הבלוג של daniroz

daniroz

עדכונים:

פוסטים: 14

החל מיולי 2019

כל הרגשות והציפיות שלנו התנקזו ליום הבחירות. לא בחרנו להיות מחוץ לארץ ביום המיוחד והחגיגי הזה. כל עם ישראל חגג בקלפיות את הויכוחים וההאשמות, הוא הכוח של ביחד של עם ישראל המתנצח. אנחנו בעיר הזאתי שלנו גם כן התנצחנו על עניינים חשובים לא פחות. כל כך כעסנו עד שלא היו לנו כוחות להמשיך להתווכח וכמעט התפצלנו. כמו בנט ושקד.

ביום שהמחנה הפוליטי שלי ניצח, שקעתי לתהומות החיים שממשיכים להתקיים לצד הבחירות. גם האדוקים ביותר נקלעים לזה. יום אחד קמתי עם כוח ותקווה ויום אחר מעדתי מנקודה לנקודה ודעתי השתבשה. יום אחד הרגשתי כמו שמאל גאה וצודק ומשקפיי החדים הבריקו את ראייתי. למה זה קרה? אני לא יודעת, אבל למחרת הרגשתי רחמים וחמלה כלפי מחנה הימין הנוהה בדביליות והזדהיתי איתם. גם אני רציתי מלך שינצח כל כך חזק שיישא אותי על כפיים. שינענע אותי. כזו הפכפכה ראיתי את בעלי מרוכז במשימתו ונאבקתי בה גם אני, איך לאכול את המשימה המשמימה הזו? בכתיבת המסמך הזה לא היה שום דבר מעניין. המשימה הייתה לשחק במילים כדי לייצר מראית עין חזקה ומרשימה לקורא. כדי לקבל כסף. כסף לפרויקט. משימה בלי שום משמעות, מול מסך המחשב.

אני רק האישה שליד, לא עשיתי דבר רק ליוויתי מהצד. כמו ציפור כזו נחמדת, אני משקפת את הצלילים שלו, עד שהוא כבר מחקה אותי בחזרה. ציפור קצת חקיינית, פולשת טבעית זה בטוח, כמו הכיבוש. כשאני מחקה אותך אני הופכת לעדה שלו. אני אדווה שמתרחבת ומעמיקה ומתפשטת לתנועות קטנות במים. איפה שלא נלך נראה אדוות במים, מעגלים גדלים עד שהם נעלמים. כל אבן שפוגעת היא הפרעה. אז חוסר איזון נוצר ואני דוחפת את פני המים לגלים קטנים. ואני מתנגשת או משתלבת עם תנועות אחרות שזזות במים, זו כבר אחריותי.  אני יכולה גם למחוק דברים מהזיכרון שלו. פני המים מתוחים חזק חזק שאני יכולה לעזור להשיב דברים על כנם ולטשטש את עוצמת המכה שקיבלנו.

איך אני עוזרת לגלים להתפשט? עם אילו כוחות אני מתנגשת ומשתלבת? זה הדיאלוג.

בעלי הוא ישות מדהימה, כמו תופעת טבע שפועלת ביחס לכוחות וחוקים חיצוניים, כמו עץ זקוף או גל אור. אין דבר שישתלט עליו והוא קבוע. מצד שני הוא תופעה רוחנית בעלת כוחות לא קבועים. לא סדורים. אנרגיה שאי אפשר לעקוב אחריה. הוא יותר מהיר מהרוח. כמו אריה סטארק. הוא יכול להתגבר על כמעט הכל ולבטא עוצמה גם במצבים לא הגיוניים.

הדיאלוג שלנו ביחד מאפשר לנו לבחון את המציאות מהצד, ולהעריך את טיבה. פנייה ומענה ופנייה ומענה מחייבים משמעויות מסוימות. ופנייה ומענה פוסלים משמעויות אחרות. הדיאלוג מקבל את הכיוון שלו כי כל אחד מחקה את השני, משקף לו את עצמו ועוזר לו לפרש את המציאות. החיקויים הם קצת שונים מהמקור ואז נוצרת המשמעות. בדיוק ככה. אנחנו מעוותים את חוקי הטבע לפי הראייה שלנו וקובעים ממה אכפת לנו וממה לא. פשוט ככה. פוסלים ומחייבים.

כי בעינינו לחרדים אין שום משמעות ולערבים יש. לערסים משמעות הרסנית ולערביי ישראל אין, כי אמרנו שהם בעצם רוצים להשתלב במדינה ושהם בסיטואציה לא רעה בכלל. הם בסדר. לכן הם גם יצביעו לכחולבן. אין להם שום משמעות בשונה מערביי הגדה, כי הם כמונו, ולערביי הגדה אין קול ברור שהם יכולים להשמיע. בשביל זה יש אותנו. לערביי הגדה יש משמעות.

זו הפרשנות שיצרתי בעקבות הדיאלוג שלנו, שנשמעת לי טפשית לחלוטין מהצד. היא אבסולוטית ואישית, כי אני יצרתי אותה. אף אחד לא יבין אותה יותר טוב ממני. לעולם לא אוכל לשנות אותה באמת, כי היא נוצרה מהדיאלוג שלנו. הפרשנות של בעלי יכולה להיות אחרת לגמרי, בעצם כל עולמו שונה לחלוטין משלי. אין שום דבר דומה. אינספור פרשנויות והקשרים שונים. לעולם לא אבין את כולם, ותמיד אמשיך לנסות. הוא משתף ואני משקפת את מה שאני כן מבינה. זה החיקוי.

ואז הוא רואה אותי. רואה. וזה החידוש. הוא יוצא מעצמו לטיול בפנים שלי, כלומר במחשבות שלי שרואים דרך הפנים שלי. ואז הוא יכול לבחון מהצד, שלי, דברים שהוא חושב. פרשנות על פרשנות היא כוח שתלוי בשיתוף פעולה, כמו כן הכוח של ביחד. רק אז אפשר להפנות מבט מהסחות הדעת ולבחור במה להסתכל ולהשקיע, ומה לבנות ומה לזנוח. ואנחנו רואים דברים חדשים. הפנים מעבירות, והן חזקות וקבועות. הן כוח טבע גדול. כוח טבע של ממש שהשפעותיו קבועות.

היציאה מתוך עצמו לתגובה שלי, בלי שיפוטיות נלווית, מחייבת הבנה של כל האינסוף שיש בתוכי. שהתגובה שלי היא שלי ורק שלי באופן בלעדי. זה הכוח הרוחני והבלתי קבוע שלו, לא להפסיק לראות את מה שמושך אותו. הוא לא מטיל ספק והולך בעקביות אחר הפנים שניבטות מולו. הרי האדם בדרך כלל מתבצר בעמדה שלו, בזהות שלו, באגו שלו. התקשורת בתודעה כזו היא בפינג פונג של השוואות, בלי למידה אחד מהשני. אבל אנחנו מצליחים לפרוץ מחוץ לתודעת העצמי ולייצר משהו של שנינו. כתיבת המסמך התגלתה כאתגר מצוין לכוח של ביחד. רק זה היה פיצוח המשימה המשמימה מבחינתי, שנתנה לה משמעות עבור שנינו. הנה סיימנו אותה. זה סיכום הליווי של אישה את בעלה. ציפור נחמדת.

אבל הבחירות הן ששיבשו הכל. מתח ואוירת מלחמה ביצרו אותי בדבקות כזו שלא אפשרה לי לצאת מעצמי לשבוע אולי. התנצחנו בעייפות על אותם נושאים ולעסנו אותם. לא משנה כמה הגענו להסכמות, המשכתי למצוא השגות חדשות. הדבקות שלי באמת מרשימה וקיצונית. עייפתי אותו וגם את עצמי. אף אחד לא היה צודק מספיק בשבילי. זו לא ביקורתיות נושכת, אלא ביקורתיות כפייתית קנטרנית. כך הרוך שלי התנפץ בסערה. אולי זו הייתה העייפות שלי שגרמה לי לחמול על הימין? ביקרתי את הביקורת על הימין. מהי הדבקות הזאת שהופכת אותי למפלצת?

אם זה היה הכעס, למה רק הנושאים שכביכול חשובים לי זוכים למנות כעס גדולות כל-כך שהופכות אותי לאישה אגואיסטית וכפייתית?

הנושאים שחשובים לי משאירים אותי ספקנית בנוגע אליהם, כי התאכזבתי הרבה. ואולי בגלל האכזבה הנושאים האלה חשובים לי. הקשר עם בעלי התחיל מדייטים. באמת יצאנו לדייטים ודיברנו. ואני זוכרת לא מעט מהדברים שעלו בהם. עד היום הם מעניינים אותי. הוא למשל סיפר לי שלפעמים כשהוא מדבר בפני קהל, הוא מצחיק. איזה וידוי. עד היום לא ראיתי אותו מדבר מול קהל, והוא לא מצחיק אותי במובן המסורתי באופן כללי. מאז התחתנו, ואני עוד מחכה בהתרגשות.

אף פעם לא היו בקשר שלנו דרמות גדולות, הוא התפתח באופן טבעי וברור לכל דורש. כאילו היינו מיועדים זה לזו מגיל צעיר, משודכים דרך המשפחות שלנו. כשהכרתי אותו, לא היו לי שום אובססיות וחששות לא רציונליות, בשונה מדברים רבים אחרים בחיים שלי. במובן הזה, הוא לא חשוב לי, כמו המצב הפוליטי בישראל.

 

עוד מהבלוג של daniroz

תצוגה מקדימה

איך מצאנו דירה בארצות הברית

היום בחרתי לנוח. יש לי יום חופש. התחלתי את היום בשיחה עם הפסיכולוג. היכולות הורבליות שלי לא פעלו אחרי קפה אחד. ישבתי מול שולחן האוכל, מולי המחשב והפסיכולוג בשיחת סקייפ. המצלמה רואה מאחוריי סכמה כללית של תכולת ביתי, כל מה...

תגובות

פורסם לפני 3 months

בלוג וידוייה של רווקה

הכרתי פעם בחורים אחרים, שהשמש זרחה מישבנם והלכו וישבו כפופים. סיפורים רבים היו להם. לספר לי. הייתי פוגשת אותם בדרך כלל תוך כדי תנועה. ליתר דיוק בכלי תחבורה. נחמדים מאוד, בתוך כל בליל האנשים חסרי החן, הם מצאו חן...

תגובות

פורסם לפני 2 months

בלוג סתווי

חיש עבר לו הקיץ והנה רוחות המנשבות עתיד. קצת עתיד לנחמה. הביאו לי עתיד בבקשה. על מעקה המרפסת שלי מנשבות שלוש חולצות לבנות, מתייבשות על מגבת לבנה. כי היום יום כיפור. הקיץ היה תקופה קשה, ישבתי בבית. יצאתי מהבית כדי ללמד...

תגובות

פורסם לפני 1 month

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה