הבלוג של דניאלה פורת פנסו

daniellarp

מאמנת אישית וזוגית בשיטת סאטיה, יזמית, מנחה סדנאות, מלמדת ניהול קארמי ומורה לחיים. גרה ביפתח, אי שם על הגבול הלבנוני, אשת משפחה, אוהבת אדם וחי, בודהיסטית בתפישת עולמי ובדרך חיי.

עדכונים:

פוסטים: 48

עוקבים: 26

החל מפברואר 2014

אזהרה: אני הולכת לומר דברים מפתיעים וטובים על בית חולים בישראל. לא סתם בישראל, אלא בפריפריה של הפריפריה: בית החולים “רבקה זיו” בצפת. זה לא ממש טרנדי לעשות את זה, נכון? כי אצלנו בגליל הבון טון הוא לקטר על בית החולים צפת ולהגיד כמה הוא מוזנח ולא מספק את הצרכים של האוכלוסיה. רבותיי, אני רוצה לומר משהו אחר לגמרי!

02/08/2018

אזהרה: אני הולכת לומר דברים מפתיעים וטובים על בית חולים בישראל. לא סתם בישראל, אלא בפריפריה של הפריפריה: בית החולים “רבקה זיו” בצפת.

זה לא ממש טרנדי לעשות את זה, נכון?  כי אצלנו בגליל הבון טון הוא לקטר על בית החולים צפת ולהגיד כמה הוא מוזנח ולא מספק את הצרכים של האוכלוסיה.

יש בזה משהו כי למרות שבית החולים בצפת הוא האלטרנטיבה היחידה שלנו לטיפול רפואי קרוב לבית,  הוא אכן סובל משנים של הזנחה בתשתיות, בתקנים ובמכשור רלוונטי ועדכני. פריפריה כבר אמרנו? 

ובכן, שום דבר רציני, אבל השבוע נאלצתי לפנות למיון בבית החולים צפת וגם לעבור ניתוח קטן. אני בסדר, תודה, אבל החווייה האנושית שעברתי שם, היא החוויה שכל חולה באשר הוא צריך לעבור וזה צריך להיות המובן מאליו והבסיס לטיפול בכל אדם. התשתיות לא חשובות ולא חשוב כמה משופץ או ישן או מוזנח בית החולים. חשובים האנשים שבו והפוסט הזה מוקדש להם באהבה.

זה התחיל מהאחות המלבבת במיון, שבסך הכל מצאה לי וריד ביד השמנה שלי ומדדה לי לחץ דם. בחורה יפה, חייכנית, עם לק ג’ל תכלת וקעקוע מקסים על הזרוע. היא שאלה אם אני דואגת והסתכלה לי בעיניים. אמרתי לה שלא, פשוט מאוד כואב לי. היא הבינה לליבי ואמרה שהכל יהיה בסדר. שאלתי אותה אם יש לה עוד קעקועים והיא אמרה שכן. הסכמנו על כך שקעקועים זאת התמכרות.

המשיך בד”ר רויטמן, רופא נשים.  איש נעים, ענייני, עדין נפש ויד, שהסביר לי כל מה שרציתי לדעת, גם אם לא שאלתי, כיבד את האינטליגנציה ואת הגוף שלי בכל צעד.

עברנו לאחות הצעירה שבדקה לי א.ק.ג ועשתה הכל בעדינות, בחיוך ובסבלנות. צחקנו איתה, אישי ואני, על איך היא מסתדרת עם כל הצפצופים של חדר המיון שמשגעים את השכל. היא אמרה שזה כמו לגור ליד רכבת, בסופו של דבר אתה לא שומע אותה יותר.

ואז לבחור ממחלקת השינוע (לא ידעתי שיש מחלקה כזאת בבית החולים), שהסכים שלא אשב בכיסא גלגלים, אבל הלך לידי ושמר שלא יקרה לי כלום. וגם לימד אותנו איך הכי טוב לתפוס מעלית בצפת. אתם חייבים להבין,  יש בסך הכל שלוש (!) מעליות בבית החולים והן משמשות את כולם, כולל כולם, כך שהתור כדי להיכנס אליהם הוא פדוט מבייש. פריפריה כבר אמרנו?

ואז זהבה, במחלקת נשים, שהיתה מצחיקה ומציאותית לגבי מה אפשר ואי אפשר במחלקה הישנה והצפופה שלה. היא אמרה שהלק הכתום שלי חייב ללכת למחוזות האצטון. צייתתי. שכבתי לי בחדר בשקט והקשבתי לקולות השיחה הערה של האחיות עם עצמן, עם החולים. הקשבתי לצחוקים, לכאבים, לדאגות, לתשומת הלב. חשבתי לעצמי: כמה קשה הן עובדות, האחיות. כל הזמן על הרגליים, מרימות, מזיזות, רצות, ועם זה שומרות על הומור ואכפתיות. מדי פעם באו לראות איך אני. לרוב השאירו אותי במנוחה. הודיתי להן על כך.

נוף מהחלון

הנוף מחלוני במחלקת הנשים. בתחום הנוף – בית החולים רבקה זיו מנצח את כולם!

בסוף הגיע הזמן לניתוח ושוב – בחור מתוק ממחלקת שינוע, שגם הוא הכיר את הטריקים של המעליות ודאג לספר לי לאן הולכים ושהכל בסדר. הוא איחל לי בהצלחה כשהעביר אותי לחדר ההמתנה לניתוח. שם פגשתי את דר’ סווטלנה המקסימה, שבהתחשב בזה שהיא עמדה לחתוך אותי די בקרוב, היתה די רגועה. היא הסבירה לי מה הולך להיות ושזה שום דבר רציני ושלא אדאג. היא חייכה אלי ונרגעתי.

דר’ טאריק המרדים בכלל הרס אותי. הסביר לי בעדינות ובטקט אין סופי שבסוף בסוף אני שמנה וזקנה מדי בשביל לעשות הרדמה כללית ושעדיף לי ספינלית. הוא הצחיק אותי והיה אדיב ועדין מאין כמוהו. זרמתי לספינלית. 

בגלל שהייתי ערה ונוכחת בזמן הניתוח, כי אני זקנה ושמנה מדי להרדמה כללית, זכיתי לשמוע על מה רופאים ואחיות מדברים בזמן שהם מנתחים. אז ככה:  על הכל. ולא תמיד על הניתוח עצמו.  היה מרתק. ובאורח קסם לא הרגשתי כלום. דר’ טאריק המקסים היה ליד הראש שלי כל הזמן ודאג שלא אדאג.

ואז האחים המצחיקים בחדר ההתאוששות, שקרעו אותי מצחוק רק מזה שהם התגלגלו מצחוק מעצמם. סיפרו בדיחה כנראה. לא הבנתי, כי לבושתי אני לא מדברת ערבית. רוצה לקוות שהבדיחה לא היתה עליי, אבל הצחוק שלהם הדביק גם אותי, אז מה אכפת לי. המתנתי בסבלנות עד שירשו לי ללכת כבר ושיגיע כבר  עוד בחור מתוק ממחלקת שינוע. והוא הגיע.

הוא סיפר לי ששירת פעם ליד יפתח ואיזה מסוכן זה לגור שם. הרגעתי אותו שהכל בסדר ועד שהגענו למחלקה, הוא נרגע ונפרדנו כידידים.

דניאלה ויעל

בזמן ההמתנה, יעלי משתעשעת בי. העברת זמן מופלאה לכל הדעות – אמא ובת בבית חולים. שעות קסומות.

במחלקה קיבלה אותי זוהר, שמייד זיהיתי כקיבוצניקית. וצדקתי. היא טיפלה בי ודאגה קצת שיש לי חום ושניסיתי לקום וללכת כשעוד הרגליים שלי היו רדומות וכמעט נפלתי על הראש. סליחה, זוהר, שכמעט גרמתי לך להתקף לב. זה לא בכוונה. את נהדרת.

נכנסו לבית החולים בתשע בבוקר. בעשר וחצי בלילה יצאנו כשמכתב השחרור המיוחל בידינו. יצאנו אל הלילה הצפתי המשגע. הירח היה כמו חצי אבטיח, אבל צהוב וגדול. הלכתי קצת על העוקם, אבל שמחתי שהמיטה שלי בבית מחכה לי שאשים עליה את גופי.

הלב שלי היה מלא תודה לכל האנשים שנגעו בגופי ובחיי, ולו רק למספר רגעים,  אבל עשו זאת עם כל כך הרבה כבוד ורכות. מחר הם ישכחו. אני לא.

דניאלה חתול

על זה אמרנו שבניתוח יוציאו ממני סוף סוף את החתולה. זה לא הצליח. עוד משעשועי יעלי באמא שלה. 

עוד מהבלוג של דניאלה פורת פנסו

תצוגה מקדימה

מה עושים כשהיא לא רוצה ללכת לבית ספר יותר?

לפני חצי שנה היא אמרה לי: "אמא, החלטתי שאני לא רוצה להמשיך ללמוד בשנה הבאה". הילדה, אז בת 15 וחצי, תלמידת כיתה י' במגמת אומנות בבית הספר האיזורי. והיא לא רוצה ללמוד! "זה לא מתאים לי, הלחץ הזה של הבגרויות, לא מתאים לי ההמוניות...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

קוראים לי דניאלה ואני אכלנית כפייתית

שלום, קוראים לי דניאלה ואני אכלנית כפייתית. עכשיו אתם צריכים להגיד: "אנחנו אוהבים אותך דניאלה".  אז תודה לכם על האהבה, תודה על כל מה שנוכח בחיי, תודה על כל המתנות שקיבלתי ואני מקבלת מדי יום. תודה גם על ההתמכרות שמלווה אותי...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

בכל יום שעובר, אני אוהבת אותך יותר

כשהמתקשרת אמרה לי שכבר נפגשנו בחיים אחרים, זה לא הפתיע אותי. זה היה לי די ברור. רק זה יכול להסביר את המפגש שלנו, שלכאורה היה מקרי לחלוטין ועם קורטוב של "בלתי אפשרי". נפגשנו בירושלים בבית מלון קטן ומט לנפול. אני הייתי...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה