייבשות על מגבת לבנה. כי היום יום כיפור. הקיץ היה תקופה קשה, ישבתי בבית. יצאתי מהבית כדי ללמד...

תגובות

פורסם לפני 2 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה