הבלוג של daniroz

daniroz

עדכונים:

פוסטים: 16

החל מיולי 2019

לא הייתי מאמינה שאני נחשבת לבן אדם מבוגר, אם לא הייתי נכנסת להריון מתוכנן עם בעלי הנחמד. אבל זה קרה.

אין לי הפעם שום כתיבה יצירתית, שום מחשבה מיוחדת שרוצה לצאת החוצה.

במשך חמשת השבועות מאז המין המתוכנן למטרת הריון, הייתי בהריון. האחרון היה ממש מסויט. הייתי עצבנית ושום דבר לא השביע את רצוני, חיכיתי לאולטרסאונד שמתעכב, דרוכה ורעבה הייתי, וחלשה. אקורד הסיום היה במסיבה של העבודה שלו. ממועד ההזמנה חשבנו וחשבנו, נלחצנו. פולנים. ובאמת היו סיטואציות מזויפות רבות, אגו בשמיים. זו הייתה הפעם ראשונה מאז הגילוי על ההריון ששתיתי קולה קולה, פשוט כי לא היה דבר אחר מלבד שתייה חריפה. הרגשתי לא בנוח עם האנשים האלה, אבל לא ידעתי מה מחכה לי. חזרנו הביתה מותשים ועצבניים מהאירוע.

לפני הכניסה לאירוע, בבית רחב, עם מסך טלוויזיה עצום ואישה מקסיקנית שעושה כל מה שאתה אומר. מקום מסנוור. ראיתי תולעים, חלק מתות ואחת חיה ומתפתלת במים שנקוו בין שפת המדרכה לכביש המצוחצח. אפילו הראיתי לבעלי אותה, וחשבתי עליה משהו כזה מצחיק ואירוני על “התולעים של קלבסס”. כלום לא יצא ממנה עכשיו.

הייתה דאגה נוספת, נשמעת משנית. אבל החיים בחו”ל לבד הופכים כל מכשול למאיים כמו עדר פילים. זה נשמע כל-כך מצחיק מהצד שאני אחסוך את הפירוט. הבנו שמי שסמכנו עליו ביטל את התכניות, והרגשתי שזה גדול עליי, אני רוצה עזרה, רשת תומכת. אין. התחרפנתי וזרקתי דברים בבית. ניסיתי למצוא פתרונות נואשים ולא הגיוניים, כי אין ברירה.

ואז התחילו כאבים, ואז התחיל דם. ועוד דם. בעלי היה אופטימי בגלל טעות בחישוב. כמה דקות אחר כך כבר יצא עובר קטנטן. שק דם עם עוד שק מי שפיר מחובר אליו, בגודל של דגיג. שלחנו הודעה לרופא. התקשרתי להאשים את האדם שהיה אחראי על הבעיה.

ההפלה הייתה טבעית אבל מצב חיי הוא לא. להיות לבד במקום זר, בלי אף אחד ששואל ויודע מה קורה איתך, זה לא מצב טבעי. החיים הטבעיים כוללים אנשים שמכירים אותי. זה הכל. אם זה היה קורה בישראל, הייתי רצה לחברה, או לשכנה. הייתי מבקשת שיעזרו לי. פה אין לי ממי לבקש. אני בזה למקום שאני גרה בו, הוא מוליך את החברה האנושית למקומות אפלים יותר מגרמניה הנאצית. הוא פשוט שגיאה של הקיום.

אבל אין לי שום מחשבה יצירתית על זה, הכאב ממסך את כל התחושות והרגשות. המילה היחידה שיש לי לבטא היא “הצילו”.

לא היה לי עוד למי לספר, ובכיתי. למחרת נסעתי לעבודה, חיכיתי להודעה מהרופא. עד אז סיפקתי לחברה מישראל שאמרה שזה מקרה דחוף (אחרת לא הייתי יודעת) ואי אפשר לחכות איתו ומצאתי רופאה אחרת. יצאתי מהעבודה באמצע. כמו שחשבתי, באמת הייתה הפלה טבעית, הגוף מנקה את עצמו. אין צורך בגרידה, לפחות זה.

אני עוד מרגישה את כאבי הראש מהבכי. אין מילים שיוכלו לבטא את הכאב.

ועכשיו בזמן שהייתי אמורה להיות בחודש השני, אני צריכה לחכות ארבעה עד שישה שבועות עד שיהיה לי מחזור. ואז אני אוכל לנסות שוב להיכנס. אבל ההריון הבא לא יהיה ההריון הראשון שלי.

ואולי גם אחר כך כשאכנס שוב, תהיה שוב הפלה.

למה אני בן אדם בוגר? אולי זה לא בשבילי? החיים מאז המעבר לחו”ל היו מאוד מאכזבים. הלוואי שהייתי יכולה לחזור לישראל ולחיות את החיים הרגילים שלי. למה לי להיאחז בחיים כאלה.

אולי בעתיד הרחוק אני אצליח להפוך את החוויה הזו למשהו מעצים. ואז תהיה יצירתיות. כרגע המילים בשבילי הן משהו פונקציונלי, ואין בהן שום חן. למעשה, הדבר שעוזר לי להירגע הוא לשתוק.

 

 

עוד מהבלוג של daniroz

תצוגה מקדימה

איך מצאנו דירה בארצות הברית

היום בחרתי לנוח. יש לי יום חופש. התחלתי את היום בשיחה עם הפסיכולוג. היכולות הורבליות שלי לא פעלו אחרי קפה אחד. ישבתי מול שולחן האוכל, מולי המחשב והפסיכולוג בשיחת סקייפ. המצלמה רואה מאחוריי סכמה כללית של תכולת ביתי, כל מה...

תגובות

פורסם לפני 4 months

אירוע בחירות

כל הרגשות והציפיות שלנו התנקזו ליום הבחירות. לא בחרנו להיות מחוץ לארץ ביום המיוחד והחגיגי הזה. כל עם ישראל חגג בקלפיות את הויכוחים וההאשמות, הוא הכוח של ביחד של עם ישראל המתנצח. אנחנו בעיר הזאתי שלנו גם כן התנצחנו על...

תגובות

פורסם לפני 3 months

בלוג סתווי

חיש עבר לו הקיץ והנה רוחות המנשבות עתיד. קצת עתיד לנחמה. הביאו לי עתיד בבקשה. על מעקה המרפסת שלי מנשבות שלוש חולצות לבנות, מתייבשות על מגבת לבנה. כי היום יום כיפור. הקיץ היה תקופה קשה, ישבתי בבית. יצאתי מהבית כדי ללמד...

תגובות

פורסם לפני 2 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה