הבלוג של דניאלה פורת פנסו

daniellarp

מאמנת אישית וזוגית בשיטת סאטיה, יזמית, מנחה סדנאות, מלמדת ניהול קארמי ומורה לחיים. גרה ביפתח, אי שם על הגבול הלבנוני, אשת משפחה, אוהבת אדם וחי, בודהיסטית בתפישת עולמי ובדרך חיי.

עדכונים:

פוסטים: 48

החל מפברואר 2014

היום חל יום הולדתו של בן זוגי האהוב.

הוא לא האיש הראשון שאהבתי, לא הראשון שנישאתי לו, הוא בא מרקע  שונה לגמרי ממני ואם לא הייתי מאמינה נלהבת בחוקי הקארמה, הייתי חושבת שזה בכלל מוזר שהתחברנו. עם זאת, בעשרים שנה שאנחנו יחד, הוא ממלא בגאון את התפקיד של אהבת חיי. אז לכבודו ולכבוד הזוגות באשר הם, כמה מחשבות על הקשר האנושי המופלא ביותר: הקשר הזוגי.

ואתחיל בציטוט מפיה של מורתי נטאלי בן דוד (מייסדת ומנכ”לית אמושיין https://www.facebook.com/ntly.b.dwd):

“הבחירה בבן הזוג שלנו היא בחירה לא מודעת, אך מדוייקת להפליא”.

ומה הכוונה? תמיד אומרים שכשמתחתנים, השיקולים הם מהחגורה ומטה. מסתבר שלאו דווקא, אלא שאנחנו לא יודעים את זה. מי שאנחנו בוחרים, מתיישב היטב על השריטות שלנו כילדים. במילים אחרות, אנחנו בוחרים את ההורים שלנו. הבחירה היא לא מודעת, אבל הרצון שנמצא בעומקה הוא הרצון שבן הזוג שלנו ירפא את כל מכאובינו. הבעיה היא שזה לא תפקידו של בן הזוג ויתרה מכך, הרבה פעמים אנחנו בוחרים דווקא את מי שמגרה הכי בעוצמה את אותם פצעים.

מסובך? נכון! בני אדם הם יצורים מסובכים. זוגות שחווים מריבות וויכוחים על אותם נושאים במשך שנים, שחווים בגידה, פוגענות, ריחוק מיני, או סתם מתח תמידי, הם זוגות שעדיין לא ריפאו את פצעיהם של כל אחד בעצמו ושהקשר ביניהם עדיין נשען על אותם פצעים.

כמה דוגמאות להמחשה (הדוגמאות הן לזוגות סטרייטים, אבל זה עובד אותו דבר בזוגות חד מיניים):

  • אישה שננטשה על ידי אחד מהוריה, תמצא לה בן זוג שתמיד נוטש או שהיא תנטוש כל פעם שהקשר יתהדק. ונטישה היא לאו דווקא פירוק הקשר, היא יכולה להתבטא גם בבגידה, יצירת משבר או בסתם ריחוק.
  • גבר שחווה יחסים מנותקים רגשית מצד הוריו, ימצא בת זוג שתהיה קרירה ומרוחקת ממנו, או אחת שתמיד תרצה חום ומגע והוא לא ייתן לה אותו.
  • אישה שגדלה בבית שבו יש הורה אחד שמנהל את העניינים והשני פאסיבי, תבחר בן זוג מאוד פאסיבי או ההיפך – אחד שינהל אותה.

טיפול זוגי על פי שיטת סאטיה שבה אני מטפלת, יטפל בריפוי הפצעים כל אחד של עצמו על מנת שהקשר לא “יישב” על הפצעים ויוכל להיות קשר חופשי ומשוחרר יותר. טיפול במקומות הכואבים של אחד מבני הזוג מול בן זוגו באותו חדר, יהיה טרנספורמטיבי פי שניים מטיפול יחידאי ויאפשר לבני הזוג לצמוח כל אחד בנפרד ובעיקר יאפשר לקשר הזוגי שלהם לעלות מדרגה.

לאחרונה קראתי שני ספרים מרתקים, שונים בתכלית אחד מהשני, ובשניהם הקריאה שלי היתה דרך המשקפיים של הקשר הזוגי שבספר.

בספרו של מריו ורגס יוסה “תעלוליה של ילדה רעה”, הקשר הזוגי שמתואר בו בין הילדה הרעה לבין ריקרדו, נשען על פצעי הנטישה של שניהם.  הילדה הרעה עוזבת וחוזרת, עוזבת וחוזרת אל ריקרדו, שבכל פעם מחדש מקבל אותה בחזרה בכאב. ריקרדו, שהוריו מתו (שזו נטישה אולטימטיבית) כשהיה בן 10, מצא לו את בת הזוג המושלמת, שנוטשת אותו כל הזמן ומגרדת את פצעיו כל פעם מחדש. הילדה הרעה, שנדחתה על ידי הוריה בגיל ההתבגרות, לקחה את תפקיד הנוטשת, החזקה, זו שמנהלת את הקשר על פי רצונה. היא נוטשת כל פעם שהקשר מתחמם כדי לא לאהוב יותר מדי, כדי לא לכאוב את כאב הנטישה בעצמה.

ילדה רעה מכווץ

בספרו הנוגע ללב של אהרון אפלפלד “אבי ואמי”, מתואר קיץ אחד מופלא, בו מבלים אהרון והוריו באתר נופש כפרי מחוץ לעיר. היחסים בין ההורים מתוארים דרך עיניו של הילד בן ה-10 והם יחסים של אהבה הדדית, אך עם זאת השוני בתפישות העולם של שני ההורים מעיב על הקשר ומשאיר מועקה בלב הילד. האם, אישה רגשנית, דתית בעומקי ליבה וכמהה ליהדות המסורתית. האב, מרוחק רגשית, ציני, מתנשא וחילוני במופגן . בכל פעם שיש ויכוח בין בני הזוג, אחד מהם משתתק ומתרחק. פעם האם ופעם האב.

זה לא נאמר בספר, אבל חשבתי שאולי לשניהם כילדים לא נתנו לדבר או שדעתם לא נחשבה והם למדו לשתוק, ולכן בחרו בני זוג שדעתם מבטלת את שלהם ומאפשרת להם לשמר את כאב השתיקה. חשבתי שאולי האם, שגדלה בבית מסורתי, למדה מתי שהוא שמה שהיא חושבת הוא לא ממש חשוב ולכן בחרה אדם שונה ממנה בתכלית באמונתו וחיה איתו, על פי דרכו, בצורה שכל הזמן תזכיר לה שמה שהיא גדלה עליו לא שווה התייחסות…

אבי ואמי מכווץ

ומה איתי ועם בן זוגי?  שנינו מאוד מאוד רגישים ופגיעים ולכן במשך שנים הסתובבנו אחד ליד השני כמו “על ביצים”. תמיד היינו זוג מאוד זהיר, מאוד עצור, שאוגר ואוגר עד שהכל מתפרץ ויש פיצוץ. לי יש פחד גדול מכעס והוא היה תמיד איש מאוד עוצמתי בכעסו, כך שברור למה בחרתי דווקא אותו…

לשמחתי, עשינו כברת דרך, והזהירות, השתיקה, הכעס ועוד דברים כאלו ואחרים, טופלו ושוחררו. ויש עוד דרך. אבל, כמו שנטאלי בן דוד אומרת, כשזוג נמצא ביחד כל כך הרבה שנים, למרות הקשיים, אז יש אהבה. זאת הנחת הבסיס! ואכן יש. 

מזל טוב, חיים. דרך צליחה!

חיים בדרך

 

עוד מהבלוג של דניאלה פורת פנסו

תצוגה מקדימה

מה עושים כשהיא לא רוצה ללכת לבית ספר יותר?

לפני חצי שנה היא אמרה לי: "אמא, החלטתי שאני לא רוצה להמשיך ללמוד בשנה הבאה". הילדה, אז בת 15 וחצי, תלמידת כיתה י' במגמת אומנות בבית הספר האיזורי. והיא לא רוצה ללמוד! "זה לא מתאים לי, הלחץ הזה של הבגרויות, לא מתאים לי ההמוניות...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

קוראים לי דניאלה ואני אכלנית כפייתית

שלום, קוראים לי דניאלה ואני אכלנית כפייתית. עכשיו אתם צריכים להגיד: "אנחנו אוהבים אותך דניאלה".  אז תודה לכם על האהבה, תודה על כל מה שנוכח בחיי, תודה על כל המתנות שקיבלתי ואני מקבלת מדי יום. תודה גם על ההתמכרות שמלווה אותי...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

בכל יום שעובר, אני אוהבת אותך יותר

כשהמתקשרת אמרה לי שכבר נפגשנו בחיים אחרים, זה לא הפתיע אותי. זה היה לי די ברור. רק זה יכול להסביר את המפגש שלנו, שלכאורה היה מקרי לחלוטין ועם קורטוב של "בלתי אפשרי". נפגשנו בירושלים בבית מלון קטן ומט לנפול. אני הייתי...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה